קבוצות שיח ותיקים במלונות המפונים מצפון הארץ: תסכול וכעס לצד חוסן ואופטימיות

במסגרת מיזם של "מכון לתבונה" הוכשרו 120 גמלאים לעורר שיח על צמיחה ממשבר | הם מובילים מפגשי ותיקים בבתי המלון, שמשמשים לשיתוף רגשות, לעידוד תהליכי ריפוי ולהתארגנות לקראת העתיד

עינת פורת עמוס

מנכ"לית מכון לתבונה - התפתחות בתקופות חיים מאוחרות

כידוע, פינוי ישובים לבתי מלון יצר מציאות מורכבת עד כמעט בלתי אפשרית לכל אלו שעולמם השתנה ברגע אחד. החיים הממושכים במלונות מאתגרים בכל רבדי הקיום היומיומי ומובילים למשברים אישיים, משפחתיים וחברתיים.

'מכון לתבונה' הכשיר עד כה כ- 120 גמלאים ל 'מעוררי שיח מרפא' על צמיחה ממשבר. הגמלאים מובילים את קבוצות השיח הללו בכל רחבי הארץ. מטעם אשכול גליל מזרחי הובילו 'מעוררי השיח' קבוצות גם במלונות המפונים מיישובי הגדר בצפון. קבוצות השיח  מיועדות לבני 60+.

המטרות של קבוצות השיח:

·       לסייע למפונים לעבד את חווית המופנות והמציאות החדשה.

·       להכיר את הכוחות שיש להם להתמודדות כבעלי ותק.

·       רכישת כלים שיסיעו לקיים תפקוד אפקטיבי ומיטיב ככל האפשרבתוך המציאות המורכבת וחסרת הוודאות בה הם חיים.

האתגר הראשוני של 'מעוררי השיח' התבטא בעצם הקמת הקבוצות. ברוב המלונות לא הייתה כתובת המרכזת את כל הוותיקים, שניתן היה להיעזר בה ליצירת קשר עם המתגוררים במלון. רבים מהמנחים נדרשו להגיע למלונות ולגייס את המשתתפים בדרך של יצירת קשר אישי. היו שאספו משתתף אחר משתתף בלובי המלון. רוב הקבוצות שנוצרו היו הטרוגניות וכללו משתתפים ממספר קהילות שחיו באותו מלון.

במקביל לתסכול הרב שהביעו המפונים הם הפגינו חוסן אישי, אופטימיות וביקשו להוביל תהליכים סדורים של הבנייה קהילתית. התרשמנו כי ברוב הקבוצות השתרשה ההבנה כי קבוצות שיח הן מסגרת חשובה גם לעידוד תהליכי ריפוי וגם להתארגנות לקראת העתיד

בתחילת התהליך הקבוצתי, בכל הקבוצות, עלו המון תחושות של כעס על המצב, אכזבה מהמערכות השונות, תחושה שהם בעצם חיים בסוג של "כלא פתוח" עם קושי להעביר את הזמן. המפונים בקבוצות  הביעו תסכול רב מהאיסור לחזור הביתה ולו רק לביקור קצר. עלו ציפיות לעשייה מאורגנת ולמנהיגות של ראשי הקהילות והרשויות המקומיות והאזוריות מהן באו המפונים. עוד עלה בקבוצות הצורך בעשייה שתתן להם אתגרים תעסוקתיים משמעותיים לצד כלים להתמודדות מתמשכת עם המצב.

בהשוואה לקבוצות של ותיקים בישובים שאינם מפונים, בקבוצות המפונים הייתה מעט סבלנות ופניות ללמוד כלים מגבירי חוסן. בעיקר עלה צורך לאוורור רגשי, לצד חשיבה על צעדים מעשיים לקראת העתיד והאופן בו הם יכולים לתכנן ולהתכונן לחזרה הביתה בצורה מיטבית.

באחת הקבוצות, ההכרה בכך ששלב הפינוי עלול להמשך זמן רב ושהאזור ממנו הם מגיעים עלול להיות אזור סכנה לאורך זמן, הובילה לחשש כי רבים מהתושבים, בעיקר הצעירים, עלולים לשקול לא לחזור כלל ולגרום לתהליך התפוררות קהילות המוצא. הבנה זו, למרות האיום שבה היוותה דווקא מניע להמשך קיום הקבוצה, כזו שתוביל לחיפוש דרכים להתמודד עם סכנות אלו.

ההכרה בכך ששלב הפינוי עלול להמשך זמן רב ושהאזור ממנו הם מגיעים עלול להיות אזור סכנה לאורך זמן, הובילה לחשש כי רבים מהתושבים, בעיקר הצעירים, עלולים לשקול לא לחזור כלל ולגרום לתהליך התפוררות קהילות המוצא. הבנה זו, למרות האיום שבה היוותה דווקא מניע להמשך קיום הקבוצה, כזו שתוביל לחיפוש דרכים להתמודד עם סכנות אלו.

קבוצות אחרות עסקו בניצול השהות הקרובה יחד לבנייה וחיזוק הקשרים בין אנשי הקהילה, או ביצירת מערכת משופרת של תשובות לצרכים בריאותיים, פיזיים ונפשיים, פעולה להקלת תשלומי מס כדי לחזק את הבטחון הכלכלי וארגון הקהילות כקהילות תומכות ולא רק קהילות מגורים.

התהליך ששינה את אופיו מהמטרות הראשוניות, מחזק את ההכרה בערך וביכולות של וותיקי הישובים. במקביל לתסכול הרב שהביעו המפונים הם הפגינו חוסן אישי, אופטימיות וביקשו להוביל תהליכים סדורים של הבנייה קהילתית. התרשמנו כי ברוב הקבוצות השתרשה ההבנה כי קבוצות שיח הן מסגרת חשובה גם לעידוד תהליכי ריפוי וגם להתארגנות לקראת העתיד.

'מעוררי השיח' עצמם עמדו מול אתגרים מורכבים של הבניית קבוצה בתוך מסגרת לא ברורה וגמישות בניהול התהליך ובתכני השיח בהתאם לצרכים המשתנים שעלו. מעוררי השיח קבלו ועדיין מקבלים תמיכה לאורך כל הדרך מ'מכון לתבונה'. לדבריהם, האתגר הכל כך מורכב הזה מספק להם חוויה של עשייה משמעותית והתפתחות אישית.  

לבקשתנו, עמירם גבורין, אשר 'עורר שיח'  במלון  'כינר' כתב על התהליך: "ההכנה הייתה מקצועית, מעניינת וציידה אותנו בארגז כלים משמעותי, בעיקר סביב המשמעות של תבונת הגיל, היכולות המייחדות קבוצת גיל זו והתפקיד המיוחד שיכול להיות להם דווקא במצב זה.

כאשר התחלתי בהנחיית הקבוצה שלי שאלתי את עצמי מה מטרתה ומה מטרתי. מטרתי הייתה להיות איתם ולמענם, ומשם למשוך ביחד הלאה לכיוון ולמטרות שהמשתתפים עצמם יצביעו עליהן ככאלו שייתנו להם תשובות לצרכים העולים מתוך המצב הקיים  וכלפי מה שאולי עוד מצפה להם. לשמחתי, בהמשך התהליך מצאתי שהקבוצה נתנה גם לי אישית הזדמנות להתפתחות, לגילוי היכולות שיש בי וסייעה גם לי להתמודד עם מצב חוסר הוודאות שכולנו נמצאים בו, והידע והחוויות המיוחדות להם שהם הביאו למפגשים העשירו ואתגרו גם אותי."