דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

חשבון משותף או ייפוי כוח?

30/07/2009

 

האם כדאי למנות את אחד הילדים המבוגרים כשותף בחשבון הבנק של הוריו הזקנים? פסק דין "פלונית נגד אלמונית" מדגיש את הסיכונים הכרוכים בכך הן ליורשים והן לאדם הזקן

 

טור זה עסק לא מעט בסוגיות של ניצול זקנים בכלל ושל ניצול כלכלי בפרט. דרך אחת להתמודד עם ניצול כלכלי היא לתכנן מראש כיצד יתנהלו הכספים בעתיד. בעניין זה קיימת דילמה האם כדאי למנות את אחד הילדים המבוגרים כשותף בחשבון, או האם רצוי להסתפק במתן ייפוי כוח כלכלי שיהיה מוגבל לניהול החשבון השוטף בלבד.

לבחירה בין האפשרויות הללו יש השלכות מרחיקות לכת. פסק דין שניתן לאחרונה מדגים את המשמעות המשפטית של צירוף בן משפחה כשותף לחשבון הבנק. פסק הדין ניתן במסגרת פרשה הידועה כ"פלונית נגד אלמונית" (ע"מ 2022/07, בבית המשפט המחוזי בירושלים). סיפור המעשה היה כדלקמן: "פלונית" ו"אלמונית" הן אחיות, שתיהן בשנות השישים לחייהן. אביהן נפטר בשנות ה-80 של המאה העשרים, ופנסיית השארים שלו שולמה לאשתו (האמא). האם נפטרה בשנת 2002, בגיל 93. על פי צו הירושה, חולק העיזבון שהותירה האם לשתי הבנות בחלקים שווים.

המחלוקת המשפטית פרצה בשל הזכויות הכספיות בחשבון הבנק של האם. הסתבר כי האם ניהלה חשבון בבנק לאומי אליו צירפה את אחת הבנות כשותפה בשנת 1985. לתוך חשבון זה נכנסה גם פנסיית השארים של האב שנפטר ועד למות האם הצטבר בחשבון סך של 1.7 מיליון ש"ח. הבת שהייתה שותפה בחשבון הבנק טענה כי הכספים שהצטברו בו (או לפחות מחציתם) שייכים לה, וכי כוונת האם בשעתו הייתה כי מחצית מיתרת הכספים בחשבון תהיה בבעלות אותה בת - ובבעלותה בלבד (ולא בבעלות אחותה).

התוצאה המשפטית של טענה זו הייתה כי ירושת האם – שהייתה אמורה להתחלק בין שתי האחיות - כללה רק מחצית מהכסף בחשבונה של האם, כך שבפועל, האחות השנייה הייתה זכאית לקבל רק רבע מהסכומים שהיו בו. האחות הנפגעת טענה לעומת זאת כי האם לא התכוונה מעולם להעביר מחצית מהסכומים לידי אחות אחת בלבד, וכי מינוי האחות כשותפה נעשה מטעמי נוחות בלבד ולא מתוך כוונה אמיתית לתת לה זכות קניינית או להעדיף אותה על פני האחות השנייה. יתרה מכך, הסתבר שלאורך השנים, משכה האחות שהייתה שותפה בחשבון סכומים נכבדים מתוך אותו חשבון והשתמשה בהם לצרכיה ולצורכי משפחתה, וכך ניצלה למעשה את מעמדה כשותפה בחשבון ופגעה בזכויות של אחותה.

הסכסוך הגיע לבית המשפט לענייני משפחה אשר פסק כי אכן הייתה בכוונת האם להעביר מחצית מיתרת החשבון לבעלותה של אותה הבת - כפי שניתן היה ללמוד מכך שהיא בחרה לצרף אותה כשותפה לאותו חשבון ולא הסתפקה במתן ייפוי כוח בלבד. בית המשפט לענייני משפחה אף נסמך על העובדה שהאם הייתה מאוד קפדנית בניהול חשבונותיה ועקבה אחריהם בדקדקנות. בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענות האחות על קיפוח, שכן לדעתו הדבר שיקף את רצון האם. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

הבת שהייתה שותפה בחשבון הבנק טענה כי הכספים שהצטברו בו (או לפחות מחציתם) שייכים לה, וכי כוונת האם בשעתו הייתה כי מחצית מיתרת הכספים בחשבון תהיה בבעלות אותה בת ובבעלותה בלבד (ולא בבעלות אחותה)

 

לפי בית המשפט המחוזי עצם הצירוף של הבת כשותפה נעשה מטעמי נוחות בלבד, ולא שיקף כל כוונה כי אותה הבת תהיה גם הבעלים של מחצית מהזכויות

בית המשפט המחוזי החל את הדיון בערעור מנקודת המוצא שלא הייתה שנויה במחלוקת ולפיה האחות אכן צורפה לחשבון הקיים של האם כשותפה. ואולם, השאלה המשפטית שבה דן בית המשפט המחוזי הייתה האם הוכחה כוונה מצד האם לשיתוף מלא, באופן שהאחות גם תהיה בעלים של מחצית מהכספים באותו חשבון. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה הפוכה מזו שאליה הגיע בית המשפט לענייני משפחה. כלומר, לפי בית המשפט המחוזי עצם הצירוף של הבת כשותפה נעשה מטעמי נוחות בלבד, ולא שיקף כל כוונה כי אותה הבת תהיה גם הבעלים של מחצית מהזכויות או כי ייפגעו או יישללו זכויותיה של הבת השנייה.

בית המשפט המחוזי נסמך על ראיות מגוונות. ראשית, הסתבר כי כל משיכת כספים שנעשתה על ידי הבת מתוך החשבון המשותף נעשתה רק לאחר קבלת הסכמתה של האם. במילים אחרות, האם שלטה בפועל בהוצאת הכספים מהחשבון. שנית, המשמעות של שיתוף מלא היא כי כל אחד מהשותפים רשאי למשוך את מלוא הכסף בחשבון וכי למעשה יש לו שליטה על כל הכסף. בפועל, הוכח כי הבת מעולם לא סברה ולא חשבה כי היא הבעלים "במשותף" על מלוא הסכומים בחשבון. גם מבחינה כלכלית, לא היה שום הגיון בשיתוף קנייני מלא, שכן הבת לא הכניסה למעשה שום כסף לחשבון הבנק, וכל הסכומים הופקדו אך ורק על ידי האם או בעבורה (באמצעות פנסיית השארים של בעלה המנוח). בית המשפט הגיע למסקנה כי יחסי התלות בין הבת ובין אימה אפשרו לבת לנצל את העובדה שהיא שותפה בחשבון האם, וזאת בניגוד לכוונה המקורית של האם.

מבחינה מעשית, בית המשפט המחוזי ביטל את הקביעה שקבע בית המשפט לענייני משפחה בדבר היותה של הבת "שותפה" בחשבון, והביא לכך שמצבן של שתי האחיות יהיה שווה מבחינה כלכלית - כאילו אף אחת מהן לא הייתה שותפה קניינית בחשבון הבנק של האם.

נדמה שבשורה התחתונה עשה בית המשפט צדק: הוא חילק את רכוש האם בצורה שווה בין שתי האחיות, וביטל את ניסיונה של האחות ה"שותפה" לנצל את מצבה כ"בעלים משותפים" בחשבון הבנק של האם. ראוי לציין כי ניתן היה להימנע ממצב זה אילו מלכתחילה לא הייתה האם ממנה את בתה כשותפה בחשבון. יש לזכור כי האם לקחה סיכון רציני מבחינה משפטית, שכן אילו בתה הייתה נקלעת לקשיים כלכליים והיו מוטלים עיקולים על נכסיה, גם חשבון הבנק של האמא היה מעוקל.

לסיכום, פסק הדין חוזר ומדגיש את המציאות המורכבת של התכנון הכלכלי-משפטי לקראת זיקנה. קיים סיכון במינוי בן משפחה כ"שותף" בחשבון הבנק;קיים פוטנציאל של ניצול כלכלי בהעברת השליטה בחשבונות הבנק של האדם הזקן לידי בני משפחה שיכולים להתפתות להוציא את כספי הזקן;חשוב לתכנן מראש באיזו מידה יהיו בני המשפחה מעורבים בניהול כספי ההורים המזדקנים ומה תהיה מידת השקיפות והבקרה שיופעלו בתוך המשפחה.●

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים