חוק סיעוד זקוק לסעד

מאמר המערכת

"תקלה, תקלה, תקלה", כך הכריז החודש בכנס מנהלות מרכזי יום סמנכ"ל בכיר וראש מינהל אזרחים ותיקים במשרד הרווחה, יריב מן, על הרפורמה  בחוק ביטוח סיעוד שהונהגה ב 2018.

אין ספק, מי שביקש בשעתו במשרד האוצר ובביטוח לאומי לרדת מעקרונות היסוד של חוק ביטוח סיעודי – שירות בעין על ידי מטפלות.ים בית, ולא על ידי בני משפחה, אם בשל מחסור מחריף בכוח אדם, או אם כדי לחסוך בהוצאה על סיעוד זקנים בקהילה, או כדי להיטיב עם האזרחים הוותיקים שמבקשים שנים להעלות את קצבת הזיקנה  ולא זוכים לה – הבקיע גול עצמי, בלשון העם.

"בזכות" הרפורמה מספר הזכאים לגמלת סיעוד עלה תוך 6 שנים ביותר מפי 2 והוא מתקרב לכ- 400 אלף. כשליש מהאזרחים בני 65+, שיעור זקנים סיעודיים שאין דומה לו בעולם, וההוצאה למימון חוק סיעוד הגיעה בשנה שחלפה 21 מיליארד שקל.

בגיליון הקודם של "דורות", פרסמנו נתונים על ישובים בהם שיעור הזכאים לגמלת סיעוד מגיע ל 40 – 80 אחוז מכלל זכאי קצבת זיקנה באותו ישוב.

אז "תקלה"? תקלה היא ביטוי חלש, עדין מדי, למה שהתרחש ביישום הרפורמה של 2018.

וכעת נערכים בביטוח לאומי ובמשרדי הממשלה לרפורמה חדשה בחוק ביטוח סיעוד. רפורמה ברפורמה. 

אולי כדאי להתחיל מבראשית. שנקודת המוצא לרפורמה תהיה חזרה לעקרונות היסוד של החוק והתאמתו לנתונים של השוק הישראלי 2026. ולחזור לעיקרון נוסף שנכחד בדרך – חשיבותם של עובדי הרווחה ברשויות המקומיות ביישום החוק. נעלמו הוועדות המקומיות ליישום החוק, לעובדות הרווחה ברשויות  מקומיות אין מידע עדכני על הזקנים הסיעודיים תושבי המקום.

וכדאי מאד לשלב את העובדות.ים בסוציאליות.ים מהשטח ונציגות של בני משפחה מטפלים בתהליך תכנון הרפורמה החדשה.