דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

מאמר מערכת גיליון 121: שעת חשבון נפש לחברות ועמותות הסיעוד

19/01/2010

קשה לדמיין מה היו פניה של מפת השירותים לזקנים בקהילה בישראל ללא פועלם של אלפי עובדים סוציאליים, ללא מסירותן של עשרות אלפי מטפלות, כולם בשירות עמותות וחברות הסיעוד. קשה לשכוח את כותרות העיתונים על זקנים זנוחים ומציאת גופות זקנים שכוחים מעלות צחנה בביתם, קודם להפעלת חוק סיעוד.

 

ויש המתקשים, משום מה, לזכור מה היה תפקידן של חברות ועמותות הסיעוד באספקת שירותי רווחה ונחמה לעשרות אלפי הזקנים בצפון בעת מלחמת לבנון השניה, הרבה מעבר למתחייב מכל חוזה או הסכם.

 

ויש שעדיין לא באמת מבינים איך היו נראים שירותי הרווחה לזקנים בקהילה, בעומסים המוטלים על העובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות, ללא צבא השטח של העובדים הסוציאליים של ספקי שירותי הסיעוד בקהילה.

 

ועם זאת, על עמותות וחברות הסיעוד לערוך חשבון נפש מדוע למרות כל הנזכר לעיל, ועוד, דימוין בחברה הישראלית, בתקשורת ובקרב מקבלי החלטות הוא של חברות כוח אדם נצלניות ו"עושקות" חלשים, ולא כגופים המספקים שירותי עבודה סוציאלית ורווחה. חוק ביטוח סיעוד כשירות בעין נולד קודם שמלאה הארץ בעשרות רבות של חברות ועמותות סיעוד. הוא נולד כשירות חברתי מבית המדרש של העבודה הסוציאלית, כשירות של עבודה סוציאלית.

 

וחשוב שיישמר כזה. וחשוב שספקי שירותי הסיעוד יחזרו לעבוד בכללי משחק ותחרות הוגנים, ישרים, שיכבדו אותם, את עובדיהם ואת המקצוע בשמו הם פועלים. ואם חלילה הדימוי של חברות הסיעוד כחברות גוזרות קופונים, כציידי לקוחות בבתי חולים, שהכל כשר בדרך לעוד לקוח זקן, יכה שורש - או אז הכרסום בחוק הסיעוד במתכונתו הנוכחית ימשיך ויעמיק.

 

קריאה נעימה

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים