דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

דורות בעולם - גילוי אמריקה תרתי משמע

מה למדו מנהלי בתי האבות בסיור הלימודי שאורגן על ידי אשל בארצות הברית?

14/07/2010

בחודש יוני יצאה משלחת של 39 מנהלי בתי אבות ובתי דיור מוגן לסיור לימודי בן שבועיים בארצות הברית. המשלחת כללה מנהלים הן מהסקטור הציבורי והן מהסקטור הפרטי המתמודדים ביומיום עם סוגיות שונות בעולם הזיקנה בכלל והמוסדות בפרט.

 

מספר מטרות היו לסיור: לימוד שיטות עבודה בטיפול בקשישים, היכרות והתרשמות מדפוסי בנייה, לימוד סוגיות מרכזיות בעולם הזיקנה בארצות הברית, העשרת הידע המקצועי בתחום התכנון וההפעלה, מפגשים עם קובעי מדיניות הזיקנה והיכרות עם עולם הפדרציות היהודיות.

 

מוקד הסיור היה מודל ה-GREEN HOUSE שהינו מודל מגורים וטיפול בקשישים ההולך ומתפתח בארצות הברית ומבוסס על שבירת המבנה המסורתי של מחלקת אשפוז למספר יחידות קטנות. בעיר בוסטון שהיתה אתר הביקור הראשון ביקרנו בשני בתים חדשים המיישמים את המודל שבו מערכת היחסים בין הקשישים לבין עצמם ובין הקשישים לבין הצוות היא לב העשייה. לכל 6-10 דיירים יש "שכונה" משלהם הכוללת חדרי מגורים לבודד, מרווחים ומוארים, מאובזרים ומרוהטים בסגנון ביתי שאינו מזכיר אווירה מוסדית, חדר אוכל קטן, סלון ומטבח מאובזר ומודרני שהינו לב ה"שכונה" וממוקם במרכז כחלל פתוח. מודל ה-GREEN HOUSE עוסק בגודל התשתית הפיסית, עיצוב הפנים בסגנון ביתי, דפוסי עבודה של הצוות ושיטות אספקת השירותים, ובעצם שובר את תפיסת המיסוד באמצעות יצירת מרחב אישי וחברתי לכל דייר.

 

המחלקה נטולת סממנים רפואיים-טיפוליים: לא קיים דלפק אחיות ולאחות מוקצית פינת עבודה קטנה סמוך למטבח, שהוא כאמור לב המחלקה, התיק הרפואי של כל דייר נמצא בחדרו במגירה סגורה ומשמש את הצוות בעת הצורך. הדיירים בחלקם מבשלים את ארוחותיהם בסיוע הצוות במטבח וקיימת אפשרות גם לקבל את הארוחה החמה מהמטבח המרכזי, אך זכות הבחירה היא של הדייר.

 

באחד הבתים בבוסטון נפגשה המשלחת עם חולה ALS וחולה MS – שניהם אנשים צעירים ומוגבלים לחלוטין, אשר מצליחים לנהל אורח חיים עצמאי לחלוטין באמצעות טכנולוגיות מפותחות של מחשב המתרגם את תנועות העפעפיים באמצעות לייזר לדיבור. ההתניידות של הדיירים מתאפשרת באמצעות הטכנולוגיה כך שהם מזמינים את המעלית לבד, פותחים את דלת הדירה לבד, מסיטים את הווילונות, עולים על המיטה ומשתמשים בשירותים – הכל בכוחות עצמם ללא עזרת צוות. קשה היה שלא להתרגש מדברי הצעירים הללו המודעים למצבם, אך מלאים הערכה והוקרה על כך שלא ניטלה מהם האפשרות לנהל את חייהם, להחליט ולבחור – הכל על פי רצונם ובכוחות עצמם.

 

במפגש בבולטימור עם צוות אדריכלים שהתמחו בתכנון כפרי גמלאים ומוסדות לזקנים, נפרש בפני המשלחת עולם שלם של מגמות בזיקנה המתורגמות לתכנון ועיצוב מתוחכמים ומודרניים – עולם המבטא את השינויים שחלים ויחולו באופי ההזדקנות העתידית. שינויי הגישה מתבטאים במעבר מפטרונות לשיתוף, מתגובה לפרו-אקטיביות, מתכניות מובנות לאפשרויות בחירה, מצייתנות לחופש, מגישה טיפולית לגישה שירותית ומגישה של "זה מה שאפשר" לגישה של "מה היית רוצה?".

 

לאור השינויים הללו יש להיענות לצרכים ההולכים ומשתנים של הקשישים ולבנות תשתיות הכוללות יותר מחדר אוכל אחד, מספר חדרי כושר, כתות לימוד, בריכות ומועדוני פעילות שיספקו את מגוון הרצונות והצרכים של האוכלוסייה.

 

 

מוקד הסיור היה מודל ה-GREEN HOUSE  שהינו מודל מגורים וטיפול בקשישים ההולך ומתפתח בארצות הברית ומבוסס על שבירת המבנה המסורתי של מחלקת אשפוז למספר יחידות קטנות... מודל ה-GREEN HOUSE  שובר את תפיסת המיסוד באמצעות יצירת מרחב אישי וחברתי לכל דייר. המחלקה נטולת סממנים רפואיים-טיפוליים

 

 

בסיור בכפר ויינברג בבולטימור התרשמה המשלחת מחדרי הפעילות הרבים לסוגים שונים של משחקים, הרצאות וכו' – כולם מעוצבים בסגנון ביתי, בצבעים עזים ובטכנולוגיה מתקדמת. הדירות חלקן בנות 2 חדרים בלבד וחלקן בנות 3-4 חדרים כאשר הריהוט בהן הוא של הקשיש המקבל ייעוץ צמוד בכניסה לכפר הגמלאים לגבי התאמת הריהוט הביתי ליחידת הדיור שרכש.

 

המגמה המרכזית עליה הצביעו כל מנהלי המוסדות בהם ביקרנו היא של שינוי מתבקש בתפיסת הדיור המוגן מדיור לעצמאיים, בו כל אחד מנהל את חייו על פי רצונו ודואג בכוחות עצמו לשירותי הרפואה והסיעוד, למצב של דיור תומך בו מסופקים גם שירותים רפואיים לזקנים שמצבם מתדרדר. סוגיה זו הטרידה מאוד בעיקר את מנהלי רשתות הדיור המוגן בישראל המתמודדים באופן קבוע עם דיירים ובני משפחותיהם שמצבם מתדרדר ומסרבים להתפנות למחלקות סעודיות, או תשושי נפש. הגישה בארצות הברית היא שדייר הנכנס לדיור מוגן רשאי להתגורר בדירתו עד סוף ימיו, אלא אם קיים סיכון ממשי לחייו או שהוא מהווה סיכון לאחרים. אי לכך פועלים כיום מנהלי הדיורים המוגנים בארצות הברית להסבה או בנייה חדשה של דיורים תומכים המועשרים בשירותים רפואיים.

 

כמעט בכל אתר שביקרנו מצאנו כי קיימים פתרונות לכל מצבי התפקוד של הקשישים: דיור לעצמאיים, דיור לתשושים, מחלקות סעודיות ומחלקות לתשושי נפש. אחד הדברים שבלטו בסיור היה סדר היום החופשי הקיים במחלקות הסעודיות: הקשיש קם משנתו בכל עת שירצה, ארוחת הבוקר מוגשת גם בשעה 10.00 – על פי בקשתו. הוא יכול לבחור באיזה חדר אוכל יקבל את ארוחתו. שעות הצהריים אינן מוקדשות לשינה באופן גורף וגם בשעות אלו מתקיימות פעילויות חוגים והרצאות.

 

שעת השינה נקבעת באופן אינדיבידואלי על ידי הקשיש והביגוד תמיד אישי. בשיחות שקיימנו עם אחיות ראשיות ואנשי צוות עולה כי סדר הגודל של הצוותים דומה לזה הקיים בישראל אך הגישה.... שונה לחלוטין. הגישה מבוססת לקוח באופן מלא.

 

כוחות העזר הם עמוד השדרה של המערכת ונעשים מאמצים קבועים ומתמשכים להעצמת צוות העובדים העומד בחזית העשייה מול הקשישים ובני משפחותיהם.

 

המדיניות הכללית המאפיינת את ענף הזיקנה בארצות הברית היא של מאמצים גדולים לשמור על גרף בריאות קבוע גם בשנות הזיקנה ולצמצם עד כמה שאפשר את תקופת ההתדרדרות המאפיינת את השנים האחרונות של הזיקנה. לצורך כך משקיעים טיפולי פיסיותרפיה רבים, מזמנים רופאים יועצים מכל מקצועות הרפואה, מספקים שירותים ברמה גבוהה ומשתדלים למלא את היום באינספור פעילויות גופניות ומנטליות – הכל כדי לשמר את מצבו של הזקן ולמנוע התדרדרות. אין ספק שגם שיקולים כלכליים עומדים בבסיס הגישה הזו, כיוון שעלויות הטיפול בזקן סיעודי עולות למדינה פי כמה וכמה יותר מהעלויות לשימור מצבו.

 

הרפורמה במערכת הבריאות, שאושרה לא מכבר בקונגרס האמריקאי, מעסיקה רבות את קובעי המדיניות ואת כלל האזרחים.

 

בפגישות שהתקיימו בסנאט בוושינגטון במשרדי הסנטורית ברברה מקולסקי שמעה המשלחת על דרכי ההתמודדות של המדינאים עם סוגיות הזיקנה, צרכי הקשישים, העלייה בתוחלת החיים והשלכותיה על הכלכלה האמריקאית.

 

אנשי ה-Association On Aging שקיבלו את פנינו במשרדם המרווח באחד מבנייני הסנאט שיתפו את הקבוצה במספר תחומי עיסוק מרכזיים של גוף זה: מנהלת מחלקת בתי אבות סיעודיים הסבירה בפרוט את שיטות הבקרה והפיקוח של המחלקה, שהיא האגף הפדראלי לטיפול בענייני זיקנה, בהדגישה כי הבקרות השנתיות במוסדות נערכות על ידי צוות רב מקצועי המתמקם כשבוע בבית האבות ובודק כל פרט ופרט, אך בשונה מהמצב בישראל הדגש בביקורת הוא על תוצאות הטיפול ולא על התשומות, כפי שמקובל בישראל. כמו כן פירטה הדוברת את הסנקציות הננקטות כנגד מוסדות שאינם עומדים בדרישות כולל עונשים כספיים כבדים והפסקת הפניות לאשפוז.

 

מאמצים רבים נעשים על ידי המשרד לענייני הזיקנה להביא לידיעת הצבור מידע רב ככל האפשר על זכויותיו: לפרטיות, לניהול ענייניו הכספיים, לכבוד, למידע, לסרב לטיפול, לחופש וכמובן לטיפול שווה ללא אפליות על רקע מין, דת וגזע. נושא הביטוחים במסלולים השונים מעסיק את המשרד בצורה אינטנסיבית ושם לו למטרה מרכזית לעדכן את ציבור הקשישים ובני המשפחות בחידושי החוק ובזכויות הנגזרות ממנו.

 

לאחר שהייה של סופשבוע עמוס תרבות, ארוחת ערב שבת כהלכתה בחב"ד ויומיים אינטנסיביים של ביקורים מקצועיים בניו יורק וניו ג'רזי, טסה המשלחת למיאמי – התגלמות חלום ההזדקנות האמריקאי – לכפרי גמלאים, דיור מוגן, שכונות לזקנים – רק תבוא ותזדקן אצלנו....

 

בביקור אצל משפחת שחם הישראלית, הבעלים של פאלאס תל-אביב ופאלאס מיאמי, לא נותר אלא להשתאות מתנאי המגורים, המרחבים, חדרי הפעילויות והיחס הנהדר המוענק לקשישים. ההסברים (הפעם בעברית) של הלנה ויעקב שחם וכמות השאלות שהומטרה עליהם על ידי מנהלינו יכלו למלא סמינר זיקנה שלם. הכסף, הצוות, דמי כניסה, טיטולים, תשלומי אקסטרה, תקנים, משמרות וכל נושא שמעסיק מנהל מוסד לזקנים – שאלות ותשובות – באולם ההתכנסות, במחלקה, בדירה לדוגמא, תוך כדי הליכה לבניין אחר – שאלה ותשובה, קושיות שלא מביישות את סדר פסח..... והכל מתוך סקרנות ורצון לדעת, להרחיב ידע ואופקים, ללמוד ולנסות ליישם את מה שניתן.

 

מקומן של הפדרציות היהודיות גם הוא לא נפקד מתכנית הסיור המפרכת. בכל עיר אליה הגיעה המשלחת זומן לה דו-שיח מרתק עם בכירי הפדרציה ששיתפו בדרכי גיוס הכספים וההתנהלות של הפדרציות אל מול הקהילות היהודיות, אנשי הממשל ומדינת ישראל.

 

לסיום, חובה נעימה להודות לראש הדסק הישראלי בג'וינט – קובי טב שהעמיד את קשריו, נסיונו, מקצועיותו ומלוא רצונו בסיוע לתכנית העשירה שחוותה המשלחת, וכמובן לכל חברינו המנהלים שהשתתפו בסיור, ובאווירה חברית ומשתפת הביאו להצלחת הסיור תוך תחושת גאווה על רמת השירותים הקיימת בישראל, ומתוך תקווה לאמץ וליישם את שניתן אצלנו.

 

 

בפני המשלחת נפרש עולם שלם של מגמות בזיקנה המתורגמות לתכנון ועיצוב מתוחכמים ומודרניים – עולם המבטא את השינויים שחלים ויחולו באופי ההזדקנות העתידית. שינויי הגישה מתבטאים במעבר מפטרונות לשיתוף, מתגובה לפרו-אקטיביות, מתכניות מובנות לאפשרויות בחירה, מצייתנות לחופש, מגישה טיפולית לגישה שירותית ומגישה של "זה מה שאפשר" לגישה של "מה היית רוצה?"

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים