אסור לדבר על פוליטיקה בהקשר של זיקנה? דווקא עכשיו זה חשוב מתמיד

האזרחים הוותיקים בלטו בהמוניהם במחאות של השנה שעברה, ורבים מהם חוו וחווים את המלחמה על בשרם. אבל הם נאבקו למען המדינה, לא למען זכויותיהם. עכשיו זה אינטרס של כולנו להביא לשינוי סדרי העדיפויות בחברה, כדי להבטיח שגם הצעירים של היום יוכלו להזדקן בכבוד

פרופ' ליאת איילון

בית הספר לעבודה סוציאלית על שם לואי וגבי וויספלד, אוניברסיטת בר אילן

 שנת 2023 היתה אחת השנים הסוערות ביותר בתולדות מדינתנו ואף אחת הגרועות ביותר בעיני רבים. השנה החלה עם הקמתה של ממשלה חדשה שחרטה על דיגלה את הרפורמה המשפטית. רפורמה אשר בעיניי רבים נתפסה כמהפכה משטרית. השנה הסתיימה בטבח חסר תקדים בהיסטוריה של העם היהודי ובמלחמה עקובה מדם אשר עדיין ממשיכה בעת כתיבת שורות אלו. בברור אי אפשר לסכם שנה כזו ב 1,000 מילים!

ויסלבה שימבורסקה אמרה זאת טוב ממני:

 "כך או אחרת

לכל דבריך הדהוד,

לכל שתיקותך השתמעות

פוליטים."

ובכל זאת, הזקנה נשארה "נקייה מפוליטיקה" בשנה האחרונה. הזקנים אמנם יצאו לרחובות בהמוניהם ואפילו הובילו את תחילתה של המחאה נגד השחיתות השלטונית עוד בשנת 2016 כחלק ממחאת בלפור, אולם המחאה לא הייתה למענם ולמען זכויותיהם.

למעשה, כששאלנו את בני ה-65 ומעלה המוחים כנגד הממשלה מדוע הם יוצאים לרחובות התשובות נחלקו לשני חלקים עיקריים, והיו מובחנות זו מזו לפחות באופן חלקי מבחינה מגדרית: נשים לרוב טענו שהסיבה המרכזית לכך שהן יוצאות לרחובות ומוחות כנגד הממשלה היא מתוך דאגה כנה לעתידם של ילדיהן ונכדיהן. גברים לעומתן, לרוב דיברו על מורשת העבר ועל החברים ובני המשפחה אותם איבדו לאורך השנים, ואת דרכם הם מעוניינים ומחויבים לשמר.

בתקופה זו של מלחמה ושבר, הרי אי אפשר לדבר על רווחה בזיקנה. כל מה שאיננו הכרח חייב ללכת לטובת גלגלי המלחמה. בעת הזו אנחנו עסוקים בליקוק הפצעים ובספירת המתים. זקנים אינם בסדרי העדיפויות של הממשלה הנוכחית, ואם לומר את האמת - גם לפני המלחמה לא היו

תהא אשר תהא הסיבה בגללה יצאו המוחים לרחובות, השפעת הרפורמה על חייהם ועל בריאותם הנפשית של המוחים הייתה ברורה. בראיונות איתם דיווחו המוחים על תחושות קשות של חרדה קיומית משמעותית ועל חוויות של אובדן הדרך והמדינה. רבים הביעו חרדה ודיכאון בעוצמות גבוהות מאוד, תוך חשש אמיתי וכן לגורלה של המדינה. השתתפות פעילה במחאה עזרה למוחים והקלה במקצת את תחושות המועקה, אולם, בסופו של דבר, במחשבה על העתיד, המוחים כולם הביעו חשש כבד ואמיתי לגורל המדינה - חשש אותו לא הצליחו להפיג גם כשלקחו חלק פעיל בקבוצות המחאה שהתקיימו בישראל במחצית הראשונה של 2023. בראיונות איתם, המוחים טענו שוב ושוב שהם העורף, אולם הלוחמים האמיתיים (בדיוק כמו במלחמה הנוכחית) הם האנשים הצעירים. הצטרפות הצעירים למחאה נתפסה בעיני המוחים המבוגרים כהכרחית לקיומה ולהצדקתה של המחאה. למרות שתפסו עצמם כבעלי ידע וניסיון בנוגע לדמוקרטיות (ולנפילתן), בלא הצעירים, המוחים המבוגרים חשו שהמחאה איננה שלמה.  

ועכשיו, "בפאסט פורוורד," ל-7 באוקטובר, השבת השחורה ששינתה את חיינו ואת מדינתנו. בשבת זו בה כ-1,200 נשים, גברים וטף נרצחו, יותר מ 240 איש נחטפו וכמה אלפים נפצעו, הזוועה לא פסחה על אנשים זקנים כפי שלא פסחה על אף אחד ואחת אחר ואחרת. מתוך הנרצחים כ-125 היו מעל גיל 65 ו-34 מהחטופים היו מעל גיל 65. כמו כן, בין המפונים, הפליטים בארצם, יש מספר רב של זקנים אשר נאלצים להתמודד יחד עם האובדנים העצומים של החיים עצמם עם אובדנים נוספים הקשורים לפינוי.

אובדנים אלו, של קהילה, ביטחון ותחושת שייכות, עלולים להיות מועצמים במציאות בה תפיסת הזמן מוגבלת. אנשים בני 80 או 90 נאלצים להתכונן למגורים ארעיים כאשר כלל לא ברור האם יוכלו לשוב לביתם בשנים הבאות. ולא בגלל שהבית לא ייבנה מחדש, אלא משום שלא בהכרח הם יזכו לחיות עד אז.

במקביל, אנו חווים מלחמה קשה, כואבת ומתמשכת, בה זקנים נאלצים לקבור או לסעוד את ילדיהם ונכדיהם. בתקופה זו, כשרוחות מלחמה נושבות בדרום ובצפון, איש לא יפגין ולא מפגין על זכויותיהם של אנשים זקנים. "כולנו ביחד" צועקות הכותרות, "ביחד ננצח" משכנעים הפוליטיקאים. אחרי שנים של הסתה ופילוג, אנו מתבקשים להתאחד למען מטרה אחת והיא הניצחון במלחמה על חמאס. עד אז, לא מפגינים ולא מוחים.

בישראל של 2024 אין מקום לזקנים בתקציב המדינה. עלינו להילחם על כך שבתקציב הבא לזקנים ולרווחתם יינתן מקום ראוי. זיקנה היא ההווה או העתיד (במקרה הטוב) של כולנו. ולכן, דווקא בנושא רווחתם של זקנים, עולה המשאלה שביחד ננצח ונצליח להביא לשינוי סדרי העדיפויות בחברה

ובינתיים, נתבשרנו בשקט בשקט כי תוכניות שונות אשר היו קיימות עשרות שנים על מנת לתמוך באנשים זקנים ולהנעים את זקנתם בוטלו: "שלישי בשליקס", כיתות הוותיקים, התמיכה במרכז לחקר הזקנה ופרויקט הקשר הבין-דורי אינם עוד, במסגרת הקיצוץ התקציבי של שנת 2024. פרויקטים שבמשך שנים העשירו את זמנם הפנוי של אנשים זקנים, חיברו בין זקנים לצעירים על מנת להפחית גילנות ולעודד קשרים חברתיים הדדיים, בחנו את ההשלכות של שינויים חברתיים בישראל על אנשים זקנים כדי לעמוד על צרכיהם ובהתאם לטייב שירותים עבורם, בוטלו על פי החלטת הממשלה. בתקופה זו של מלחמה ושבר, הרי אי אפשר לדבר על רווחה בזיקנה. כל מה שאיננו הכרח חייב ללכת לטובת גלגלי המלחמה. בעת הזו, אנחנו עסוקים בליקוק הפצעים ובספירת המתים. זקנים אינם בסדרי העדיפויות של הממשלה הנוכחית ואם לומר את האמת, גם לפני המלחמה לא היו.

אבל, נשאלת השאלה - מה הלאה? מחאה למען עצמם, למען עתידם שלהם או זכויותיהם כאנשים זקנים, לא עלתה באף אחד מהראיונות שערכנו עם בני 65 ומעלה שהיו פעילים פוליטיים במחאה נגד הרפורמה המשפטית במחצית הראשונה של שנת 2023. איש מהזקנים שראיינו לא דיבר על זכויותיהם של אנשים זקנים כסיבה טובה מספיק למחאה. אף אחד מהפעילים הפוליטיים לא העלה על דעתו או דעתה לחסום כבישים, לשלוח מסרים כעוסים לחברי כנסת או סתם לעמוד באחד הצמתים עם דגל ישראל למען זכויותיהם של הזקנים. לכן, לא סביר כי הזקנים יתאחדו פתאום וילחמו למען זכויותיהם ביום שאחרי.

זו צריכה להיות המלחמה שלנו, של כולנו. מלחמה לא רק למען זקנים ורווחת חייהם, אלא גם למענם של צעירים, אותם שיזכו להזדקן ולא ייהנו יותר משלל שירותים והטבות שעד לא מזמן נראו לנו כמובנים מאליהם. בישראל של שנת 2024, אין מקום לזקנים בתקציב המדינה. אנחנו צריכים להילחם על כך שבתקציב הבא, לזקנים ולרווחתם יינתן מקום ראוי, מתוך הבנה שאנו פועלים לא רק למען ההווה, אלא גם למען העתיד. זיקנה היא ההווה או העתיד (במקרה הטוב) של כולנו. ולכן, דווקא במקרה העוסק ברווחתם של אנשים זקנים, קיימת התקווה או המשאלה שביחד ננצח ונצליח להביא לשינוי סדרי העדיפויות בחברה.

זקנה היא פוליטית כמו כל דבר אחר בחיינו אם נרצה או לא נרצה. עד שנת 2023, חשבתי לתומי שאני יכולה להצביע בקלפי פעם בארבע שנים, לחקור ולספר מפעם לפעם על המחקר שלי לקובעי מדיניות ולסטודנטים, ולכאורה  "עשיתי את שלי". בשנה האחרונה הבנתי על בשרי שגם השתיקה פוליטית. ולכן, זו האחריות של כולנו להילחם למען מדינה שראוי לחיות בה וראוי להזדקן בה. חלק משמעותי ונרחב מהחשיבה על העתיד לבוא אחרי המלחמה חייב להתייחס לרווחתם של אנשים זקנים.

---

מאמר זה מבוסס באופן חלקי על המאמרים הבאים:

Okun, S. & Ayalon. L. (2024). Political activism and wellbeing among older adults in Israel. Aging and Mental Health.  

Ulitsa N, Ayalon L. (2024). "We are a generation of slaves. We support the protests but do not take to the streets": Why older immigrants from the Former Soviet Union are not part of the protests against the judicial overhaul in Israel. Journal of Cross Cultural Gerontology 

Ayalon, L., Okun.S., Cohn-Schwartz, E., & Sagi, D. (2024).On intergenerational conflict and solidarity at times of terror and war in Israel: The case of late life physical vulnerabilities and emotional resilience. The American Journal of Geriatric Psychiatry.

Ayalon, L., & Okun, S. (2023). The “mother of all protests” meets Israeli older persons: When age and gender intersect in political protests. The Journals of Gerontology: Series B, gbad172.

Ayalon, L., Cohn-Schwartz, E., & Sagi, D. (2023). Global conflict and the plight of older persons: Lessons from Israel. The American Journal of Geriatric Psychiatry.