top of page

Item List

יומן מלחמה של מנהלת בית ותיקי הגליל העליון, תושבת הצפון שפונתה מביתה אילה אמן מייסדת ומנהלת ראשונה של בית ותיקי הגליל העליון בתל חי, לשעבר מנהלת הדרכה בחברת הסיעוד מסר, חברת קיבוץ יראון בקו הגבול בצפון רציתי לתאר את "מילון המלחמה והפינוי" ולהעביר באמצעותו את התחושות. כיוון שאין לי אפשרות להיות בבית שלי אז אני גרה עכשיו ב"מתקן פינוי". אם אני רוצה לקנות דיסקיות עם הכיתוב "הלב שלי בעזה" אין לי כתובת אלא שם המלון. אין לי אפשרות לארח את הילדים שלי כי רק למפונים יש מקום במלון והם הולכים עם "צמיד זיהוי". הלכתי לקטיף 100 מטר (באמת) מהגבול עד שהילדים שלי לא הסכימו ואני "ילדה טובה" שלהם. נפגשתי עם חברת ילדות כדי להתחבר לשורשים שלי כישראלית. ביקרתי את אחיותיי כדי להרגיש נורמלית. ביקרתי את המשפחות השכולות באוהל בירושלים כדי להמשיך להיות אילה. היום התחיל הגשם והרעמים נשמעים כמו הבומים של הטנקים. מעל יראון פוצצו את המסגד בכפר הלבנוני הצופה למקלחת שלי, זה העלה חיוך על הפנים שלי. אני עושה מאמצים ענקיים להתנהל באופן רגיל. התחלתי לעשות כושר התחלתי ללמוד תווים ו...אני ביחד עם רבים מתושבי הקיבוץ שלי, קהילתיות אינטנסיבית, טוב וקשה באותו זמן. אני רוצה להגיד יהיה טוב...וחושבת שאני בת מזל לעומת כל מי שהאסון פגע בו ממש. תודה שחלקתי איתכם.

"אני גרה במתקן פינוי יחד עם תושבי הקיבוץ שלי. טוב וקשה באותו זמן"

יומן המלחמה של אילה אמן, מנהלת בית ותיקי הגליל העליון, שפונתה מביתה הסמוך לגבול הצפון

Read More
ג'וינט-אשל יוצא בהפקה של סדרת סרטונים "בין שגרה לחירום בגיל השלישי" העוסקים בהתנהלות רצויה של האזרחים הוותיקים בימים בהם השגרה מופרת . הסרטונים יעסקו בארגון הבית בחירום, בשמירה על שגרה ובדרכים לאיזון הלחץ. סרטון נוסף יתמקד בחוסן בחברה הערבית. הסרטונים נעשו בשיתוף פעולה עם פיקוד העורף, משרד הרווחה והביטחון החברתי, משרד הבריאות, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי והמוסד לביטוח הלאומי. הסרטון הראשון עוסק בנושא "מארגנים את הבית" בדרך למרחב המוגן ובתוך כך גם במניעת נפילות".

"בין שגרה לחירום בגיל השלישי" - סרטוני הסברה להתמודדות עם דחק

ג'וינט-אשל יוצא בהפקה של סדרת סרטונים "בין שגרה לחירום בגיל השלישי" העוסקים בהתנהלות רצויה של האזרחים הוותיקים בימים בהם השגרה מופרת ....

Read More
צוות הדיור המוגן מארגן מגוון פעילויות משמעותיות לדיירים ולאורחים שפונו מעוטף עזה. "טיפלו בי בצורה יוצאת דופן", מספר אחד האורחים. "ממש החזירו אותי לחיים" הצורך של אזרחים ותיקים במעטפת קהילתית הוא משמעותי במיוחד בתקופת המלחמה. בבית גיל הזהב בתל אביב אימצו את המוטו: "אתם אף פעם לא לבד". הבית מארח אזרחים ותיקים שפונו מאזור עוטף עזה ומשלב אותם בפעילויות המגוונות והמשמעותיות בדגש על אחדות ועל חוסן. הבית מקיים התכנסויות משותפות, אירועי תרבות, פאנלים בנושאי אקטואליה, אריזה ומשלוח של חבילות ללוחמים, בנוסף לפעילות גופנית וחוגי יצירה. "קיבלו אותי בצורה מעוררת כבוד", מספר זאב צבי אדלר מאשקלון שמתארח בבית גיל הזהב, "טיפלו בי בצורה יוצאת דופן, ממש החזירו אותי לחיים". רפאל בן אבו משדרות מודה בחום לצוות הבית שעשה הכל כדי לגרום לו להרגיש בבית: "יחס כזה לא ראיתי". חלק מהאורחים כבר הודיעו שבכוונתם לעבור להתגורר בבית אחרי המלחמה. "הדרך שלנו להילחם היא לבחור בחיים", אומרת מנכ"לית בית גיל הזהב חני שמש. "אנחנו ממשיכים לחיות ושומרים על שגרה מוגנת ובטוחה בראש ובראשונה. כולנו נרתמים ועוטפים את קהילת הגיל השלישי".

"הדרך שלנו להילחם היא לבחור בחיים": שגרת המלחמה של בית גיל הזהב

צוות הדיור המוגן מארגן מגוון פעילויות משמעותיות לדיירים ולאורחים שפונו מעוטף עזה. המנכ"לית חני שמש: "הדרך שלנו לנצח היא לבחור בחיים"

Read More
סמנכ"ל משרד הרווחה וראש מינהל אזרחים ותיקים השתתף בכנס בינלאומי באו"ם שעסק בזכויות אזרחים ותיקים ברחבי העולם. אנו מביאים את נאומו המלא, שהוקדש לזקנים שעדיין מוחזקים בשבי חמאס "האזרחים הוותיקים בישראל מונים כ-12% מאוכלוסיית המדינה. בדומה למדינות אחרות שיעור הוותיקים צפוי לגדול בשנים הקרובות ולהגיע ל-15% ב-2035. גישת ההזדקנות בקהילה היא הגישה המובילה ושיעור המיסוד הוא נמוך בהשוואה למדינות המערביות ועומד על כ-2% בלבד. מערכות הבריאות, הרווחה והסיעוד הציבוריות מאפשרת לרוב הגדול של אזרחים הוותיקים להמשיך ולהתגורר בקהילתם ולקבל שירותים במרחב הציבורי ובבית. משרד הרווחה בישראל מקדם את תפיסת הקשר והשייכות החברתית כחלק מההתמודדות עם תופעת הבדידות וכחלק מהפקת הלקחים בעקבות משבר הקורונה. לכאורה, כנציגי ישראל, היינו יכולים להתמקד בזכויות של האזרחים הוותיקים שהולכות ומתרחבות וכן לעסוק באתגרים ובחסמים שעדיין מונעים מאזרחים ותיקים למצות את הזכויות שלהן הן זכאים אך לצערי לא ניתן היום לדבר על אזרחים ותיקים בישראל מבלי להתייחס לאירועי הטבח שביצע ארגון הטרור חמאס ב-7 באוקטובר 2023. בשעה זו עדין חטופים תשעה אזרחים ותיקים המוחזקים בידי החמאס בתנאי סיכון וללא גישה בסיסית לשירותי רפואה. ישראל היא המדינה היחידה שמתמודדת מול ארגון טרור ששם לו למטרה לא רק לרצוח אזרחים ותיקים אלא גם לחטוף אותם לשם סחיטה נפשעת וטרור פסיכולוגי. עד שלא יחזור החטוף האחרון לא נפסיק להעלות את הנושא בכל במה כחלק ממסע הרצח האונס שבו מצאו את מותם ילדים, משפחות שלמות, נרצחו ונחטפו לרצועת עזה גם אזרחים ותיקים. בשעה זו עדין חטופים תשעה אזרחים ותיקים המוחזקים בידי החמאס בתנאי סיכון וללא גישה בסיסית לשירותי רפואה, מזון וכל מענה הנדרש לאנשים בגיל מבוגר. ישראל היא המדינה היחידה שמתמודדת מול ארגון טרור ששם לו למטרה לא רק לרצוח אזרחים ותיקים אלא גם לחטוף אותם ולראות בהם קלפי מיקוח לשם סחיטה נפשעת וטרור פסיכולוגי כדי להתיש ולדכא את הציבור בישראל. לצערי איננו יכולים לדבר על זכויות של אזרחים ותיקים על אף חשיבות הסוגייה כשרבים מהם הפכו לפליטים, וחלקם עדיין חטופים. עד שלא יחזור החטוף האחרון לא נפסיק להעלות את הנושא בכל במה כולל מעל במה חשובה זו. בעקבות המצב המלחמתי שנכפה על מדינת ישראל נאלצו מעל 10,000 אזרחים ותיקים לעזוב את בתיהם ולעבור למגורים זמניים. רבים מהם עדיין לא יכולים לחזור לבתיהם שנהרסו ולקהילותיהם שאבדו את בתיהם. גם בצפונה של ישראל בסמוך לגבול לבנון פונו ישובים שבהם מתגוררים אזרחים ותיקים. אירועי השבעה באוקטובר לא פגעו רק במי ששהו בדרומה של ישראל אלא יצרו השלכות נוספות על כלל ציבור האזרחים הוותיקים שחווה גם כעת טראומה מתמשכת בעקבות מעשי הזוועה שכמותם הכרנו רק במהלך מלחמת העולם השנייה. מחקרים שהתבצעו לאחרונה מצביעים על עלייה בחרדה בשל התמשכות מצב המלחמה ובשל החשש של הוותיקים למשפחות ולקהילות ולעתיד החיים בסמיכות לגבולות המדינה. הפינוי המהיר תחת אש והחיים מחוץ לבית במגורים זמניים מגבירים את הטראומה ומעמיקים את החרדה. אירועי השבעה באוקטובר פגעו ביכולת של האזרחים הוותיקים לגייס משאבים להתמודד עם הפרק חדש בחייהם. את הביטחון החליף החשש והעצמאות שכה חשובה לוותיקים התחלפה בתלות ובאי ודאות בשל התמשכות מצב הלחימה. אירועים קשים אלו מזכירים לוותיקים רבים את שחוו כילדים בזמן מלחמת העולם השנייה ובתקופת הקמת המדינה ועוררו טראומות קודמות. בשעה זו שאני כאן, במקום המכובד הזה, נמצא שלמה מנצור מקיבוץ כיסופים במנהרות החמאס. האיש שחווה כילד את הפרעות ביהודי בגדד שבוצעו ב-1941 בהשראת מעשי הנאצים שבוי בידי מחבלי החמאס ולא ברור כיצד יוכל לשרוד את המשך השבי. שלמה הוא אחד מ-128 חטופים שעדיין מוחזקים במנהרות בעזה מבלי לראות אור יום וללא תנאים בסיסיים. מחבלי החמאס לא הסתפקו בחטיפה ורצחו עשרות אזרחים ותיקים ובתוכם גם את ניצול השואה משה רידלר, בן ה-91 שנרצח בדם קר בביתו. 2000 ניצולי שואה נאלצו לעזוב את בתיהם ועדיין מתגוררים במגורים זמניים. כן, ניצולי השואה בישראל נאלצים לשוב לאותם מראות וזכרונות שחשבנו שעברו מן העולם. 18 האזרחים הוותיקים שחזרו מהשבי מתמודדים עם הקושי לבנות חיים חדשים כאשר אינם יכולים לחזור לביתם ולסביבה המוכרת. למרות זאת הם מפגינים חוסן בבחירה להתמודד עם הקושי מידי יום ומשמשים דוגמא לעוצמות וחוסן עבור כל החברה הישראלית. הציבור הישראלי מגלה את הכוחות שיש לזקנים ואת העובדה שהם שראו הכל יכולים לתמוך בו ולתת לנו דוגמא של צמיחה והתגברות. היינו רוצים להציג את הרחבת חוק הסיעוד בישראל, להציג את התכניות שפיתחנו להפגת הבדידות ולהגברת השייכות החברתית וכן להראות כיצד שירותי בריאות ציבוריים הניתנים מתוקף חוק לכל אזרח מסייעים בשמירה על תפקודים ומסייעים בשמירה על העצמאות התפקודית אך לצערי אין לנו את הפריבילגיה הזו. יש זכות אחת בסיסית שהיא חשובה יותר מכל הזכויות החברתיות והכלכליות שנידונו פה והיא הזכות לחיים שנשללה מעשרות אזרחים ותיקים שנרצחו בבתיהם ושנחטפו ממיטותיהם על ידי ארגון הטרור חמאס. לא נשקוט עד שאחרון החטופים ישוב לביתו ומהשבר שאותו חווינו נלמד, נשתפר ונשאף להציע לאזרחים הוותיקים בישראל שירותים שיסייעו בידם להתמודד עם הטראומה הנוראה".

"הזכות הבסיסית לחיים נשללה מעשרות אזרחים ותיקים שנחטפו ונרצחו"

נאומו המלא של סמנכ"ל משרד הרווחה יריב מן בכנס הבינלאומי באו"ם לזכויות אזרחים ותיקים

Read More
האזרחים הוותיקים מציגים יצירות שמביעות את הכאב והטראומה שעברו. ויש גם סרטון מרגש במיוחד במרכז התרבות והפנאי נווה אשכול נפתחה תערוכת אמנות המציגה יצירות של ותיקי המועצה האזורית אשכול. היצירות מביעות את הכאב, האובדן והטראומה מהשבעה באוקטובר. כמו כן, הופק סרטון מרגש במיוחד המתעד את תהליך היצירה בהובלת האוצרת יעל שילה ומנכ"לית נווה אשכול ענת חקלאי רוסט . התערוכה תהיה פתוחה עד סוף נובמבר, בימי חול א'-ה' מ-8:30 עד 16:00 ובימי שישי עד 13:00, לא כולל ערבי חג.

"השיבה לאוקטובר": תערוכת אמנות של ותיקי חבל אשכול

האזרחים הוותיקים מציגים יצירות שמביעות את הכאב והטראומה שעברו. ויש גם סרטון מרגש במיוחד

Read More
מחקר חדש שערכו פרופ' עמית שרירא ופרופ' יובל פלגי מאוניברסיטת בר אילן בחן את ההתמודדות הפוסט טראומטית בחודשים הראשונים למלחמת חרבות ברזל, וגילה שהזקנים הפגינו חוסן גבוה יותר מהצעירים חשיפה לאירועים טראומטיים עלולה להוביל לתסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) שנמשכים זמן רב. בעקבות המלחמה שהחלה בשבת השחורה ב7 באוקטובר ,  פרופ' עמית שרירא  מאוניברסיטת בר-אילן בשיתוף עם פרופ' יובל פלגי  מאוניברסיטת חיפה ערכו מחקר שבדק תסמיני לחץ אקוטי ותסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) בקרב ישראלים בחודשים נובמבר-דצמבר 2023, והתמקד בהשפעת המלחמה על הבריאות הנפשית של קבוצות גיל שונות. 428 ישראלים השתתפו במחקר. התוצאות, שפורסמו החודש בכתב העת Journal of Psychiatric Research, חשפו הבדלים משמעותיים בין אנשים בגילאי 20-59 לבין אלה שבגילאי 60-87. החוקרים בחנו שתי השערות: השערת הפגיעות  - לפיה מבוגרים וזקנים פגיעים יותר לפסיכופתולוגיה הנגרמת מטראומה עקב שבריריות פיזית ותמיכה חברתית מופחתת. השערת החוסן  - לפיה חוסן נפשי של מבוגרים וזקנים נובע מניסיון חיים ומנגנוני התמודדות יעילים. במהלך השבוע הראשון של המלחמה, הקבוצה הצעירה דיווחה על רמות גבוהות משמעותית של תסמיני לחץ, כאשר 24.8% מתוכה חוו מצוקה. בשבועות שלאחר מכן, שיעור ה-PTSD בקבוצה זו זינק ל-42.8%. לעומת זאת, מבוגרים וזקנים הפגינו שיעורים נמוכים יותר של לחץ (3.7%) בשבוע הראשון, כאשר רק 13.7% דיווחו על PTSD בשבועות שלאחר מכן. "מחקר זה מספק תובנות חשובות לגבי האופן שבו קבוצות גיל שונות מגיבות לאירועים טראומטיים", ציין פרופ' שרירא מהמחלקה למדעי חברה ובריאות והתוכנית לגרונטולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. "הממצאים תומכים במידה רבה בהשערת החוסן: מבוגרים הפגינו חוסן נפשי מרשים בתקופה הסוערת של תחילת המלחמה. משמעות הדבר היא שלמרות ירידה במשאבים פיזיים, קוגניטיביים וחברתיים, ייתכן שמבוגרים וזקנים עדיין מחזיקים במשאבים אחרים שעוזרים להם להתמודד עם אירועים טראומטיים. חלק ממשאבים אלה כוללים ניסיון חיים, חוכמה, יכולות ויסות רגשי והפעלת אסטרטגיות רגשיות שונות כדי לפצות על יכולות שאבדו תוך כדי מיטוב של אלו שנותרו. יתרה מכך, ייתכן שמבוגרים הסתגלו למלחמה הנוכחית על ידי התבססות על חוויות העבר שלהם עם מלחמה, כולל אירועים משמעותיים כמו מלחמת יום הכיפורים".

"מבוגרים הפגינו חוסן נפשי מרשים בתקופה הסוערת של תחילת המלחמה"

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת בר אילן גילה שהזקנים התמודדו עם החוויה הטראומטית בצורה טובה יותר מהצעירים

Read More
המלחמה חשפה עובדים סוציאליים ומטפלי טראומה למצב בו האירוע הטראומטי משותף לקהילה כולה - וגם להם עצמם,  התמשכות המצב אינה מאפשרת זמן לעבד את ההשלכות של החשיפה הישירה, העקיפה והמשותפת. פרופ' אורית נוטמן-שורץ* פרופ' מן המניין בבית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית ספיר ב-7 באוקטובר 2023 נכנסה מדינת ישראל למלחמה הקשה ביותר מאז הקמתה. מלחמה זו פקדה בראשיתה בעיקר את העורף הישראלי, כאשר מאות אזרחים, תושבי עוטף עזה וחוגגים בפסטיבל נובה, נרצחו, נפצעו ונחטפו לשבי החמאס ומאות אלפים נאלצו לפנות את בתיהם. הפגיעה במרחבים האזרחיים הביאה לעשרות אלפי נפגעי חרדה והציבה ביתר שאת את הנחיצות להתמודדות של אנשי מקצועות הסיוע עם "מציאות טראומטית משותפת". המושג "מציאות משותפת" מגדיר מצבים בהם המטפלים והמטופלים חשופים במקביל לאותו האיום (Nuttman-Shwartz & Dekel, 2008 ). חווית המציאות המשותפת הוגדרה לראשונה במלחמת העולם השנייה, במהלך התקפות החוזרות ונשנות על אוכלוסייה אזרחית בלונדון שנזקקה לטיפול ( Schmideberg, 1942 ). מאוחר יותר תוארה התופעה במהלך מלחמת המפרץ הראשונה בישראל ( Kretsch et al., 1997 ), ולימים, במיוחד לאחר אסון התאומים שהתרחש בארה"ב בשנת 2001, הפך המושג לשכיח בקרב עובדי טראומה ובתוכם גם בקרב עובדים סוציאליים (Tosone  et al., 2012 ). השימוש במושג זה התרחב גם לקשר המסייע במהלך מגיפת הקורונה ולא מעט מחקרים ועבודות נעשו בהקשר זה  ( e.g. Nuttman-Shwartz & Shaul, 2021; Tosone, 2020 ).   המושג "מציאות משותפת", או כפי שמקובל להגדירו בישראל "מציאות טראומטית משותפת" (לביא ואחרות, 2015), מתמקד בעיקר באופן שבו חשיפה כפולה של המטפל ושל המטופלים מציבים אתגר ייחודי בקשר המסייע. המטפל/העובד הסוציאלי לא רק חשוף באופן ישיר לאיום ואף דואג להשלכות החשיפה לאיום על יקיריו, אלא, המטפל חשוף ומושפע בו זמנית מהתגובות המיידיות ומתהליכי העברה המאפיינים את המטופל ואת הקשר הבינאישי. מחקרים מראים כי במצבי מציאות משותפת, חלה הפרה בא-סימטריה המאפיינת את יחסים השכיחים בין המטפל לבין המטופל ( Boulanger, 2013). שינוי זה הינו לא רק כתוצאה מהמיקום הפיזי בו מתקיימים תהליכי העזרה, אלא גם מהתהליכים הלא מודעים המתרחשים במהלך הסיוע , המשפיעים על יכולת האמפתיה של המטפל, מגבירים את תגובות המצוקה ואת התגובות החודרניות שלו ובמקביל את השימוש בחשיפה אישית ובעצמי אותם מיישם במהלך הקשר המסייע. הפרת איזון זו, מאתגרת את השיח הטיפולי ומחדדת את מורכבות האחזקה הטיפולית במציאות משותפת (Lavi et al., 2017); את הצורך בהכשרה ייעודית ובלווי של תהליכי הסיוע לפני, בהוראה "תחת אש" תוך כדי ולאחר המלחמה, מה שיאפשר לסייע לעובדים לפתח מבעוד מועד "כשירות חירומית" (נוטמן-שורץ ושחר, בפרסום).  מאידך, התערבות במצבי מציאות משותפת פותחת צוהר לצמיחה ולחוסן משותף, תהליכים שהינם פועל יוצא של חווית הסיוע ההדדית, היצירתיות והיכולת לעזור ולקבל עזרה ולפתח צמיחה וחוסן משותפים ומקצועיים (Nuttman-Shwartz, 2015; 2023 ). מאפייני האירועים הנוכחיים והיקף הנפגעים מחייבים הערכה מחדש את שמצופה מאנשי המקצוע המטפלים על מנת לסייע לאזרחים הנמצאים תחת אש או פונו אחוזי אימה מבתיהם הנמצאים בקו הגבול, או ממסיבת הנובה וללוחמים השבים מהקרבות ולמשפחותיהם. חשוב, לאור המורכבות של האירועים המשלבים מצבי טראומה ואובדן, טבח, רצח, חטיפה ושבי, פינוי ומלחמה, לבדוק מחדש את התאמת ההגדרה של המושג ולשאול באומץ את השאלה האם מדובר ב"מציאות משותפת" אחת או שמא בריבוי "מציאויות משותפות"?  בשנים האחרונות, ובמיוחד בעקבות מגיפת הקורונה, התווספו כלי אבחון והערכה על מנת לסייע למנהלי שירותים, למדריכים ועובדים למפות בעיקר את מצב המטפלים ולבחון את ההשפעות השליליות והחיוביות עליהם כאנשי מקצוע; לבחון את ההשפעות החיוביות והשליליות על הקשר המסייע ואת מידת הדמיון בינם לבין אילו הנדרשים לקבל את הסיוע (נוטמן-שורץ, 2022). בעוד הניסיון לעבודה במצבי חרום על רקע לאומי בטחוני הביא בעקבותיו לפיתוח שיטות התערבות וניהול ולהמשגתם, לדוגמא מודל העבודה שפותח בחבל אשכול המכונה "ריתוק רגשי" ( אורבך-אבני, 2018), מגיפת הקורונה העלתה את הצורך בטיפול מרחוק והגבירה את הדמיון בחוויות המשותפות לא רק על רקע החשיפה למחלה ולהשלכותיה, ולקשר המסייע אלא גם למשמעות הקשר הטיפולי ולהוראה באמצעים דיגיטאליים ( Nuttman-Shwartz & Shoval-Zuckerman, 2024 ; Ronen-Setter & Cohen, 2020).  יותר מכך, מגפת הקורונה היוותה מאיץ לפיתוח שיטות התערבות חדשות ולחוסן מקצועי שנסבו לא מעט סביב הרחבת הידע והמיומנות לטפל מרחוק, להדריך מרחוק, להתמודד עם הטשטוש, הבלבול והקונפליקט בין התפקיד האישי – משפחתי והמקצועי ולפתח דרכים לאיזון בין עבודה מהבית לבין עבודה ממקום העבודה, להקל על נוהלי העבודה ועוד (Tosone, 2020 ). לצד אלו המגפה חשפה את רמות הפגיעות השונות בקרב עובדים סוציאליים ומטפלים אחרים והעלתה את האפשרות להסתייע בכלי אבחון ייעודיים שפותחו כאמור על רקע ניסיון העבר וגם בעקבות המגיפה ( Nuttman-Shwartz, 2022 ). התפתחויות אלו מעלות את השאלה האם התמורות בעבודה במצבי "מציאות משותפת" שקרו בתקופת מגיפת הקורונה, יכולות לבוא לידי ביטוי גם במצבים של "מציאות משותפת" הנובעים מאירועים ביטחוניים כמו בחודשי המלחמה הקשים העוברים עלינו ?   מאפייני האירועים הנוכחיים והיקף הנפגעים מחייבים הערכה מחדש את שמצופה מאנשי המקצוע המטפלים על מנת לסייע לאזרחים הנמצאים תחת אש או פונו אחוזי אימה מבתיהם הנמצאים בקו הגבול, או ממסיבת הנובה וללוחמים השבים מהקרבות ולמשפחותיהם. חשוב, לאור המורכבות של האירועים המשלבים מצבי טראומה ואובדן, טבח, רצח, חטיפה ושבי, פינוי ומלחמה, לבדוק מחדש את התאמת ההגדרה של המושג ולשאול באומץ את השאלה האם מדובר ב"מציאות משותפת" אחת או שמא בריבוי "מציאויות משותפות"?   האם העובדה שאני שייכות לאותה קהילה די בה בכדי להגדיר "מציאות משותפת" ולהבין את השלכותיה, או רק במצבים בהם חוויתי גם אני "כעובדת טראומה" באופן ישיר את אותו האירוע ב"השבת השחורה",  את המציאות בה הבן/הבעל לוחם בימים אילו בעזה? או בעצם עובדת היותי תושבת המדינה אני שותפה לאותה המציאות? תשובות לשאלות אלו יאפשרו לתת מקום לחוויה הייחודית של כל מטופל ומטופל ולשונות הקיימת בין סוגי האירועים (חטיפה/טבח/שהייה ממשוכת בממ"ד שמחבלים נמצאים בישוב/פינוי) ובחוויות הנגזרות מכל אירוע, וכך גם לאותם אנשי סיוע הנמצאים באותה מציאות משותפת ייחודית. עוד יש לבחון - האם השיטות החדשות שפותחו בשנות מגפת הקורונה, בין היתר גם את התערבויות מרחוק גם במצבי מלחמה וחרום, האם במציאות מורכבת זו עולה החשיבות במפגש פיזי, פנים אל פנים, בהגברת תחושת ה"יחד" ועוד. עוד מומלץ, כי לאור שכיחות האירועים המאופיינים במציאות משותפת, יש מקום לשקול שימוש בכלים שפותחו על מנת לאתר באילו נושאים נדרשת לעובדים עזרה כך שיוכלו להמשיך ולהעניק סיוע במצבים של "מציאות משותפת" גם כתוצאה מטראומה מאסיבית כמו זו המאפיינת את המלחמה הנוכחית, שיאפשרו במקביל גם צמיחה מקצועית וחוסן ( Nuttman-Shwartz, 2023 ).   מחקר שנערך בקרב עובדי טראומה מאזורים שונים מעלה כי בעוד באזור הדרום ובעוטף עזה העובדים מדווחים כי הם בעלי ידע ומיומנויות מותאמים למצבים מסוג זה, במיוחד לאור ניסיונם זה שני עשורים של עבודה במציאות טראומטית משותפת ומתמשכת ומעבר ממצבי שגרה למצבי חרום. לעומתם, עובדים באזורי הארץ שלא חוו "שגרת חירום" דיווחו כי הידע הכללי המתמקד במצבי טראומה, חירום ואסון אינו משקף דיו את הידע והמיומנויות הנדרשים לעבודה במציאות משותפת (נוטמן-שורץ, 2022). בהתאם, מומלץ להפוך את הידע על "מציאות משותפת" לנחלת הכלל ולאבן-דרך בהכשרה לעבודה סוציאלית בישראל ולמקצועות טיפול נוספים. לסיכום, מלחמת "חרבות ברזל" חשפה באחת אוכלוסיות רבות של עובדים סוציאליים ועובדי טראומה נוספים לחוות שוב, ולפעמים לראשונה, את העובדה כי הם נדרשים לתת סיוע במצב בו האירוע הטראומטי הינו קולקטיבי, משותף לקהילה כולה,  גם למטפלים ובני משפחותיהם. המלחמה המתמשכת ממעצימה את הנחיצות במטפלים ועובדי טראומה רבים ממקצועות שונים להנגיש סיוע רחב היקף. התמשכות המלחמה אינה מאפשרת זמן לעבד את ההשלכות של החשיפה הישירה, העקיפה והמשותפת. מטפלים ומטופלים משתייכים לאותה קהילה, חשופים לאורך שנים לחיים "תחת אש", חלקם מפונים ושוהים במלונות או במגורים זמניים.   הצורך להגיע לאזורי מלחמה הממשית והסימבולית, לקהילות שנפגעו באופן ישיר או למקום אליו פונו מיישובי הנגב המערבי ומיישובי גבול הצפון ולהנגיש עזרה, מצריך כל פעם מחדש להתכונן לפעולה, להתמודד עם הסכנה ולבחון מחדש את הקשר והזיקה בין הידע המקצועי והמיומנויות המקצועיות הנדרשות לסיוע במצבים אילו. בהתאם, קיימת חשיבות לתת מקום, מענה והדרכה גם לעובדי הטראומה ולבני משפחותיהם שיצליחו להתמודד עם האתגר המורכב הניצב בפנינו ולפתח חוסן אישי, משפחתי ומקצועי.   רשימת מקורות   אורבך-אבני, ת. (2018). מריתוק משקי לריתוק רגשי – מודל לניהול עובדים בחירום: רטרוספקטיבה למציאות הביטחונית בעוטף עזה 2005–2018. בתוך ר' בר, ול' ארנון (עורכים), אז והיום על תהליכי שינוי ואתגרים חברתיים, חינוכיים ותרבותיים בישראל גיליון חגיגי לרגל שנה למדינת ישראל  (עמ' 169-187). ג'ויינט ישראל. לביא, ת., נוטמן-שורץ, א. ודקל, ר. (2015). "מרחב מוגן": התערבות טיפולית במציאות טראומטית משותפת. חברה ורווחה לה (2),  261-284. נוטמן-שורץ, א. (2022).  מציאות טראומטית משותפ ת, בתוך, א. נוטמן-שורץ (עורכת) עבודה סוציאלית תחת אש. פרק 1; ע"מ 19-48. הוצאת פרדס. נוטמן-שורץ, א. (2022). טיפול בימי קורונה: מציאות טראומטית משותפת כתורמת למצוקה?, בתוך, א. נוטמן-שורץ (עורכת) עבודה סוציאלית תחת אש. פרק 17; ע"מ 459-480. הוצאת פרדס. נוטמן-שורץ, א., ושחר, א. (בפרסום). כשירות חירומית: נהול משברים וסיכונים במצבי חירום, בתוך ק. צבע ושמיד, ה. (בפרסום). מנהיגות וניהול ארגוני רווחה.    נוטמן-שורץ, א. ושאול, ק. (2020). בלוני נפץ ועפיפוני תבערה במרחב הטיפולי. חברה ורווחה, מ' (2-3), 295-318. Boulanger, G. (2013). Fearful symmetry: Shared trauma in New Orleans after Hurricane Katrina. Psychoanalytic Dialogues, 23 (1), 31-44. https://doi.org/10.1080/10481885.2013.752700 Dekel, R., & Baum, N. (2010). Intervention in a shared traumatic reality: A new challenge for social workers. British Journal of Social Work, 40 (6), 1927–1944. doi: 10.1093/bjsw/bcp137 Kretsch, R., Benyakar, M., Baruch, E., & Roth, M. (1997). A shared reality of therapists and survivors in a national crisis as illustrated by the Gulf War. Psychotherapy: Theory, Research, Practice, Training, 34 (1), 28–33. https://doi.org/10.1037/h0087818 Nuttman–Shwartz, O. (2015). Shared resilience in a traumatic reality: A new concept for trauma workers exposed personally and professionally to collective disaster.  Trauma, Violence, & Abuse ,  16 (4), 466–475.   https://doi.org/10.1177/1524838014557287   Nuttman-Shwartz, O.  (2022). Shared Reality as a Result of War and Terror. in A. Goelitz (Ed). Shared Mass Trauma in Social Work: Implications and Strategies for Resilient Practice . (ch. 6) (pp. 104-127). Routledge. Nuttman-Shwartz, O. (2023). Secondary posttraumatic growth and resilience in shared traumatic situations. In R. Berger (Ed.). Posttraumatic growth and resilience . (Chapter 39). Routledge. Nuttman-Shwartz, O. & Dekel, R. (2008). Training students for a shared traumatic reality. Social Work, 53 , 279-281 . doi: 10.1093/sw/53.3.279/ Nuttman-Shwartz, O., & Shaul, K. (2021). Online therapy in a shared reality: The novel coronavirus as a test case.  Traumatology, 27 (4), 365–374.  https://doi.org/10.1037/trm0000334 Nuttman-Shwartz, O., & Shoval-Zuckerman, Y. (2024). Online social work teaching: Reflections and lessons learned. In Y. Latzer & L. Shklarski, (Eds.). Social Work Education and the COVID-19 Pandemic: International Insights toward Innovation and Creativity.  (Chapter 6) Routledge, London, UK. Ronen-Setter, I. H., & Cohen, E. (2020). Becoming “teletherapeutic”: Harnessing accelerated experiential dynamic psychotherapy (AEDP) for challenges of the COVID-19 era. Journal of Contemporary Psychotherapy, 1-9. https://doi.org/10.1007/s10879-020-09462-8 Schmideberg, M. (1942). Some observations on individual reactions to air raids.  The International Journal of Psychoanalysis, 23,  146–176. Tosone, C. (Ed). (2020). Shared Trauma, Shared Resilience During a Pandemic: Social Work in the Time of COVID-19, Springer Nature Switzerland AG.   Tosone, C., Nuttman–Shwartz, O., & Stephens, T. (2012). Shared trauma: When the professional is personal. Clinical Journal of Social Work, 40 (2), 231–239. doi:10.1007/s10615–012–0395–0    * על הכותבת אורית נוטמן-שורץ, פרופ' מן המניין בבית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית ספיר, עו"ס ואנליטיקאית קבוצתית. הקימה וייסדה את בית הספר לעבודה סוציאלית ועמדה בראשו בעשור הראשון לקיומו (2003-2013) ובין השנים 2020-2022. נוטמן- שורץ גם הקימה ועמדה בראש רשות המחקר במכללה. בין השנים 2011-2019 כיהנה כיו"ר המועצה לעבודה סוציאלית בישראל. בשנת 2022 התפרסם הספר אותו ערכה "עבודה סוציאלית תחת אש תיאוריה, מחקר והתערבות" המסכם 20 שנים של עבודה במצבי החירום בעוטף עזה. בשנת 2014 הוענק לה פרס קטן ובשנת 2016 היא זכתה באות הוקרה מטעם כנסת ישראל, הקרן לידידות ואיגוד העובדים הסוציאליים על מאמציה פורצי הדרך לשילוב עבודה אקדמית ועבודה עם קהילות נזקקות.

"מציאות משותפת" בראי מלחמת "חרבות ברזל"

על רקע המשבר נחשפים
העובדים הסוציאליים והמטפלים למצב שבו הם עצמם ובני משפחותיהם מושפעים מהטראומה ממנה סובלים המטופלים

Read More
בית הספר הלאומי לקידום הזדקנות מיטבית בשותפות עם משרד הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי, משרד הנגב הגליל והחוסן הלאומי, הביטוח הלאומי וג'וינט-אשל מקיים בימים אלו וובינרים ומפגשי זום עבור מנהלים ואנשי מקצוע בשטח. סדרת הוובינרים "מקום לבוא אליו" מיועדת למנהלים מתחומי הטיפול בזקנים במטרה לסייע בכלים חיוניים ותמיכה בניהול מענים במצב של לחימה מתמשכת. עד כה התקיימו שני מפגשים. מפגש ראשון בנושא "ניהול במצבי חירום ומלחמה " עסק במתן ידע על מצבי טראומה, אובדן וניהול בחירום ומתן כלים חיוניים לניהול בימי מלחמה בהנחיית פרופ' נורית נוטמן-שורץ , פרופ' לעבודה סוציאלית, חוקרת טראומה, אובדן וחוסן. מפגש שני בנושא "איים של ודאות במציאות משתנה" עסק בתפקיד המנהלים/ות בימים אלו ודרכים בהן הארגון יכול להתנהל כדי לייצר מקום יציב ומשמעותי עבור העובדים שלו. המפגש הונחה ע"י אנווה רצון , עו"ס קהילתית מומחית לפיתוח קהילתי וארגוני בסביבה משתנה, בעלת רקע וניסיון עשיר בניהול מצבי חירום ואסון בארץ ובעולם. מפגשי הדרכה, תמיכה וחוסן לאנשי מקצוע בשטח במפגשים אלה דנים עם הצוותים על ההתמודדות האישית שלהם בימי מלחמה והתמודדותם המקצועית עם הזקנים להם נותנים מענים. בנוסף נלמדים מושגים מעולם הטראומה והחוסן ומקבלים כלים להתמודדות בעת חירום בדגש על מצבים בהם אנשי הצוות והזקנים המטופלים חווים את המלחמה. המפגשים מועברים ע"י מומחים לטראומה וחוסן ומתקיימים עם מנהלי תחומים ומחלקות בביטוח לאומי, צוותים בחברות סיעוד, צוותים של מועדונים וקהילות תומכות ועו"ס, אחראים בתאגידים ועוד. בית הספר ימשיך לקיים מפגשים דומים בהתאם לצורך ולהיענות מהשטח. ניתן להירשם לקבלת פרסומים ומידע על פעולות ההדרכה כאן .

"מקום לבוא אליו": וובינרים למנהלים ולאנשי מקצוע בשטח

בית הספר הלאומי לקידום הזדקנות מיטבית בשותפות עם משרד הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי, משרד הנגב הגליל והחוסן הלאומי, הביטוח הלאומי...

Read More
זו שנה שנייה שמתקיימת בדיור המוגן "נופי מוצא" מרשת "נווה עמית" תערוכת צילום של סטודנטים מהמחלקה לצילום מבית הספר ״מוסררה״. התערוכה מסכמת פרויקט צילום של סטודנטים לצילום בשיתוף עם דיירי נופי מוצא, של סדרת מפגשים והיכרות אישית. התמונות בתערוכה מבוססות על ההיכרות בין הסטודנטים לדיירים והבאת הסיפור לידי ביטוי בצילום. המצולמים ביטאו את תפיסת העולם הקוראת לחיות את הכאן והעכשיו, וכי הכל עשוי להיות ארעי ובר חלוף ממש כמו הטבע.

"נופים ואנשים":פרויקט בין דורי בין סטודנטים לצילום לדיירי נופי מוצא

זו שנה שנייה שמתקיימת בדיור המוגן "נופי מוצא" מרשת "נווה עמית" תערוכת צילום של סטודנטים מהמחלקה לצילום מבית הספר ״מוסררה״. התערוכה מסכמת...

Read More
לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה מפרסמת עמותת מטב את פעילויותיה במסגרת התכנית "עכשיו זה הזמן" - מיזם חברתי ארצי להפגת הבדידות בקרב ניצולי שואה. כיום חיים בישראל 133,362 ניצולי שואה בגילאים מבוגרים, מתוכם 31,434 שורדים בגילאי 90 ומעלה, שמספרם כדרכו של עולם מתמעט והולך בכל שנה. מסיבה זו נקראת התוכנית "עכשיו זה הזמן".   כ-3,500 מתנדבים מסורים מגיעים לבקר את ניצולי השואה בביתם או במקום מועדף אחר ומקיימים מפגש שבועי בן שעתיים. לא פעם הופך הקשר לחברות אמיצה, מלאת עומק ומסירות ובעלת השפעה משמעותית על איכות חייהם של הניצולים. את המתנדבים מלווים רכזים מקצועיים וראשי הצוותים מתוכנית "עכשיו זה הזמן", השומרים על קשר שוטף עם המשתתפים – המתנדבים והניצולים – החל מפגישת ההיכרות. לאורך כל הדרך המשותפת הם שם כדי לספק ייעוץ, סיוע ותמיכה.   בחצי השנה האחרונה התמודד הצוות המקצועי בתוכנית עם השפעות אירועי השבעה באוקטובר: פינוי היישובים בצפון, בדרום ובעוטף עזה, שהותיר ניצולי שואה רבים לבד באזור מגוריהם, לאחר שבחרו שלא להתפנות. במקביל, ניצולי שואה ומתנדבים בדרום, בעוטף עזה ובצפון פונו מבתיהם, מצב שקטע את שגרת הביקורים. רכזי התוכנית וראשי הצוותים פעלו כדי לשמור על הקשר האישי עם המשתתפים במהלך כל הלחימה גם כאשר חלק מהביקורים הוחלפו בשיחות טלפון. לצד שמירה על הקשר האישי ודאגה לכל המשתתפים בתוכנית התקיימו סדנאות ואירועי העשרה ונוצרו שיתופי פעולה עם ארגונים חברתיים לטובת המשתתפים. על אחדים מהם תוכלו לקרוא בהמשך. את הפעילות במטב מוביל סמנכ"ל קהילה במטב עידו בנימין . אורי שלוסברג הוא מנהל התוכנית ו הדס רחמים היא סגניתו. מנכ"ל עמותת מטב ליאור שטרסברג , ומנהלת הרשות לזכויות ניצולי שואה רונית רוזין מזמינים את חברי הקהילה המקצועית לפנות לצוות התכנית לשילוב ניצולים ומתנדבים נוספים.                מנהלי התוכנית מספרים על הפעילויות המיוחדות שהתקיימו השנה, על רקע המלחמה. שמרו על קשר גם אחרי "השבת השחורה" גבריאלה, בת 81 מאשקלון, וסימה, קיבוצניקית מכרמיה שבעוטף עזה, הכירו במסגרת התכנית "עכשיו זה הזמן" והפכו לחברות טובות. הן נהגו לשבת יחד במרינה של אשקלון, לדבר על שורשיהן הבולגריים ולשתף במתכונים מהבית. המלחמה הפרידה ביניהן. סימה המתנדבת נאלצה להתפנות לקיסריה. מאז הן שומרות על קשר טלפוני. גבריאלה מתגעגעת: "אני מחכה בקוצר רוח שהמצב באזור ישתפר ושהמפגשים בינינו יתחדשו פנים אל פנים".   ליצור מרחב מוגן גם בתוך הלחימה דווקא על רקע 7 באוקטובר חשוב להדק את הקשר עם ניצולי השואה, שחווים טראומה כפולה. בפברואר התקיים במוזיאון חיפה מפגש בין 20 ניצולי שואה למתנדבי התוכנית, לביקור בתערוכה ולסדנה ליצירת כלניות מחומרים ממוחזרים לזכר קורבנות ה-7 באוקטובר. המפגש אפשר למשתתפים לעבד נפשית את האירועים הקשים, לגלות דרכים נוספות לביטוי ולהכלה ולשתף במרחב הקבוצתי את התחושות מהיום-יום.   הסיירת באה לשפץ עמותת יוצאי סיירת שלדג התגייסה לסייע לקשישים ולניצולי שואה בשיתוף תכונית "עכשיו זה הזמן". במהלך הפוגה מהמילואים הם הגיעו לשפץ את דירתה של גלינה, עולה חדשה המתגוררת ביוקנעם.   משט להחזרת החטופים בינואר הצטרפו חברים מתוכנית "עכשיו זה הזמן", יחד עם נציגות מהרשות לזכויות ניצולי שואה, למשט של "מועדון השייט בחיפה", בקריאה להחזרת החטופים הביתה. במשט השתתפו שייטים וגולשים מקצועיים וחובבים, לצד נציגים ממשפחות החטופים ואזרחים שבאו לתמוך בפעילות. לרגל המעמד. שלומית גולדשטיין , רכזת "עכשיו זה הזמן" בחיפה והאזור, הובילה את השתתפות חברי התוכנית במשט והגיעה עם כמאתיים סירות נייר צבעוניות, שניצולי שואה ומתנדבים מהתוכנית הכינו יחדיו. בנקודת השיא של המשט, יצרו כלי השייט מעגל משותף וניצולי השואה השיטו את סירות הנייר קטנות על פני הגלים במחווה של סולידריות לחטופים ולבני משפחותיהם.   מצטרפים לקטיף בצפון  אחד האתגרים במלחמה הוא הצורך לסייע למשקים החקלאיים, שסבלו (ועדיין סובלים) ממצוקת כוח אדם קשה בעקבות עזיבתם של העובדים הזרים את הארץ, אובדן חברים ובני משפחות, גיוס בני המשק ועובדיו למילואים. חברי "עכשיו זה הזמן" פנו צפונה עם קבוצה של 12 ניצולי שואה ומתנדבים, והגיעו אל מושב צרופה שבחוף הכרמל. בסדרה של מספר ימי התנדבות סייעו חברי הקבוצה בהדליית חצילים, באריזת אבוקדו ובניקוש שדות המלפפונים.     חלוקת סלי מזון ומארזים  התוכנית "עכשיו זה הזמן" משתפת פעולה עם גורמים מוניציפליים וארגונים חברתיים לצורך חלוקת סלי מזון ומארזים לניצולי השואה. השנה התגייסו פעילי התוכנית למען ניצולי שואה המתגוררים בדרום הארץ וביישובי עוטף עזה. זאת בשיתוף פעולה עם עמותת "עטלף", "ועידת התביעות" ועמותת "לתת". בהפסקת האש הראשונה חילקו המתנדבים סלי מזון לניצולי שואה ודאגו לקשר חם ואנושי בימים שבהם ניצולים רבים נותרו לבד ביישובי הפינוי. במודיעין חברו מתנדבי התוכנית אל תלמידי בית ספר יסודי לחיזוק הקשר הבין-דורי ולאחר מכן חילקו מארזים ועוגות לשבת לניצולי שואה בעיר.

"עכשיו זה הזמן" - המיזם של הרשות לניצולי שואה ועמותת מטב

מאז פרוץ המלחמה מתמודד הצוות המקצועי עם השפעות ה-7 באוקטובר. מאות מתנדבים משתתפים בפעילויות בשיתוף ניצולי שואה ולמענם

Read More
לירז ביטון, מנהלת "עמל טבריה", קצינה במילואים, לא יודעת מתי תשוב עם בניה הקטנים למושב אביבים ולאיזה חיים. בינתיים היא מתארגנת בדירה זמנית, ומצליחה לשלב לסירוגין את ניהול המרכז הגריאטרי השיקומי עם תפקידה במערך הטכנולוגי של עוצבת המפץ בצפון. יומן מלחמה רב חזיתי לירז ביטון מנהלת "עמל ומעבר" בטבריה בשבעה באוקטובר בשעות הערב עזבתי את ביתי במושב אביבים, צמוד הגדר בגבול הצפון. השארתי שם את בעלי שלומי רבש"צ היישוב, ויצאתי עם שני בניי הקטנים, מצוידת בשתי שקיות של ביגוד מינמלי, לחפש מקום לשהות בו. מספר ימים שהינו בבית הוריי בקריות, משם עברנו להתארח בצימר בכפר חנניה, בהמשך השתכנו בבית מלון בטבריה כארבע חודשים, ובשבועיים האחרונים שכרנו דירה בראש פינה ובה אנחנו מתחילים את דרכנו מחדש: שילוב הבנים במסגרות לימוד, קנייה ורכישה של הכל מהכול ,מכפית ועד מקרר, השתלבות בקהילה, התרגשות מדברים כמו מילוי עגלה בסופר במצרכים לבישול, ריח הטיגונים ביום שישי וצפייה בטלוויזיה בסלון. מזה כ-90 יום אני משלבת ניהול של מרכז גריאטרי שיקומי בטבריה שפועל סביב השעון בקליטת מפונים מיישובי הצפון, במענה לדיירי הבית ולמטופלים שמגיעים מבתי החולים לאשפוז בשיקום ולמחלקת מורכבים, יחד עם שירות באוגדת עוצבת המפץ בצפון, רס"ן בתפקיד במערך טכנולוגיה ואחזקה של האוגדה שאחראית על כשירות כלים וציוד ללחימה. הנוף היפה שנשקף מחלונות ביתנו באביבים לעבר לבנון כבר לא יפה. הבית שדלתו תמיד פתוחה ועם מפתח אחד בלבד לכולנו, בלי סורגים ובלי שערים, לישון בלילה בקומה השנייה בשעה שהילדים ישנים למטה - כבר לא יהיה רלוונטי. המון שאלות ומחשבות מלוות אותי ללא הרף - מתי חוזרים הביתה ולאילו חיים. באותה הנשימה, אני ממשיכה ומאמינה כי רק ביחד ננצח, עם ישראל יפה באחדותו. אין גאה ממני בצוות המיוחד שלי ב"עמל טבריה" שמגויס במדים לבנים ומוכן לכל תרחיש. ואני אסירת תודה על הזכות שניתנה לי להיות שייכת לחברה עוצמתית, מחבקת ועוטפת - "עמל ומעבר". מאחלת לכולנו שנדע ימים טובים יותר. תדאגו ותשמרו על יקיריכם, תקפידו להתקשר להורים ולבני המשפחה ולהגיד להם עד כמה אתם אוהבים אותם. ותעשו זאת כמה שיותר.

"פוניתי מביתי בגבול הצפון, ואני ממשיכה לנהל בית אבות שמגוייס לקליטת פליטים"

לירזן ביטון מנהלת את בית האבות השיקומי עמל טבריה, במקביל לשירותה כקצינת מילואים בעוצבת המפץ בצפון. יומן מלחמה רב חזיתי

Read More
לאחר שבתי אבות ובתי דיור מוגן קלטו יותר מאלף אזרחים ותיקים שפונו מעוטף עזה, אשקלון ויישובי גבול הצפון, הקים איגוד "קדם" לקידום קהילות דיור למבוגרים בישראל (א.ב.א בשמו הקודם) קרן תרומות שבעזרתן ניתן יהיה לרהט ולצייד במסגרות הדיור יחידות דיור ריקות עבור אזרחים ותיקים נוספים מאזורי הפינוי. נחי כץ , מנכל "קדם" מסר, כי לפעילות הקרן נרתמה חברת MSD הבינלאומית אשר תרמה עשרות מיטות למבוגרים שפונו מאזורי המלחמה. גם בארגון "אחים לנשק" בימים אלה נערכים להירתם למשימה ולצייד דירות ריקות בבתי דיור מוגן ולהכשירם לאירוח מפונים. ככל שחולף הזמן מיום האסון שהתרחש עלינו, אזרחים ותיקים שפונו תחילה לבתי מלון או עברו לבתי קרובי משפחה במרכז הארץ מבקשים לבחון אפשרות מעבר לדיור מוגן או בית אבות.

"קדם" הקים קרן תרומות לריהוט יחידות דיור לאזרחים ותיקים שפונו מאזורי הסיכון

לאחר שבתי אבות ובתי דיור מוגן קלטו יותר מאלף אזרחים ותיקים שפונו מעוטף עזה, אשקלון ויישובי גבול הצפון, הקים איגוד "קדם" לקידום קהילות...

Read More
bottom of page