דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

מאמר מערכת גיליון 124: בבית – לא בכל תנאי

10/05/2010

מעצבי מדיניות הזיקנה בישראל מתגאים בשיעור המיסוד הנמוך של זקנים, בהשוואה למדינות העולם. אכן, לישראל יש במה להתגאות בפיתוח השירותים לזקנים בקהילה המאפשרים לאדם הזקן להמשיך ולחיות בביתו ובסביבתו הטבעית גם כאשר משתנה מצבו הבריאותי והתפקודי.

 

כ-140 אלף אישה ואיש בישראל זוכים לשירותי טיפול בית במסגרת חוק ביטוח סיעוד. אלפים נוספים מנויים על שירותי הקהילה התומכת. גם שירותי אשפוז-בית הולכים ומתרחבים. אלא, שלפעמים, האמירה: טובת הזקן שיישאר בביתו, אינה נכונה. עורכי בחינות הזכאות לגמלת סיעוד קובעים את רמת הזכאות. אין להם מנדט לבחון האם מצבו של הזקן או תנאי מחייתו אכן מאפשרים מתן טיפול הולם בבית, או שטובת הזקן והטיפול בו מחייבים מסגרת מוסדית.

 

מנהלת אגף הסיעוד במוסד לביטוח לאומי כבר ציינה בראיון לדורות, כי זקנים לא מעטים בעלי רמת מוגבלות קשה מקבלים שירותי סיעוד בביתם בתנאים קשים וברמות עומס פיזי ורגשי בלתי אנושיים על המטפל. ואכן, זה לא אנושי לדרוש ממטפל יחיד לעבוד סביב השעון ולמלא מטלות שמבצעים 3-4 עובדים במחלקה סיעודית. ובעיקר – לא זו טובתו של הזקן, ספק אם זו טובתה של המשפחה המטפלת.

 

חשוב למצוא את הדרכים לבודד את השיקולים הכלכליים של משפחת הזקן מהשיקול המקצועי – האם ניתן לספק טיפול ראוי לזקן בביתו? ואולי מוטב היה לצוות רב מקצועי לקבוע היכן יקבלו זכאי גמלת הסיעוד בעלי התלות המוחלטת בעזרת הזולת את השירות, בבית או במסגרת מוסדית.

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים