דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

8 מיתוסים על הזיקנה

28/03/2010

במשך אלף שנים - מאז המאה התשיעית – עלתה תוחלת החיים של בני האדם ב-22 שנה. והנה, במאה העשרים לבדה עלתה תוחלת החיים ב-29 שנים נוספות. נכנסנו למאה זו צעירים, עם תוחלת חיים ממוצעת של 47 שנה בעולם המערבי, ויצאנו ממנה זקנים - עם תוחלת חיים ממוצעת של 76.

 

לאורך ההיסטוריה, התפלגות הגילאים של בני האדם היתה בצורת פירמידה: שיעור הילדים היה הגבוה ביותר, ושיעור המבוגרים הלך ופחת עם הגיל. כך למשל, בשנת 1990 בארה"ב, 11 אחוז מהאוכלוסייה היו ילדים עד גיל 5, בני ה-50 היוו 6 אחוזים, ורק אחוז אחד היו בני שמונים ומעלה.

 

כיום, עם הירידה בילודה מחד והעליה בדרסטית בתוחלת החיים מאידך, שיעור בני ה-50 בארה"ב שווה לשיעור בני ה-5. בעוד 30 שנה שיעור בני ה-80 ומעלה יהיה כמו שיעור בני ה-5. בצרפת, היחס בין בני 16עד 65 לבין בני הגיל השלישי עמד בשנת 1990 על 3 ל-1. בשנת 2040 הוא צפוי להיות 2 ל-1. באיטליה, כבר היום, יש יותר בני 75+ מאשר ילדים עד גיל 15. לתופעה זו קוראים Rectangularization of Survival.

 

בעולם המערבי שיעור האנשים מעל גיל 80 גדל בקצב המהיר ביותר. כך בארה"ב בשנה שבין יולי 2007 ויולי 2008 גדל מספר בני 85+ ב-3.5% מול גידול של 0.73% בכל האוכלוסייה. יש לציין שאף בסין והודו יש גידול מדהים בבני 80+ וגם באפריקה תופעה זו שכיחה. שיעור בני ה-100 מוכפל כיום כל 10 שנים.

 

לשינוי בשיעור ההזדקנות יש השלכה על החברה בכללותה, שינוי שאת היקפו ומשמעותו קשה כיום עדיין להעריך. בני האדם הם באופיים שמרנים ולכן ההסתגלות לשינויים המהירים היא איטית. כך עד היום, העולם המערבי לא פיתח פרדיגמות חדשות להתמודדות עם החולי הכרוני בבריאות. גם בתחום ההזדקנות חלק גדול מהאוכלוסייה מחזיק כיום בתפיסות שאינן נכונות:

 

1 המוח המבוגר אינו מתפתח האקסיומה של מדעי מערכת העצבים.

עד לפני 40-30 שנה היתה כי תאי העצב אינם מתחדשים. כיום הגישה השלטת היא כי המוח שומר על גמישות ועל התחדשות לאורך כל טווח החיים. ניסויים בבעלי חיים הראו שכאשר יש גירויים חדשים, תאי העצב יצרו דנדריטים - שלוחות חדשות. בהיבט זה לא היה הבדל בין חולדות צעירות וזקנות. המוח יכול לפתח קשרים בין אזורי מוח שונים ובנסיבות מסוימות מסוגל להצמיח תאי עצב חדשים בהיפוקמפוס (אזור החשוב לזיכרון וללימודים). אנו יודעים כיום כי פעילות גופנית מעצימה את יכולות המוח, מעלה את רמת החמצן, מעוררת ייצור אנדורפינים, גורמת להגברת הסתעפויות של תאי המוח ואולי מסוגלת ליצור תאים חדשים. כל פעילות קוגניטיבית ובייחוד פעילות חדשה מפעילה אזורי מוח ומפתחת מסלולים עצביים חדשים.

 

 

2 אנשים זקנים לא מסוגלים ללמוד דברים חדשים.

אמנם המוח הצעיר מגיב מהר יותר לגירויים חדשים, אך המח המבוגר אוצר בתוכו ידע רב מאוד. המשפט המוכר "זה כבר לא בשבילי" אינו נכון, מאחר שבמוח יכולה להיות התחדשות מתמדת. סקרנות היא מרכיב חשוב ביותר בשמירתחיוניות האדם הזקן.

 

 

התפיסה השכיחה היא כי חדשנות בגיל המבוגר נדירה למדי. אלא שמחקרים הראו לאחרונה כי כ-50% מהגמלאים אימצו לפחות פעילות חדשה אחת לאחר פרישתם מהעבודה

 

 

3 חדשנות נדירה בגיל המבוגר.

התפיסה השכיחה היא כי חדשנות בגיל המבוגר נדירה למדי, וכי רוב המבוגרים נוטים להמשיך ולעסוק באותן פעילויות בהן עסקו כל ימי חייהם. מחקרים בארץ הראו לאחרונה כי כ-50% מהפורשים לגמלאות אימצו לפחות פעילות חדשה אחת שונה לחלוטין לאחר הפרישה. יש בני אדם שהמציאו עצמם מחדש, כאשר פעילויות חדשות מאפשרות לבני האדם לגלות היבטים באישיותם להם לא היו מודעים.

 

חיי האדם רצופים בשינויים נורמטיביים בעיקרם - כניסה לבית ספר, מעבר לתיכון, גיוס לצבא, לימודים, רכישת מקצוע, נישואין, הורות, סבות ופרישה - זהו מסלול חיים נורמטיבי המעוגן בשעון חברתי תואם. בשינוי שאינו נורמטיבי יש אתגר – החלטה לשנות סביבה, אורח חיים וחברה.

 

בדרך כלל הנטיה לניידות, לצאת לדרך חדשה של שינוי מגורים, סביבה ועבודה, היא של הצעירים. הנטיה לשמור על המשכיות אמורה להתחזק אצל בני +60, שהם לרוב אנשים מיושבים יותר ופחות הרפתקנים. ההתנתקות מהמוכר והבטוח אינה קלה ושינוי אף יכול לעורר חרדה, בעוד הנטיה האנושית היא לשמור על המשכיות אשר מבטאת ביטחון ויציבות כלכלית.

 

מאידך שינוי משמעותי במחצית השניה של החיים יכול להתרחש על רקע של התפתחות פסיכולוגית והתפתחות רגשית, שלרוב לא קיימים בשלב הראשון של החיים. בחירת מקצוע, בחירת בן או בת זוג, מקום מגורים ועבודה נעשים לרוב בשלב בו אנו לא מודעים לעצמנו ולצרכים האמיתיים שלנו.

 

בגיל השלישי יש היכולת להגשים חלום תוך החלטה לשנות סביבה או אורח חיים. מבוגרים רבים מקרינים חיות ונמרצות. אנשים מבוגרים לא מעטים מצליחים לשמור על התלהבות, יצירתיות וסקרנות, במקביל לשינויים הגופניים והחברתיים אותם אנו חווים.

 

חוקרת ידועה בשם לאורה קרסטנסן טוענת כי עם ההזדקנות חל שינוי בתפיסת הזמן של האדם ולכן הוא נעשה סלקטיבי בקשר למטרותיו החברתיות: לצעירים יש תחושה שהזמן לא מוגבל ולכן הם מתמקדים ברכישת ידע ומידע עובדתי נכון לעתיד. מאידך למבוגרים יש תחושה שהזמן מוגבל ולכן הם מתמקדים במטרות רגשיות המכוונות בעיקר להנאה. לכן מבוגרים יטו לבחור במטרות רגשיות - הם ישאפו למלא את צרכיהם הרגשיים תוך הרגשת סיפוק. מבוגרים יתנו משקל מועט יותר לרגשות שליליים.

 

לדעה זו יש תימוכין גם במחקרי מוח, ביחוד במחקרים הקשורים לפעילות האמיגדלה. זהו אזור האחראי לרגשות שלנו ולהפקת תגובות הקשורות במצבי איום, בעיקר פחד ותוקפנות. עם הגיל יש ירידה ברמת הפעילות של האמיגדלה, היא פחות סוערת ומפיקה תגובות רגשיות בעוצמה נמוכה יותר. לכן מבוגרים מוצפים פחות ברגשות סוערים ומסוגלים יותר לשלוט ברגשותיהם, כולל רגשות של פחד, כעס וצער.

 

 

4 אין מקום לעבודה של מבוגרים.

שולטת התפיסה שהעולם ושוק העבודה בו שייכים לצעירים. רבים סבורים שחיי העבודה האמיתיים מגיעים לסופם מעל גיל 50 ולכן אין טעם ללמוד או לחפש עבודה. תפיסת גיל הפרישה לא השתנתה מהותית מאז ימי ביסמרק והממשלות במערב לא משקיעות בהכשרה מקצועית של מבוגרים. תפיסה זו אינה נכונה, באשר שוק העבודה המשתנה יכול להיות אטרקטיבי, גם לבני גיל 50 ו-60.

 

באקונומיסט מלפני חצי שנה – ספטמבר 2009 - צוין כי בשעה שהאבטלה בארה"ב עלתה ל-10%, ירדה אבטלת גילאי 55 ומעלה ב-40%. אבטלת הצעירים בארה"ב גבוהה אפילו פי 4 משיעורם בקרב גילאי 55 ומעלה. מעניין גם הגידול בחזרה לעבודה של בני 65 עד 75.

 

פיטר דרוקר - אבי תורת הניהול המערבי - פרסם מאמר בשם The Next Society, בו הוא חזה שהיכולת התעסוקתית תושפע פחות מהיכולת הפיזית ויותר מהיכולת הפרופסיונלית. תחזיתו היא שבעתיד הלא רחוק בני 75-65 יהוו לפחות שליש משוק העבודה. בקבוצת המחקר של פרופ' ניר ברזילי, הראשון שפיצח את הגן הראשון המשפיע על תוחלת החיים בבני אדם, יש לא מעט בני 100 הממשיכים לעבוד.

 

רבים רואים באתגר ובענין בעבודה חדשה מתכון לאריכות ימים. כמו כן יש כאן הקלה כלכלית, הן על הפרט והן על הביטוח הלאומי. יש לזכור כי ניתן לסמוך על עובדים מבוגרים ומנוסים יותר מאשר על צעירים. הפיתוח הטכנולוגי והגדלת קשת ההתמחויות במקצועות רבים, מביאים לכך שהדגש בעבודה הוא בעיקר על ידע, מומחיות וניסיון. לכן, יש צורך חשוב לשנות את התפיסה של הזקנים לפיה אינם דרושים בשוק ולפתח אצלם את תחושת המסוגלות התעסוקתית ואף לסייע בשלבים הראשונים של עבודתם.

 

 

האם הזיקנה היא עול?

לאחרונה הובא לידיעתי מאמר שהופיע ב-THE MARKER CAFE, המיוחס למר יורם קניוק, בן ה-81, אשר כותב כי הרופאים "החליטו שהזיקנה שלי תהיה יותר ארוכה. הם משכו לי את הזיקנה ב-20 שנה". הוא ממשיך וכותב "מה אני צריך זיקנה כזאת ארוכה? אז נגיד שאני בבית אבות, אז אני מחייך לזיקנה והיא אלי, רוקדים טנגו, קופצים כמו אידיוטים למעלה למטה".

 

המאמר כולו דיכאוני, של אדם שאין לו מטרה בחייו. אין ספק שאדם כיורם קניוק יכול להתנדב למערכת החינוך ולהרצות בכיתות הגבוהות בתיכון על ספרות. ברם המערכת הנוכחית על כל סיסמאותיה לא יודעת לנצל זאת. צודק גם מר קניוק בתארו את התפעול האווילי בבית האבות של הקפצת בני 80. אין הכשרה של האחראים לתעסוקת הקשישים במוסדות אלה וכתוצאה נעשות פעולות מגוחכות שאינן תורמות דבר ואולי אפילו גורמות הרגשת עליבות.

 

מאידך יש לזכור כי תמונה אישית כזו נעשית פחות ופחות שכיחה.

 

בסקר שנערך בניוקסטל באנגליה, בקרב אלו שנולדו בשנת 1921, נמצא כי 40% הגדירו בריאותם כטובה מאוד או מצוינת ורק 4% אמרו שבריאותם גרועה. למרות קיום מחלות כרוניות רבות, בממוצע נמצא קושי בתפקוד רק ב-3 מתוך 17 מטלות של חיי יום-יום. חייב להיות שידוד מערכות נרחב שיביא לכך שאכן בני הגיל השלישי ירגישו רצויים תוך שילובם בחברה ולו בהתנדבות ועשייה המתאימה למקצועם. לצערי יש לנו כ-150 עמותות בתחום הזיקנה, אך אף אחת מהן לא נטלה עליה נישה קשה ומורכבת זו.

 

 

5 עם העליה בתוחלת החיים יש עליה בשכיחות נכות.

לאור השכיחות הגבוהה של חולי כרוני במבוגרים, שלטה ההנחה לפיה עם העליה בתוחלת החיים יהיה גם גידול ניכר בשיעור הנכים. נכון שיש ירידה בתמותה של נכים, אך מחקרים שונים מורים כי חל איחור בהופעת מחלות העשויות לגרום נכות וכן יש עליה בסיכויי ההבראה ממחלות הגורמות נכות (אולי אבחון מוקדם יותר וטיפול טוב יותר).

 

מעשית, בשני העשורים האחרונים יש ירידה בשכיחות של נכות בזקנים, כלומר הארכת החיים מלווה באיכות חיים גבוהה יותר. דעה שמתחזקת כיום היא כי בישישים השפעת הסביבה על תוחלת החיים חסרת משמעות, ואילו המרכיב הגנטי מרכזי יותר. שאלה שאין לה תשובה חד-משמעית היא מה קורה לשכיחות אלצהיימר עם הגידול באוכלוסיית הישישים. בדנמרק בחנו המידע הרפואי על אנשים בני מאה - בדקו אנשים שנולדו בשנת 1895 (256 איש) ואלו שנולדו ב-1905 (361 איש). בקבוצה זו של בני 100 שהתווספו תוך 10 שנים לא נמצא גידול בליקוי הקוגניטיבי עם העליה בגיל, מחקרים אחרים גם תומכים בדעה שבקשישים יש כנראה השתטחות בעקומת גידול חולי אלצהיימר. אם כי יש מחקר עם תוצאה שונה של יפנים באוקינווה.

 

 

 

אנו ממשיכים לאשפז זקנים בבית החולים בצורה אוטומטית, כאשר אחוז לא מבוטל של אנשים מעל גיל 70 שוחרר מבתי החולים במצב תפקודי גרוע יותר מאשר בעת הקבלה

 

 

הכתבה המלאה בגיליון 123 של מגזין דורות

 

 

 

 

למרות העליה הניכרת בשיעור הזקנים, בכל העולם המערבי פוחת מספר הרופאים הפונים למקצוע הגריאטרי. לכן חשוב לסייע לרופאי המשפחה והפנימאים בלימוד היבטי בריאות האופייניים לזקנים

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים