דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

ראיון בלעדי ל"דורות" - פצצת הזמן של מנכ"לית המוסד לביטוח לאומי: "הגיע הזמן להגדיר מחדש מיהו קשיש"

עקרונית אני בעד אפשרות בחירה בגמלה בכסף לכולם * לא נעביר כספי חוק סיעוד לקופות החולים, בעד להעביר לקופות את הבקרה על חוק סיעוד * שיעור התלונות על מבחני התלות ירד למינימום * מדוע לא נאפשר לבני 70 לעבוד? * הייעוץ לקשיש יפעל באופן אקטיבי בדאגה למיצוי זכויות זקנים * אנחנו חושבים 40-50 שנה קדימה בהערכות הביטוח הלאומי להזדקנות האוכלוסייה.

12/05/2011

נפגשנו לפני שלוש שנים, חצי שנה אחרי שנכנסת לתפקיד. אחרי שלוש שנים בתפקיד יש לך תובנות חדשות לגבי הערכות לאומית לזיקנה בכלל וחוק סיעוד בפרט?

בהחלט כן. יש תובנות גדולות מאוד. אחת מהתובנות זה הנושא שכל העולם ער לה, וגם מדינת ישראל, של הזדקנות האוכלוסייה שמחייב הערכות משמעותית ביותר. אני לא מדברת על מערכות הבריאות, כי אני לא אחראית על מערכת הבריאות. אבל אין ספק שהנושא מחייב היערכות של המוסד לביטוח לאומי מבחינת האיתנות הפיננסית שלו, מבחינת היכולת שלו לספק בעתיד את רשת הביטחון הסוציאלי לאזרחי המדינה. כאשר הפירמידה הזו של הגילאים משתנה, ומספר האנשים המבוגרים בישראל ובעולם נמצא בגידול דרמטי, אין ספק שמשך התקופה שמקבלים ביטוח לאומי הולך ומתארך. ולכן, המשאבים הכספיים, שאנחנו צריכים לדאוג להם היום, גם לדור הזה וגם לדורות הבאים. המחשבה בביטוח לאומי צריכה להיות גם לדורות הבאים - מה צפוי בעוד 40שנה?בעוד 50שנה?וכל הזמן להיות עם יד על הדופק.

 

אנחנו, יחד עם האוצר ובנק ישראל, היועץ של ראש הממשלה לכלכלה ושני פרופסורים מהאקדמיה, עובדים כבר שנה שלמה על ההסתכלות קדימה, על המקורות והיכולת לספק את אותו בטחון סוציאלי, 50 שנה קדימה, מבחינת המקורות הכספיים של הביטוח הלאומי. זה קודם כל.

 

 

כלומר, אין עוד הערכות, יש למידה ומיפוי של הצרכים העתידיים.

אנחנו בונים מודלים אקטוארים עם סימולציות דמוגרפיות מדויקות ודברים אחרים כדי לדעת בדיוק איך להתחיל להתנהל מהיום במטרה לדעת לטפל בעתיד. זאת החוכמה. אני חושבת שזו אחריות שלנו כמוסד לביטוח לאומי, ואחריות לאומית, להסתכל על הדור הזה ועל הדורות הבאים, מעבר לתקופת חיינו אנו.

 

 

ויש תאריך יעד שאתם צריכים להגיש לממשלה תכנית?

היוזמה הייתה יוזמה שלנו, של הביטוח לאומי. אנחנו נמצאים כבר בשלבי סיום של העבודה ונגיש את זה לממשלה, כמובן.

 

 

 

את הזכרת שאנחנו כבר לא נהיה פה בעוד 50 שנה, ואני שואל, גברת דומיניסיני, מי יטפל בנו? כבר היום יש מצוקה של כוח אדם. אם פעם הייתה תחרות בין חברות הסיעוד על הלקוחות, היום התחרות היא על העובדים. מי יטפל בנו בעוד 20 שנה?

אין ספק שהזדקנות האוכלוסייה מחייבת חשיבה מערכתית של כל המערכות הקיימות במדינת ישראל בנושא הזה. זה עניין של משרד הבריאות, אני מקווה שבמשרד האזרחים הוותיקים נערכים קדימה. העלויות לטיפול באוכלוסייה המזדקנת מהתמ"ג הולכות וגדלות.

 

היום ישנה ציפייה מאוד גדולה, לטעמי לפעמים אפילו גדולה מדי, שהכל יהיה באחריות המדינה. הרבה מאוד פעמים אתה פוגש משפחות שחושבות שהן צריכות לתרום הכי מעט ושהאחריות הכוללת היא על המדינה ולא על הקהילה ולא על המשפחה. כשחוקק חוק הסיעוד בשנות ה-80 כ-10,000 אנשים קיבלו קצבת סיעוד, היום יש לנו 145,000 אנשים שמקבלים קצבת סיעוד. אנחנו, אגב, עובדים עכשיו גם על שינויים בתחום הזה של קצבת הסיעוד, חלקם בעידודו של השר, וחלקם ביוזמתנו לכל מיני מהלכים שיקלו ויעשו קצת שינוי בנושאים האלה.

 

אנשים רוצים להישאר בסביבתם הטבעית, רוצים לקבל את התמיכה בקהילה וזה משאיר גם פתח לכל המערכות התומכות של מעונות יום, של מסגרות לסוגיהם, כדי להשאיר אדם בקהילתו לאורך יותר זמן. אין ספק שיש לזה כל מיני מחירים. אני חושבת שצריכים, קודם לכל, לעשות מאמצים שאדם המבוגר יישאר יותר שנים בעולם העבודה. מצב הבריאות של המבוגר היום טוב מאי פעם, הטכנולוגיה, שמאפשרת עבודה שקשורה פחות באספקטים פיזיים, תוחלת החיים העולה ועשרות שנות חיים אחרי פרישה מעבודה, ואז אתה שואל, למה היום אדם בגיל 70 לא יכול לעבוד חלק מהזמן?

 

 

אני חושבת שצריכים, קודם לכל, לעשות מאמצים שאדם המבוגר יישאר יותר שנים בעולם העבודה. מצב הבריאות של המבוגר היום טוב מאי פעם, הטכנולוגיה, שמאפשרת עבודה שקשורה פחות באספקטים פיזיים, תוחלת החיים העולה ועשרות שנות חיים אחרי פרישה מעבודה, ואז אתה שואל, למה היום אדם בגיל 70 לא יכול לעבוד חלק מהזמן?

 

 

היום בגיל 45 פלוס כבר קשה לו להיכנס למעגל העבודה.

אני חושבת שאולי צריך להגדיר מחדש את המושג מיהו אותו זקן. כי פעם אותו זקן היה 65, אחר כך הוא נהיה בן 67. בן 65, 67 הוא קשיש? הוא אדם שצורך תרבות, הוא אדם שעובד, הרבה אנשים עובדים. לכן, בוא קודם כל נגדיר מיהו הזקן החדש. אולי בספקטרום הזה צריך לייצר עוד מדרגה. יש אדם מבוגר, במצב בריאותי יותר טוב, במצב מנטאלי יותר טוב. למה לקרוא לו קשיש? בסופו של דבר, עיקר הבעיה הבריאותית מתרכזת ב 5-6 שנים אחרונות לפני מותו של האדם, והיום זה לא מתרחש לפני 75 ולפעמים לא לפני 80. מספר האנשים מעל גיל 80 ומעל גיל 90 הוא מאוד גדול. הקפיצה היא משמעותית, כמעט הכפלה של האוכלוסיות האלה של הזקנים ביותר.

 

 

וזה אחד הדברים שאת מציעה לממשלה היום, לשנות את גיל זיקנה?

אנחנו בהחלט חושבים שצריך להסתכל על הכלי הזה של התעסוקה, המשך התעסוקה. וכן, אחת מההמלצות שלנו תהיה להתייחס לתחום התעסוקה. לאור כל הדברים שמתרחשים בכל הזירות, הבריאותיות והאחרות, אין ספק שהגיעה העת לדון בסוגיה של ההגדרה מיהו קשיש, ומהו אותו גיל?וממנו ייגזרו דברים אחרים.

 

 

אוקי. אני רוצה לחזור לשאלה ששאלתי אותך.

אבל עוד מילה אחת אני רוצה להגיד. כל הנושא הזה של הבריאות, של התעסוקה, של הסיעוד, של הקצבאות, בסוף מתרכזת בשאלה אחת מאוד גדולה - מדינת רווחה, מדינת ישראל או מדינות אחרות איזה אדם הן רוצות לראות? אדם שמסיים את חייו בעוני? בדלות? או אדם שעשה את כל מהלך חייו והמדינה, משפחתו, קהילתו וכל המערכות מאפשרות לו סיום חיים בצורה נאותה, בצורה מכובדת, בצורה של התייחסות לצרכים שלו. וחיפוש פתרונות למענים האלה, זה האתגר הגדול שלנו.

 

והאדם הצעיר צריך לדעת שיש לו אחריות גדולה לגבי שארית חייו, והוא צריך לדעת היום שהפרופורציות בין הצריכה השוטפת שלו בגיל הצעיר לבין החיסכון שהוא צריך לדאוג לו לשארית חייו צריך שישתנו, בגלל העלייה בתוחלת החיים. אחרת, כל החיים של הצעירים של היום, בזיקנתם , יהיו חיים של עוני. אגב, פועלת כיום ועדה גדולה מאוד בה אני יושבת לנושא החיסכון הפנסיוני. שוק העבודה השתנה מאוד. פעם אתה נכנסת למקום העבודה ופרשת ממנו לאחר 35 שנה - 40 שנה. מאותו מקום עבודה. היום, אנשים יש להם תקופות של אי עבודה, אנשים משנים מקום עבודה, אנשים נוסעים לחו"ל, אנשים עושים כל מיני דברים בעניין הזה. ולכן, מאוד חשוב לי להעביר מסר שעל האדם עצמו צריך להבין שהוא צריך להקצות חלק יותר גדול מהכנסתו לחסכון לעתידו.

 

 

אני רוצה לחזור רגע, מי יטפל בנו? לפי דברייך שלך נצטרך כוח אדם לטפל באוכלוסייה הרבה יותר גדולה. היום במספרים של היום יש מצוקה גדולה, לאן זה ילך?

לגבי נושא של מי יעבוד. תראה, זה קושר לעניין של מתי צריך לעזוב גם את שוק העבודה. יש, לדעתי, תפיסה מוטעית שהעלאת גיל הפרישה תביא לאבטלה והצעירים לא יכנסו לשוק העבודה. אני לא חושבת ככה, אני חושבת שהארכת תוחלת החיים מייצרת עבודות חדשות ועיסוקים שהיו פחות פופולריים ,פחות נדרשו להם כוח אדם. ראה את הסיעוד. פעם לא היה צריך סיעוד, זה לא היה מקצוע. היום אתה אומר, מתקשים למצוא עובדי סיעוד. זאת אומרת, שמי שאחראי היום על שוק התעסוקה צריך לחשוב איך בעצם מייצרים מצב שבו יש ביקוש לעבודת הסיעוד. אני בעד לייצר תמריצים, צריך אולי להגדיר מקצוע חדש, צריך לתת לו הכשרה. אני חושבת שצריך לעשות הכל כדי לכוון ישראלים לתעסוקות האלה, ולייצר את המעמד, את התמריצים ואת ההכשרות וכו'.

 

אז היום כאילו הפתרונות זה להביא עובדים זרים. אני בשום פנים ואופן לא חושבת שמותר לפגוע בזקנים, גם על חשבון שוק העבודה. ואני אומרת את זה חד משמעית. כי אז האלטרנטיבה זה מוסדות, והמוסדות זה סיפור יקר, זה לא סיפור זול וצריך לדעת את זה. לא הייתי רוצה להגיד שהיום לא יתנו אישורים לסיעוד לעובדים זרים כדי לייצר עובדים מקומיים. אני חושבת שצריך כלים שלובים, בזהירות. זה נושא רגיש. זה נושא שאתה יכול לפגוע בהרבה מאוד אנשים חלשים. צריך נורא להיזהר בתהליך הזה שיהיה תהליך מתואם, כדי לא לפגוע באוכלוסייה.

 

 

מי אמור לעשות את זה, לייצר מקצוע חדש, להכשיר?

שוק העבודה זה התמ"ת. הסדרה של שוק העבודה. לראות איפה יש צרכים ולייצר מבעוד מועד. אני חושבת שגם מערכות אחרות כמו משרד הבריאות, שמכין אחיות לסיעוד, היום צריך לעשות תפנית - למשל, אחיות מעשיות, או הפרה-רפואי, יכול להיות שהוא צריך להיות המכוון שלהם, המדריך המקצועי.

 

 

אני לא הולך לעשות לך את החיים קלים יותר. מהרגע שהמוסד לביטוח לאומי הוא המפעיל חוק סיעוד, הוא לא רק מתקצב. )ויש על זה ויכוחים אם זה מה שהוא צריך לעשות( יש לכם גם אחריות לעניין שוק כוח האדם הסיעודי

המקצוע שלנו זה קצבאות. יכולנו להיפתר מכל החבילה הזאת ולהגיד: כמו בכל הענפים - ניתן קצבה.

 

 

אמרתי למנכ"ל משרד הבריאות באופן קטגורי - גמלת סיעוד זו קצבה והוא לעולם לא יקבל את הכסף! כי קופות החולים גם יעשו בזה שימוש לא לצרכי הקשישים. זה יהיה מקור מימון נוסף לצרכי מערכת הבריאות שתמיד נמצאת בגירעון, והכסף הזה לא יגיע לאוכלוסיית היעד. כי תמיד האוכלוסייה החלשה תהיה בסוף השרשרת. עצם העברת הכסף לקופת החולים לא תפתור שום בעיה. זה קוסמטי, זה רצון לקבל משאבים.

 

ואמרתי לו - זו קצבה, למה אני לא אתן לך את קצבת הילדים? למה אני לא אתן לך את קצבת הנכות? אנחנו מדברים על קצבה, ולעולם, ובכל מדינות העולם, היא קצבה. והוא מבין את זה

 

 

או כמו בחוק בריאות ממלכתית. בואי נעביר את זה לגוף אחר שינהל את העניין הזה. למה אתם צריכים? למה הביטוח לאומי צריך לנהל את זה?

אם דיברת עם אנשי משרד הבריאות אז שמעת או משהו כזה. אז תראה, הם היו אצלי והציגו לי את העבודה, ואני רוצה להגיד לך שתי זוויות של הדברים. העברה לגוף אחר לא פותרת את הבעיה. כי זה לא משנה איפה קיים המחסור בכוח אדם, הוא קיים. הם רוצים להעביר את חוק סיעוד לקופות החולים.

 

 

מה שאני אומר, שמהרגע שאתם מפעילים את חוק הסיעוד ואנחנו מדברים על עובדים, ואיך מכשירים, ואיך מתגמלים - זה צריך לבוא מפה משום שהאחריות רובצת לפתחכם.

זה נכון שבמידי אין כל כך בעיה. ואנחנו עושים כמה צעדים. סתם דוגמא, יש מה שנקרא עבודה מועדפת. אני כבר ביקשתי להכניס את התחום הזה של הסיעוד, של הפרה רפואי, לאנשים צעירים שגומרים צבא - לתת להם תמריץ ומענקים כדי להיכנס למקצוע. אני מסכימה אתך כשאתה שואל מי צריך להיות המוביל בנושא הזה. אני דיברתי עם מנכ"ל משרד הבריאות לגבי חלקים מסוימים בתכנית ההערכות שלהם שנראים לי הגיוניים. חלקים אחרים לא. לרעיון העברת חוק סיעוד לקופות החולים אמרתי לו: תגיד, כבר פתרתם את כל בעיות האשפוז?פתרתם את כל הבעיות המוסדות שלכם שהם לא ברמה טובה?פתרתם את המחסור באחיות במערכת הבריאות, את המחסור בעובדים?

 

 

אבל הלוגיקה שלו נכונה.

לא, ממש לא. פה הלוגיקה שלו לא נכונה לחלוטין. ואני אמרתי לו גם באופן קטגורי - זו קצבה והוא לעולם לא יקבל את הכסף! כי קופות החולים גם יעשו בזה שימוש לא לצרכי הקשישים. זה יהיה מקור מימון נוסף לצרכי מערכת הבריאות שתמיד נמצאת בגירעון, והכסף הזה לא יגיע לאוכלוסיית היעד. כי תמיד האוכלוסייה החלשה תהיה בסוף השרשרת. עצם העברת הכסף לקופת החולים לא תפתור שום בעיה. זה קוסמטי, זה רצון לקבל משאבים. ואמרתי לו - זו קצבה, למה אני לא אתן לך את קצבת הילדים? למה אני לא אתן לך את קצבת הנכות? אנחנו מדברים על קצבה, ולעולם, ובכל מדינות העולם, היא קצבה. והוא מבין את זה.

 

אני כן רואה בהצעה של משרד הבריאות דבר אחד נכון, ואני אמרתי את זה לפרופ' גמזו. אתה יודע מה? הרצף הטיפולי. איך אני רואה את הרצף הטיפולי? אני כן חושבת שביקורי הבקרה יכול להיות שיותר נכון שיבוצעו על ידי אחיות של קופת החולים שבה מטופל זכאי גמלת הסיעוד, שאחות שמטפלת בו במרפאה הקהילתית תלך לראות מה קורה לו בבית כאשר הוא לא מגיע למרפאה. וזה מהלך שיכול להיות הכי נכון בראיית הרצף הטיפולי ואני כן רוצה לשקול את זה. אני מביאה את זה לדיון, זה משהו אחר שאני חושבת שהוא נכון. אבל פה צריך נורא להיזהר, כי אני עוד לא העליתי את זה, וזה יכול להיות פצצת זמן. אבל אני אומרת לך, כי אני לא מפחדת להגיד מה שצריך להגיד. היום, מי שעושה את ביקורי הבקרה בסיעוד זה העובדים הסוציאליים של הרשויות המקומיות שאנחנו מממנים אותם, והם לא עושים את זה. יש לי מלחמה גדולה עם זה.

 

 

אבל הגעתם כבר לאיזה שהם הסכמות, נכון?

הגענו להסכמות, אבל אני לא בטוחה שהן מבוצעות בדיוק כמו שהן צריכות להיות מבוצעות. אני לא שילמתי להם כשהם לא ביצעו. אני רוצה שיהיה דיווח שמי ,שהמטופל מוכר. לא דיווח מספרי.

 

תראה, בעצם צריך לעשות הפרדה - זה שלרשות המקומית, לאגף הרווחה שלה, יש יחידה שמטפלת בזקנים, זו אחריות שלה בלי קשר בכלל לחוק הסיעוד, מה הקשר?מה הם בעצם בודקים כשמבקרים את הקשיש? הרי הסיעוד הוא טיפול פיזי.

 

אתה שואל לגבי תובנות? הנה תובנות. כשאני הגעתי לתפקיד מצאתי מערכת שהבקרה של העובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות לא נעשית כראוי. כבר אז נדלקה לי נורה אדומה שמשהו לא בסדר. שלא מבקרים, מה התועלות?

 

 

אם כך, לשיטתך, יש לשנות הדרישה מחברות ועמותות הסיעוד. למה הן צריכות עובדים סוציאליים?

יפה. הן צריכות אחיות. כבר היום רשום לי לטפל בעניין הזה, לדון אצלי במנהלה ולהגיד, רגע, בעצם מה למדנו? למדנו שזה טיפול. מי אחראי על טיפול? עו"ס אחראית על טיפול? לא. מי צריך שם עו"ס ? אני צריכה עובדת סוציאלית אם מישהו מכה את הקשיש, כאשר הקשיש נתון במצב סוציאלי קיצוני, במקרים חריגים. הרשות המקומית צריכה לקבל על זה דיווח כמחלקת רווחה ולטפל בזה.

 

 

 

אפשר לבקר פעמיים בשנה? 300,000 ביקורים על ידי עובדים סוציאליים? בחלק גם אין צורך. אז א' - צריך לקבוע קריטריונים מי בעדיפות מבחינת גילאית, מבחינת מצב רפואי, אם הוא בודד, אם הוא לא בודד, אם זו משפחה נורמטיבית או לא . ובסופו של יום אני רוצה לדעת האם אותו מטופל מאכילים אותו כמו שצריך, אם הוא מתוחזק כמו שצריך, אם יש לו פצעי לחץ והאם הסביבה שלו נקייה. לזה צריך עובד סוציאלי?

 

 

ואת עו"ס בהכשרתך?

כן. עכשיו, יש לנו היום 800,000 מקבלי קצבאות זקנה ו-145,000 מקבלי גמלת סיעוד. אפשר לבקר פעמיים בשנה?300,000 ביקורים על ידי עובדים סוציאליים? בחלק גם אין צורך. אז א'- צריך לקבוע קריטריונים מי בעדיפות מבחינת גילאית, מבחינת מצב רפואי, מבחינה אם הוא בודד, אם הוא לא בודד, אם זו משפחה נורמטיבית, משפחה לא נורמטיבית. ובסופו של יום אני רוצה לדעת האם אותו מטופל מאכילים אותו כמו שצריך? הוא מתוחזק כמו שצריך?י ש לו פצעי לחץ? הסביבה שלו נקייה. לזה צריך עובד סוציאלי?

 

 

אבל גברתי המנכלי"ת, אני קורא את ההצעה של השר כחלון ואת ההסכמה שלך ומקשיב לדברייך - זה רציני? כשיש מחסור כזה של אחיות. כשבכל המדינה יש 250 עד 300 מומחים בגריאטריה, זה רציני? מי יעשה את זה?

תראה, שוק זה היצע וביקוש. בסופו של דבר. היום אנשים צריכים לדעת, והמדינה, מי שאחראי על ההכשרה ומי שאחראי על שוק העבודה, וזה הנושא של התמ"ת צריך להביא לידיעת הציבור, ולפעול. ומשרד הבריאות. לגבי הביקורים האלה של הבקרה, וזה גם יכול להיעשות גם על ידי כוח אדם פרה-רפואי, מפקחות וכיוצא בזה. לא חייבות להיות אחיות מוסמכות. הן לא נותנות טיפול רפואי, הן באות לראות מה מצבו. ואפשר גם שהביקורים ייעשו על ידי אחיות בפנסיה. בחלקיות משרה. למשל, חלק מהאחיות שאני מפעילה בסיעוד הן פנסיונריות. נשים שהיו אחיות.

 

ברגע שיש לך צרכי היצע וביקוש, המערכות יודעות לייצר את כוח האדם הזה. אין ספק שלפעמים צריך לתת תמריצים. בסוף אנשים הולכים לאן שמשלמים יותר טוב, למקום שבו תנאי העסקה יותר טובים. יכול להיות שהעלויות האלה יהיו יותר גבוהות,,זה גם עניין של מעמד. זה עניין של מיצוב המקצוע. זה הרבה דברים ביחד. יש לנו סקטורים באוכלוסייה שעוד לא נמצאים בשוק העבודה. נכון שרמת האבטלה היום נמוכה, אבל שיעור ההשתתפות בשוק העבודה הוא 56-57 אחוז. אתה יודע עוד כמה אנשים יכולים להיכנס לשוק העבודה ואפשר לכוון אותם למקצועות הטיפוליים? לתעשייה של שעות הפנאי. תראה, היו לך פעם כל כך הרבה חוגים, כל כך הרבה מסגרות של אוניברסיטה עממית, כל כך הרבה קתדרות, כל כך הרבה מכללות שיושבים שם אנשים זקנים? לא היה לך. אבל ברגע שהיה ביקוש לדברים האלה, אז פתאום יש לך, פתאום זה מתארגן. אנשים עושים עסקים.

 

היה לך בתי אבות פרטיים לפני כמה שנים? דיור מוגן? לא. זאת אומרת, צריך להבין שבמערכת יש את כוח האדם. נכון שצריך להסדיר אותה. נכון שאנשים ידעו לפרסם, ליצור את המנגנונים. אבל לבוא ולהגיד שלא יהיה כוח אדם, אני ממש לא מסכימה.

 

 

האחיות הפנסיונריות שהזכרת, שעורכות את מבחני הזכאות לגמלת סיעוד, השר כחלון אמר שהבחינה היא משפילה.

תראה, אני אמרתי לשר ואני גם שלחתי לפני החג לכל האחיות מכתב אישי, שמחזק אותן ואומר להם שהן עושות עבודה נהדרת. אני אמרתי לשר כחלון, ואני אומרת לך חד משמעית. אני אמרתי לו, אדוני השר,ADLהוא מבחן שקיים בכל העולם. אני לא חושבת שהוא משפיל. הוא נעשה בצורה דיסקרטית בביתו של האדם. זה נכון שאדם לא אוהב להציג בפני אחר את חולשותיו, כי יש משהו בכבוד האדם אם הוא נזקק שירחצו אותו או יטפלו בצרכים שלו, זה לא משהו שנעים לאנשים להגיד. זה לא נעים, זה מביך. אז נכון שהסיטואציה לא נעימה. אבל, גם כשאתה הולך לרופא אתה אומר לו דברים שאתה צריך לספר לו, שאתה לא מספר לחבר שלך, כי לא כל כך מדברים על הדברים האלה. הדבר נעשה בביתו של האדם ב-4 עיניים, עם אחות שהיא גורם רפואי. ובבית החולים כשמישהו צריך להחליף למישהו טיטולים, לרחוץ אותו כי הוא עשה את הצרכים במיטה, זה נעים?זה העולם שלנו. זאת הזיקנה.

 

 

אז מה אומרת היום ההמלצה שלך?

אין לי תלונות היום. אני עוקבת אחרי תלונות הציבור בעניין מבחני התלות. אין לי תלונות כאלה. עכשיו.

 

 

כלומר, זה ירד?

באופן משמעותי ביותר. הוצאנו חוברת מיוחדת להדרכה, יש פיקוח שלנו, אנחנו מפמפמים לעובדים שלנו ולכולם על רגישות במהלך בחינת התלות. עכשיו, היות ולשר הנושא הזה מאוד חשוב, אנחנו הצענו את ההצעות האלה. אמרנו לו: תשמע, בכל זאת אנחנו לא אטומים, כמו שלפני שנתיים וחצי שינינו את החוק ואפשרנו לבני 90 לפנות לרופאים גריאטריים אמרנו בוא נעשה ניסוי גם משנות ה-80. אגב, כמו שאתה אמרת, ואני אמרתי את זה גם לשר, זה אלטרנטיבי כי אין מספיק גריאטריים. אני לא מוכנה להימצא במצב שאני אגיד תלכו לגריאטריים ואין גריאטריים.

 

אנחנו עושים פיילוט ב-3 מקומות. אגב, מעניין, עם כל הטענות האלה - בסוף זה מישהו שמכיר מישהו שהתרגז, כי גם לא קיבל נקודות במבחן התלות. רוב האנשים לא מתלוננים. מתוך 6,000 האנשים מעל 90, שמקבלים קצבת סיעוד, פחות מ-10% פנו לגריאטריה. השאר העדיפו את האחות. אז מה זה אומר? שזה לא כל כך רע. ובכל זאת מעט מאוד אנשים מייצרים תחושה שזה משפיל. א'– אני לא מסכימה להשתמש במונח משפיל. זה לא נוח. אני מסכימה.

 

 

אני חושבת שצריך לתת לאדם זכות בחירה, והוא יבחר את הטוב. יש הרבה קבוצות של אינטרסים, אינטרסים כלכליים ואחרים. בסופו של יום יש גבול כמה השלטון, הממשלה יכולה להכתיב לפרט, ביחס לסוג השירות שהיא רוצה לתת לו. היא יכולה לאפשר לו אלטרנטיבות וכל אחד יבחר

 

 

הראיון המלא מופיע בגיליון 131-132 של מגזין דורות

ראו תגובה בדבר חוסר הנחיצות בעובד סוציאלי ליישום חוק סיעוד בקישור זה 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים