הצדעה לזקני השבט שנכנסים יחד עם הצעירים אל מתחת לאלונקה

"כגרונטולוג ותיק, אני חש תחושה של משמעות, השפעה ובעיקר שייכות להון אנושי נפלא רב גילאי. החיבור הבינדורי במאמץ המלחמתי, של דור הבייבי בום עמו אני נמנה, עם דורות ה X ,Y ,Z , מעורר השראה והשתאות"

ד"ר זאב (ווה) פרידמן

מנכ"ל עמותת מלב"ב, לשעבר ראש מינהל שירותים חברתיים בעיריית תל אביב ומנכל המרכז הישראלי לאפוטרופסות

במלחמה זאת מהדהדת נבואתו של הנביא: "אִסְפוּ עָם קַדְּשׁוּ קָהָל קִבְצוּ זְקֵנִים... יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ" (יואל, ב', טז'). הנה גם זקני השבט נכנסים מתחת לאלונקה של הצבא ושל החברה האזרחית בימי מלחמת המצווה שאין צודקת ממנה. כך מאירות באור יקרות, כותרות התקשורת: "פז"ם זה הכי, אחי".

הצייר קלוד מונה צייר בגנו את בריכות שושני המים בעשור התשיעי לחייו. ג'וזפה ורדי כתב את האופרה פַלְסְטַף, כשהיה בן 85, בנג'מין פרנקלין המציא את העדשות הבי-פוקליות בגיל 78. האדריכל פרנק לויד רייט עיצב את מוזאון גוגנהיים בניו יורק בגיל 92. מיכלאנג'לו, מאטיס ופיקאסו - כולם נותרו יצירתיים בעשור התשיעי לחייהם.

ד"ר פרידמן עם הדור הצעיר

נפלה בחלקי כאזרח ותיק זכות גדולה, לקבל צו 8 ביום השלישי למלחמה ולשרת את האומה במסגרת פיקוד העורף, שבו אני מתנדב כקצין כבר 10 שנים.

התובנה היא, שזיקנה איננה רק גיל ביולוגי או פרמטר מספרי של שנות החיים, אלא גיל איכותי רוחני, של יכולת להתחדש למימוש עצמי גם בגיל השלישי ואף כיום גם בגיל הרביעי. הגיל הוא רק בראש, הוא רק מספר. כפי שאמר מיקי מאוס: "Never too old".

אני חש זיקנה פעילה בעצימות גבוהה בשלושה מכלולים שבהם אני פעיל. הראשון, מכלול התנהגות אוכלוסייה שעוסק בניתוח, בהערכות מצב ובהמלצות, בדגש על זקנים, בעלי מוגבלויות, החברה הערבית והחברה החרדית. הסוגיות בהן אנו עוסקים מידי יום הן מאד דינמיות.

השני, מכלול המרס"ל – מרכז הסיוע הלאומי לאזרח (חמ"ל החמ"לים). המרכז מאגד בתוכו נציגות של משרדי הממשלה, הג'וינט, חברת המתנ"סים, ארגונים וקרנות מרכזיים בחברה האזרחית והמגזר הפרטי.

השלישי, מכלול משלט ינאי, שעוסק במפונים ובמתפנים בבתי המלון ובמרכזי קליטה ברחבי הארץ.

נפלה בחלקי כאזרח ותיק זכות גדולה, לקבל צו 8 ביום השלישי למלחמה ולשרת את האומה במסגרת פיקוד העורף. התובנה היא, שזיקנה איננה רק גיל ביולוגי אלא גיל איכותי רוחני, של יכולת להתחדש למימוש עצמי גם בגיל השלישי ואף כיום גם בגיל הרביעי

כגרונטולוג ותיק, אני חש תחושה של משמעות, השפעה ובעיקר שייכות להון אנושי נפלא רב גילאי: חיילים וקצינים בסדיר, בקבע ובמילואים ומתנדבים מהחברה האזרחית. הסולידריות והערבות ההדדית יוצרות תמונה מרשימה ומרגשת, כדברי השיר: "כאן זה בית כאן זה לב ואותך אני לא עוזב. אבותינו שורשים ואנחנו הפרחים, שבט אחים ואחיות".

האסון המר שהתרחש ביום שמחת תורה ב7 באוקטובר, לא ניתן להכלה. אבל המעבר של יום אחד ל-8 באוקטובר, חולל סוג של איתחול מחדש (RESTART), בחברה הישראלית. לפתע, באבחת חרבות ברזל, נפלו כל המחיצות והגדרות שהיו מנת חלקנו בשנה האחרונה.

החיבור הבינדורי במאמץ המלחמתי, של דור הבייבי בום עמו אני נמנה, עם דורות ה X ,Y ,Z , מעורר השראה והשתאות. כך גם שיתופי הפעולה בין כל משרדי הממשלה, הגופים השונים בחברה האזרחית והמגזר הפרטי, מסייעים לאפקטיביות ולמבחן תוצאה במרחבי הקהילות ביישובים השונים ובמלונות. כמובן שפערים קיימים, אבל באווירה טובה ובגישה חיובית, הפערים מצטמצמים.

אנחנו נפעמים ונרגשים מעמנו הנפלא – כאיש אחד בלב אחד. אורות בוהקים להם בשלב צבעיהם הזוהרים של נתינה, משתקפים במלוא עוצמתם, בשירו של חיים נחמן ביאליק : לַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם: "לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם... מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה – הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל נָא נַבְדִּילֶנּוּ!".

אני רק נושא תפילה ומייחל לכך, שהבטרייה הייחודית של שבט אחים ביחד שהתמלאה ב8 באוקטובר, על מגזריה, עדותיה, אמונותיה, השקפותיה ומגדריה, תישאר מלאה, חיונית ועוצמתית גם בשש לאחר המלחמה.

רק ביחד ננצח – עם ישראל חי!