top of page

דווקא על רקע המלחמה, יכולים הוותיקים למצוא משמעות בפעילות חדשה


ישנן דרכים רבות להתנדב ולסייע בשגרת החירום: מטיפול בילדים ועד כביסה לחיילים, מעבודה חקלאית ועד תמיכה בזקנים בודדים בקהילה. כל אחד יכול למצוא או להמציא את הנישה שמדברת אליו

לאה אברמוביץ

עובדת סוציאלית, מנהלת המכון ללימודי זיקנה


"זה אף פעם לא נעים לעמוד מהצד", מסביר משה, גמלאי פעיל שעבד בעבר בממשלה ונלחם כחייל בשש מלחמות. "עכשיו באמת אין לי שום משימה אמיתית, משהו משמעותי לתרום למאמץ המלחמתי". משה היה שמח להיות שוב במדים, לחוות את אחוות הלוחמים שחבריו ליחידה הרגישו כשהתגייסו יחד למילואים, ובייחוד בעת מלחמה.


"אני יכול כמובן להתנדב – במשלוח ציוד חיוני לחיילים, או בסיוע לחקלאים בשדות או בחממות", הוא אומר, ,אבל איכשהו זה לא מדבר אלי". משה לא מרגיש נחוץ כבעבר, כאשר בניו וחתניו מוצבים כולם בחזית. אולי הוא ממתין שמישהו יקרא לו או יבקש את עזרתו, אבל בינתיים לא הגיעה פניה כזו.


יש מורים בגמלאות וכמה הייטקיסטים שנקראו לעזרה בזמן המלחמה. כמה מהם אפילו הצליחו להציל את המצב. בתי, שהיא מנהלת בית ספר בדרום הר חברון זקוקה נואשות למורות מחליפות. היא אפילו פנתה לקהילה חסידית מהצפון שפונתה במלחמה וגייסה מתוכה מורים לתורה או לתלמוד תורה שנותרו חסרי תעסוקה עקב הפינוי. כך הצליחה להביא לפתרון גם לבית הספר שלה וגם למורים חסידים שנזקקו לעבודה.



מועדון הסורגות של הרצליה בפעילות אימצו את הוותיקות שפונו משדרות למלון דניאל


חלק מהסבתות והסבים מגלים שהם שוב נדרשים לשמור על ילדי ילדיהם מכיוון שהסידורים שאפשרו לבנותיהן או כלותיהן העובדות לנהל את הבית השתבשו עקב המלחמה, הגיוס ההמוני, והשינויים הרבים בלוחות הזמנים. ישנם בתי חולים שהוסיפו מרכזי יום עבור התינוקות של האחיות והרופאים שלהם, כדי שיוכלו להמשיך לעבוד. מי שאין לו סידור כזה, קורא לסבא ולסבתא לעזרה.


זה קורה לעתים קרובות בתקופת חופשת הקיץ למשך כמה שבועות (בעיקר כשאין מרכז יום), זה קרה בתקופת הקורונה ובמשברים אחרים, אבל הפעם לא רואים את סוף המשבר באופק. המילואימניקים גוייסו הפעם לטווח ארוך, ומשה ובני דורו כבר פחות בעניין של החלפת חיתולים וריצה אחרי קטנטנים.


אילו פתרונות מצאו חלק מהגמלאים להתגבר על התסכול ולמלא את זמנם בפעילות משמעותית? בחור אחד עם תושיה החליט לבדוק אילו שירותים נדרשים כעת. הוא שמע שחיילים רבים שגויסו לקחו את הרכב לבסיס אי שם רחוק מהבית, ונזקקו למישהו שיוכל להחזיר את הרכב הביתה לבנות זוגם. הוא רתם למשימה עוד נהג מהשכונה שלו, ויחד הם החזירו עשרות מכוניות למשקי הבית שנתקעו בלי פתרות התניידות.


אדם אחר שאל במוסד סיעודי סמוך לביתו אילו מטופלים נותרו בודדים בלי מבקרים מאז תחילת המלחמה. העובדת הסוציאלית שמחה לתת לו רשימה של דיירים שמשפחותיהם לא יכלו להגיע בשבועות אלה, ולו כדי לעזור בשליחויות ומשימות קטנות. "זאת סיטואציה של תועלת הדדית", אמר המבקר האלמוני. "אני זוכה למצוות ביקור חולים, והדיירים זוכים למישהו לשוחח איתו בזמן שבניהם בצבא". אני מתנבא שחלק מהמקרים המפגש הזה מייצר קשר של מחויבות קבועה לחיים.


קבוצה נוספת שנפגעה מהמלחמה היא מאות מפונים השוהים בבתי מלון, בתי הארחה, מעונות ודירות ריקות. הצרכים שלהם מגוונים ולעיתים מכריעים. המנהלים האחראים על הסידורים הזמניים מסתייעים במתנדבים רבים, בהם עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, אמנים, צוות גן ילדים וסתם תושבים טובי לב שיכולים ומתנדבים לבצע משימות שונות. הפרויקטים היצירתיים שהמתנדבים מכל הגילאים יזמו והציעו כוללים שיעורי התעמלות, שירה בציבור, טיולי טבע, ביקורים בכותל ובאתרי קודש, הרצאות, שיעורי בישול ועוד.


העיר קריית שמונה התרוקנה מתושבים, ואפילו בחורי ישיבת ההסדר גויסו לצבא או הועברו לישיבה אחרת. אבל מנהל מטבח הישיבה נשאר בעיר והתנדב להיענות לאין ספור בקשות מהשכנים שפונו מבתיהם: "אורי, אם יש לך זמן, תוכל בבקשה להשקות את העציצים שלי?" או "אורי, אני חושב ששכחתי לסגור את החלון בסלון שלי ומחר אמור לרדת גשם", או "אורי, הבן שלי משרת ממש מחוץ לעיר עם היחידה שלו ויש לו רק מנות קרב לאכול. תוכל להביא להם משהו ראוי לאכול מדי פעם?"


וכך הפכו אורי ורעייתו להורים המאמצים של מספר יחידות צבאיות באזור, כשהם מספקים להם ארוחות, מכבסים עבורם, ומשמשים כאנשי קשר להעברת מסרים בין החיילים להוריהם. גם מלון הגושרים הסמוך לקריית שמונה שנותר ללא מבקרים מתחילת המלחמה, הפך את המטבח שלו לספק ארוחות לחיילים בגזרה. השף המוכשר, בעזרת אזרחים ותיקים שהתנדבו, שולחים לחיילים מדי יום 800 מנות, ובשבת כמות כפולה. עכשיו אורי מסייע גם שם, ומביא להם עודפי ירקות ותרומות מזון אחרות לטובת המיזם.


קבוצות של אזרחים ותיקים לקחו על עצמם פרויקטים חדשניים וחשובים, עם תועלת חברתית משמעותית. כך למשל יזמה קבוצה של סורגות ותיקות ייצור כובעי צמר וצעיפים לחיילים עם תחילת החורף. יש קבוצות רבות של גמלאים הלומדים בשיעורי תורה – גם גברים וגם נשים – ומחלקים ביניהם פרקים מספר תהילים לקרוא בכל שעות היום והלילה.


בעשור האחרון, רבים מהפורשים לגמלאות מצאו עיסוק משמעותי בחזרה לשוק העבודה – במשרות שדורשות פחות שעות עבודה ופחות מאמץ פיזי, אך גם בשכר נמוך יחסית. לאחרונה ערכה המדינה יריד תעסוקה נוסף לגמלאים בסינמה סיטי בירושלים, ולמרות המלחמה, האירוע זכה להיענות גבוהה והועיל הן למעסיקים והן לאזרחים הוותיקים.


וכך, אנשים כמו משה, לא חייבים לשקוע בכורסה בכעס ותסכול על ניהול המלחמה ועל המצב. עומדות לפניהם אין ספור הזדמנויות להיות פעילים ומועילים, לתרום ולנצל את המיומנויות שרכשו לאורך חייהם. כשם שהמוח הישראלי היה יצירתי בתחומי ההייטק, הרפואה והחקלאות, כך יכול כל אחד למצוא את הנישה שבה הוא יכול לפרוח.



bottom of page