דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

הגיגים: לקראת הכנס הגרונטולוגי הדו-שנתי

21/03/2012

זוהי הפעם השנייה שאני מלווה את הכנס הגרונטולוגי הדו-שנתי כיו”ר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה. הואיל ואני עומד לסיים את תפקידי כיו”ר האגודה בסוף השנה, ככל הנראה זו תהיה גם הפעם האחרונה שאלווה את הכנס הדו-שנתי בתפקיד זה. באופן טבעי, המעמד והתפקיד מאפשרים לי לראות את הכנס, על כל היבטיו, מנקודת מבט רחבה, ואני באופן אישי מתמודד - בתמיכה וסיוע של אנשים מצוינים עם פניות ובעיות רבות שעולות לאורך הדרך.

 

ברצוני לנצל הזדמנות זו ולשתף אתכם במספר נקודות או תובנות שעלו לתודעתי במהלך ההכנות הארוכות והרבות לכנס, מתוך תקווה שיהיה בהם כדי להגביר את השקיפות והמחויבות שלכם לאגודה ולפעילותה.

 

 

1. ההצלחה של העולם הגרונטולוגי:

לכנס הנוכחי הוגשו יותר מ-400 אבסטרקטים לשיפוט. נכון למועד כתיבת מילים אלה ישנם קרוב לאלף משתתפים בכנס. עיון במאות תקצירים מדעיים אלה חושף תמונה מדהימה של עושר עצום של פעילות מחקרית, אקדמית, ומעשית בתחום מדעי הזיקנה.

 

העושר בא לידי ביטוי ברב-תחומיות של העשייה: התקצירים כללו נושאים מגוונים ביותר, מכל תחומי המדע, החל מהיבטים מגוונים ומרתקים של הביולוגיה של הזיקנה, בתחומים חדשניים כמו תאי גזע, או התפתחויות תרופתיות ותזונתיות; דרך תקצירים מגוונים בהקשר של רפואת הזיקנה והגריאטריה, בהקשרים מגוונים של דמנציה, אלצהיימר, פרקינסון, או היבטים של שברים (מפרק הירך), או תזונה ומבחני אבחנה; מגוון רב של מחקרים ופרויקטים הוגשו בהקשרים המגוונים של המקצועות הפרה-רפואיים: פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, הפרעות תקשורת, רפואה אלטרנטיבית, ריפוי הוליסטי ועוד.

 

תחום מרכזי נוסף שבא לידי ביטוי הוא העולם הטכנולוגי: מרשים לצפות כיצד עולם ההיי-טק והלוו-טק כאחד, נרתמים לטובת האוכלוסייה הזקנה בכל היבטי החיים המגוונים. כמובן שעולמות המחקר ה”קלאסיים” של הסוציולוגיה והפסיכולוגיה של הזיקנה, בתחומים מוכרים כמו קשרים בין-דוריים, היבטים של לחץ, אובדנים או בדידות בזיקנה, ממשיכים לזכות למחקרים מעמיקים יותר ויותר ומאפשרים הבנה תיאורטית טובה ומקיפה יותר של התחומים. גם ההיבטים החוקיים, האתיים והכלכליים זוכים בכנס הזה להתייחסות מקיפה, ומחקרים ופעילות בתחומים “קלסיים” כמו צוואות וירושות - מחד, או תחומים חדשים כמו “גרונטולוגיה פיננסית”- מאידך, מקבלים ביטוי משמעותי בתוכנית כנס. גם עולמות תוכן הומניסטיים, כמו ביטויי הזיקנה באומנות או בסרטים, לצד עולמות תוכן של פנאי ומשמעות הפנאי בזיקנה נסקרים במחקרים מקוריים ומרתקים.

 

לבסוף, תחומי פעילות של נותני שירותים שונים, החל ממרכזי יום ודיורים מוגנים, וכלה במוסדות סיעודיים ושיקומיים, מקבלים תשומת לב מיוחדת על ידי חוקרים ואנשי מקצוע המפתחים ידע ומקצועיות במסגרות אלה.

 

 

אסור לנו להמשיג את הזקנים כ”לקוחות” או “נושאי מחקר” תוך יצירת חציצה מלאכותית “בינינו” (אנשי המחקר או העשייה( ובינם )”הזקנים”(. הזקנים הם אנחנו. הזקנים הם השותפים שלנו

 

 

העושר, המגוון, המקוריות והחדשנות של מכלול המחקרים הללו מצביעים בעיניי בצורה ברורה וחד משמעית על הצלחתה של הגרונטולוגיה בישראל. חוקרים, אנשי מקצוע, ואנשי שדה מגלים כי לא רק שאין לנו מה להתבייש בכל הנוגע לידע ולמקצועיות בתחום מדעי הזיקנה, אלא שבתחומים רבים אנחנו הישראלים מובילים הן ברמה התיאורטית והאמפירית, והן ברמת הפרויקטים ופיתוח השירותים בשדה. אני פשוט נפעם ונרגש לגלות את עוצמת העשייה בתחום, ואין לי ספק שמדובר בסיפור הצלחה מדעי ומקצועי.

 

2. חשיבות שיתוף הפעולה המולטי-דיסציפלינרי, בין המדינה, המגזר השלישי והעולם העסקי:

אחד האתגרים הקשים ביותר הניצבים בפני העולם הגרונטולוגי נעוצים דווקא באחד מיתרונותיו הגדולים ביותר: היותו תחום בין-תחומי ורב-תחומי כאחד. המציאות מלמדת שה”קירות” וה”חומות” הדיסציפלינאריים והמקצועיים הם לעיתים גבוהים מנשוא. הכוונה לא רק למציאות שבה ביולוגים עסוקים במעבדות שלהם בתחום הזיקנה בלי לפגוש חוקרי אנתרופולוגיה של הזיקנה, או שחוקרי הפסיכולוגיה של הזיקנה לא נפגשים עם סוציולוגים או גריאטריים. הכוונה היא לכך שלעיתים חוקרים באקדמיה מנהלים מחקרים מעמיקים מבלי לפגוש או להיחשף לאנשים שעוסקים בתחום המחקר בעבודתם היומיומית. לעיתים פקידים ממשלתיים מפתחים מדיניות חדשה תוך התעלמות או חוסר קשר עם אנשי האקדמיה בעלי מומחיות וידע בינלאומיים בתחום; אנשי שדה מובילים לעתים פרויקטים מדהימים במקוריותם וחדשנותם, אך פעילות זו נותרת בד’ אמות הארגון, ולא נלווית לה שום פעילות מחקרית, ושום הערכה או פומביות ניתנים לה. לבסוף, המגזר הפרטי מפתח לצרכיו הוא מסגרות ויזמויות, כל זאת מבלי לשתף או ליתן קול לזקנים עצמם או למגזרי החברה האזרחית שיכולים לתרום רבות להצלחת המוצר ופעילות היזמים הפרטיים.

 

בעולם הזיקנה לא ניתן לפעול לבד. לא ניתן להתעלם מריבוי ההקשרים וריבוי גופי הידע הרלבנטיים. העולמות הרפואיים, הכלכליים והחברתיים כולם שזורים באופן אינטגראלי האחד בשני, וכל ניסיון להתעלם מכך גורר לכישלון צורב אל מול פני המציאות. היכולת לעבוד בצוותים רב-מקצועיים, השליטה שלנו ב”שפות” מקצועיות שונות ומגוונות, וההיכרות שלנו עם אנשי מפתח בתחומי עשייה מגוונים, הם תנאי הכרחי להצלחת הגרונטולוגיה בישראל. ההכרה בחשיבות שיתוף הפעולה, לא נכון לה להישאר ברמה התיאורטית או האבסטרקטית, היא חייבת להיות מוטמעת יום יום שעה שעה בעשייה שלנו בתחום.

 

 

העושר, המגוון, המקוריות והחדשנות של מכלול המחקרים שמוצגים בכינוס מצביעים בעיניי בצורה ברורה וחד-משמעית על הצלחתה של הגרונטולוגיה בישראל. חוקרים, אנשי מקצוע, ואנשי שדה מגלים כי לא רק שאין לנו מה להתבייש בכל הנוגע לידע ולמקצועיות בתחום מדעי הזיקנה, אלא שבתחומים רבים אנחנו הישראלים מובילים הן ברמה התיאורטית והאמפירית, והן ברמת הפרויקטים ופיתוח השירותים בשדה. אני פשוט נפעם ונרגש לגלות את עוצמת העשייה בתחום, ואין לי ספק שמדובר בסיפור הצלחה מדעי ומקצועי

 

בהקשר זה ראוי להפנות אצבע גם לרשויות המדינה ומשרדי הממשלה השונים. עברו הימים בהם פקידים במשרד ממשלתי היו יכולים להתכנס בחדרם, או לכנס אליהם נציגים של מספר נציגי ממשלה נוספים, ולגבש מדיניות חברתית בלי לשתף גורמים כלכליים וחברתיים נוספים שמחוץ למגזר הממשלתי. משרדי הממשלה חייבים להפנים ולהבין שארגוני החברה האזרחית (עמותות – כדוגמת האגודה הישראלית לגרונטולוגיה) וגופים פרטיים (חברות ותאגידים) הפועלים בעולם הזיקנה, הם שותפים מהותיים ושווים בכל תהליכי קבלת החלטות. הדרתם של גופים פרטיים אלה, בין אם הם למטרות רווח ובין אם לאו, מהליכי גיבוש המדיניות לא זו בלבד שעשויה לגרום לכך שקולם של הזקנים לא יישמע והמדיניות שתעוצב תהיה שגויה ומוטעית, אלא שהיא תגרום לכך שהניסיון ליישם ולכפות את המדיניות החדשה לא תצלח.

חשוב גם לומר בקול רם כי למגזר הפרטי מקום וחשיבות עצומה בגיבוש, עיצוב וקידום המחקר והמדיניות בתחום הזיקנה. יש בחלקים מסוימים של הציבור ושל הממסד הממשלתי תחושה כי כאשר מדובר בגורמים שפעילותם מערבת רווח כספי יש בה משום פסול, פגם, או חוסר יכולת לפעול בכנות למען זכויות הזקנים. עליי לומר ולהעיד מניסיוני האישי – רבים מהפעילים בעולם הזיקנה מהמגזר הפרטי פועלים בתום לב, בנאמנות, ובחריצות רבה לקידום זכויותיהם של הזקנים לא פחות (ואולי אף יותר) מעמיתיהם במגזר הממשלתי או החברתי. מדובר באנשים מצוינים, בעלי מומחיות וניסיון עצומים, שראוי להכיר ולהוקיר בחשיבותם, ובצורך לשלבם תמיד בהליכי קבלת ההחלטות, במחקרים, ובעיצוב המדיניות הנוגעת לאוכלוסייה הזקנה.

 

 

3. עידן של רפורמות והאתגר של נקיטת עמדה מאוזנת:

בשנתיים האחרונות היינו עדים להתפתחויות חסרות תקדים ביזמויות ותוכניות לרפורמות חדשות בתחום הזיקנה, ודוחות משמעותיים שהושמו על שולחן הדיונים הציבוריים. בהקשר זה ראוי לציין, לדוגמא, את כנס ההסכמה שנערך בים המלח, בהשתתפות מיטב הגורמים והגופים – הממשלתיים, הפרטיים והחברתיים – בתחום הגרונטולוגיה והגריאטריה. לכנס קדמה עבודת הכנה יסודית ומעמיקה, והדיונים בכנס עצמו ביטאו ראיה רחבה של האתגרים המרכזיים והחשובים בתחום פיתוח המדיניות בזיקנה בישראל. כמו כן, ראוי לציין את דוח ועדת שטסמן ביחס לעתיד השירותים הגריאטריים בישראל, אשר אף הוא הציג סקירה מקיפה של המצב הקיים, לצד המגמות המחייבות התייחסות במבט לעתיד בתחום.

 

לבסוף, גם האגודה הישראלית לגרונטולוגיה פרסמה נייר עמדה ראשון, שהוכן על ידי פרופ’ יוסי קטן וד”ר אסתר יקוביץ, אשר מציג מדוע על מדינת ישראל וממשלת ישראל להיכנס להליך תכנון אסטרטגי ארוך טווח על מנת להיערך ברמה הלאומית להזדקנותה של החברה הישראלית.

 

אך ללא ספק, גולת הכותרת בתחום הרפורמות החקיקתיות היא הצעת הרפורמה בתחום הסיעוד בהובלתו של סגן שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן. הרפורמה, המבוססת על נייר עבודה שהוכן על ידי טוביה חורב, ניר קידר ועידן הרשקוביץ ממשרד הבריאות, מציג רפורמה מרחיקת לכת המתיימרת לשנות באופן מהותי את מפת שירותי הסיעוד בישראל. המדובר לא רק בהכללת האשפוז הסיעודי המוסדי הממושך לסל שירותי הבריאות שבאחריות קופות החולים, אלא בהרחבת היקף הטיפול הביתי בקהילה בצורה משמעותית, כל זאת לצד איחוד השליטה במתן השירותים בידי גוף אחד: קופות החולים.

 

בנוסף, ראוי להזכיר את תוכנית הדגל של המשרד לאזרחים ותיקים,“חיים בגיל” אשר החלה בהובלה של הכנת תוכנית אב לאזרחים ותיקים בקרוב ל-100 רשויות מקומיות ברחבי הארץ, מתוך מגמה וכוונה לכסות את כלל השלטון המקומי בישראל. מדובר בתהליכי תכנון מקומיים אשר לא רק ישלבו ויעניקו “קול” לתושבים הזקנים בישובים השונים ברחבי הארץ, אלא שיגרמו לשיתוף פעולה בין גורמים וגופים שונים על מנת ליצור תוכניות אב מקומיות אשר ישקפו את הייחודיות המקומית בתחום הזיקנה ברחבי הארץ. עצם הליכי התכנון, שיתוף הציבור, ומעורבות המנהיגות הציבורית המקומית, יש בה פוטנציאל עצום לחילול שינוי חברתי בכל תפיסת מקומם ומעמדם של האזרחים הותיקים בכל רחבי הארץ.

 

 

עליי לומר ולהעיד מניסיוני האישי – רבים מהפעילים בעולם הזיקנה מהמגזר הפרטי פועלים בתום לב, בנאמנות, ובחריצות רבה לקידום זכויותיהם של הזקנים לא פחות )ואולי אף יותר( מעמיתיהם במגזר הממשלתי או החברתי. מדובר באנשים מצוינים, בעלי מומחיות וניסיון עצומים, שראוי להכיר ולהוקיר בחשיבותם, ובצורך לשלבם תמיד בהליכי קבלת ההחלטות, במחקרים, ובעיצוב המדיניות הנוגעת לאוכלוסייה הזקנה

 

לעיתים חוקרים באקדמיה מנהלים מחקרים מעמיקים מבלי לפגוש או להיחשף לאנשים שעוסקים בתחום המחקר בעבודתם היומיומית. לעיתים פקידים ממשלתיים מפתחים מדיניות חדשה תוך התעלמות או חוסר קשר עם אנשי האקדמיה בעלי מומחיות וידע בינלאומיים בתחום; אנשי שדה מובילים לעתים פרויקטים מדהימים במקוריותם וחדשנותם, אך פעילות זו נותרת בד’ אמות הארגון, ולא נלווית לה שום פעילות מחקרית, ושום הערכה או פומביות ניתנים לה

 

 

 

4. על אכזבות והעדר מנהיגות:

כמובן שלצד ההצלחות והגאווה ישנם גם אכזבות וכישלונות. לצערי, ישנם גופים מרכזיים שאמורים להיות מובילים ומנהיגים בתחום הזיקנה, שנדמה שאיבדו את מקומם בתחום בשנים האחרונות. כך לדוגמא, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, כמעט שלא הורגש לדעתי בשנים האחרונות כגוף מנהיג בשינוי תפיסת המדיניות ועיצוב השירותים לזקנים, וממשיך במקרים רבים לדבוק בגישה גילנית התופסת את הזיקנה כחולשה ומסכנות. גם המוסד לביטוח לאומי, שהיה מהמובילים בעבר של פיתוח תוכניות מקוריות וחדשניות בעיצוב השירותים לזקנים, בחר למיטב ידיעתי, במסגרת השתתפותו בועדת טרכטנברג, להימנע מלאמץ ולתמוך ברפורמה של משרד הבריאות בתחום הסיעוד (שהוזכרה לעיל), אלא לתמוך במהלך שבאופן יחסי לרפורמה המוצעת על ידי משרד הבריאות, דווקא יפגע בזכויות הזקנים בישראל. שני גופים אלה יכולים וצריכים להיות מובילים בחדשנות ויצירתיות בתחום עיצוב המדיניות בזיקנה. גם בית המשפט העליון, בסדרה של פסקי דין מאכזבים, למעט פסק דין חריג אחד, נמנע כמעט לחלוטין עד היום מלהרים את כפפת זכויות הזקנים וליתן פסק דין תקדימי בעל מעוף אשר יבטא את מודעותו לצורך בשינוי חברתי בתחום זה. אין אלא לקוות כי הכנס הנוכחי, לצד הסיקור התקשורתי ועליית המודעות החברתית, יגרמו גם לגופים אלה לשנות את דפוס פעילותם לחזור ולתפוס מקום של מנהיגות והובלה בגיבוש מדיניות חדשנית ואנטי-גילנית בתחום הזיקנה.

 

 

5. קולם של הזקנים:

אחת המלכודות המסוכנות ביותר שהגרונטולוגיה והגריאטריה עלולים ליפול בהם היא הפיכת הזקנים ל”חפץ” למחקר, תוך שכחה, שקולם, מקומם והם עצמם - הם הסיבה והעילה לקיומנו המקצועי והמדעי. לא ניתן לפתח מחקר, לקדם מדיניות או לייצר שירותים, מבלי שהזקנים עצמם לוקחים חלק שווה ומהותי בכל התהליכים הללו. אסור לנו להמשיג את הזקנים כ”לקוחות” או “נושאי מחקר” תוך יצירת חציצה מלאכותית “בינינו” (אנשי המחקר או העשייה) ובינם (”הזקנים”). הזקנים הם אנחנו. הזקנים הם השותפים שלנו. ובסופו של יום, אנחנו – בכל הפעילות שלנו – אמורים להיות קשובים להם.

 

ואסור לנו לשכוח זאת. בכנס עצמו ניסינו להביא זאת לידי ביטוי בדרכים שונות ומגוונות, החל ממתן במה ליו”ר הסתדרות הגמלאים או לארגוני זכויות זקנים, דרך יצירת מושב מסכם המבטא שיח בין-דורי ונציגות לציבור הזקנים במושבים השונים, דרך מעורבות והשתתפות של ארגוני זכויות זקנים בתערוכת המציגים, וכלה בהשתתפות של מקהלת משען, ותערוכת ציורים של חולי אלצהיימר.

 

 

6. האגודה הישראלית לגרונטולוגיה:

כמובן, שאיני יכול לסיים הגיגים אלה מבלי כמה מילים על האגודה הישראלית לגרונטולוגיה. בסופו של יום הצלחת הכינוס היא הצלחתה של האגודה. הכינוס מהווה למעשה הכרה בחשיבותה ובמרכזיותה של האגודה כגוף מדעי ומקצועי, החותר לקידום מדע ומקצוע הגרונטולוגיה והגריאטריה בצורה נאמנה ואמינה. כגוף בלתי תלוי, המוניטין של האגודה תלוי באיכות פעילותה. ואכן, בכתב העת המדעי שלנו “גרונטולוגיה וגריאטריה”, בניירות העמדה המקצועיים שלנו, בקידום המחקר הגרונטולוגי והגריאטרי, ובקידום הפרופסיה – האגודה פועלת ללא לאות ובאופן מתמשך להגשים את מטרותיה ולשרת את חבריה.

 

חברי הועד המנהל, חברי ועדת הביקורת, חברי המערכת של כתב העת המדעי, כולם פועלים בהתנדבות מלאה וללא תמורה, כדי לקדם את מטרות האגודה. אני חש תחושת כבוד גדולה לעמוד בראשו של ארגון מקצועי כה מוצלח וחשוב.

 

 

 

עברו הימים בהם פקידים במשרד ממשלתי היו יכולים להתכנס בחדרם, או לכנס אליהם נציגים של מספר נציגי ממשלה נוספים, ולגבש מדיניות חברתית בלי לשתף גורמים כלכליים וחברתיים נוספים שמחוץ למגזר הממשלתי

 

 

 

לסיכום:

בעת כתיבת מילים אלה אינני יודע עד כמה הכנס הנוכחי יוכתר כהצלחה אם לאו. בשונה מכנסים קודמים ערכנו השנה מספר שינויים מהותיים שאיננו יודעים עד כמה הם יוכיחו את עצמם: העברנו את מיקום הכינוס ממלון דויד אינטרקונטיננטל הנוח והמהודר, לגני התערוכה מרכז הירידים, שהוא גדול ומרווח בהרבה, והרבה יותר נגיש בשל קירבתו לתחנת הרכבת “האוניברסיטה”. מצד שני, המקום פחות מהודר ויפה, אך אני מקווה כי בסופו של דבר מעבר זה יוכיח את עצמו כמוצלח. אימצנו השנה, לראשונה, פורמט של “מושבי פרויקטים”, הכוללים מספר רב של מצגות קצרות האמורות להציג בצורה תמציתית וקולעת – ובזמן קצר ביותר – את עיקרי הפרויקטים. אני תקווה כי למרות הזמן הקצר וריבוי הפרויקטים, מושבים אלה יהיו מוצלחים ויאפשרו, למציגים ולקהל כאחד, לקבל תמונה ברורה של עיקרי הפרויקטים.

 

אנחנו מקיימים מושב מסכם שיכלול דיאלוג בין-דורי בהנחייתה של העיתונאית יעל דן, בהשתתפות רב העיר תל אביב יפו, הרב ישראל מאיר לאו, יחד עם הסופרת נאוה סמל, והתקווה היא כי דיאלוג זה יעורר עניין ויאפשר להרחיב את הדעת והמחשבה.

 

לבסוף, בכנס תהיה תצוגה עשירה של חברות ונותני חסויות, אשר יציגו את מוצריהם ושירותיהם בתחום הזיקנה, דבר שיאפשר חשיפה רחבה לתרומה של גופים שונים לאגודה ולעולם הזיקנה.

 

אסיים בכך שאציין כי אני חייב באופן אישי תודה לאנשים רבים אשר מלווים את הכנס לכל אורכו. לשותפים האסטרטגיים שלו, המשרד לאזרחים ותיקים והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ולגדי פורת ולמגזין “דורות”. אבל, את הוקרת התודה שלי לאנשים ולגופים הרבים הללו אעשה במקום נפרד – ומקומם וחשיבותם לא ייפקדו. את רשימה קצרה זו אסיים בכך שאאחל לכל המשתתפים בכינוס כנס מוצלח, מהנה, מועיל ומלמד, שיגביר את תחושת השליחות והמחויבות לקידום מעמדם וזכויותיהם של הזקנים בישראל.

 

שלכם,

איסי

ד”ר ישראל דורון

יו”ר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה

 

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים