top of page
  • תמונת הסופר/תמערכת דורות

סוגיות בעבודה עם אזרחים ותיקים שפונו לבתי מלון

המשימה העיקרית בכל הנוגע לאוכלוסייה הזקנה בימים אלה היא ליצור עבורם מרחב מגונן ולסייע להם לחזק חוסן אישי. אלה הן השאלות שאנשי המקצוע צריכים להתייחס אליהן



עינת פורת עמוס

מנכ"לית מכון לתבונה - התפתחות בתקופות חיים מאוחרות



"אנחנו נולדים דומים ומתים שונים", אמר פרופ' יורם מערבי.


במלונות המפונים, כמו בחיים, נפגוש מזדקנים מאוד שונים אחד מהשני - באורח החיים, בתפקוד, במערך הצרכים, בתקוות, בפחדים ובמכלול המשאבים האנושיים. אין מודל התערבות אחד המתאים לכולם. לכן, אני בוחרת להציג כאן 4 סוגיות שחשוב, שאנחנו אנשי המקצוע נהיה ערים להם וסקרניים לגביהם במפגשנו עם האדם המבוגר/ המזדקן במסגרת ההכשרה במלונות ובכלל. התשובות שנייצר לגבי כל אדם ואדם יעזרו לנו לזהות את צרכיו, משאביו ומשאלותיו, אך גם לקבוע מטרות להתערבות מקצועית.

 

1. איפה הפרט נמצא ברצף תקופות החיים המאוחרות? ומהם צרכיו הבסיסים?

תקופות החיים המאוחרות (60-120) מכילות בתוכן לפחות 3 תקופות חיים השונות במהותן (פורת עמוס & אפרת, 2020), בתהליכים ההתפתחותיים שמאפיינים את השוהים בהם, במערך הצרכים ובמערך המענים שאנשי המקצוע נדרשים לתת להם. התקופות הן:

  • תקופת החיים החדשה (גמלאים צעירים), המכונה גם 'תקופת התבונה' – בין שנות הבגרות לבין הזיקנה. בעקבות התארכות תוחלת החיים והעלייה באיכות החיים התהוותה לה תקופת חיים חדשה שהמאפיין את השוהים בה יותר מהכל הוא הצורך במימוש עצמי, עשייה עם משמעות, 'הרחבת גבולות עצמי', הבניית קשרים משמעותיים, רצון ללמוד על עצמי ועל העולם, וכל זאת מתוך 'דיוק עצמי' והקשבה גם לצרכים ולקצב המשתנה של הגוף.

  • זיקנה - תקופת חיים בה חווים ירידה משמעותית בתפקוד ובאנרגיה לעשייה ופעילות, יש צורך להאטה משמעותית, התכנסות ומיקוד בצרכים האישיים. מסת האובדנים עולה, אך עדיין יש צורך, כמו לאורך כל החיים, בקשרים בין אישיים משמעותיים והזנה נפשית מתוך חוויות של משמעות ותחושת רלוונטיות.

  • זיקנה סיעודית – לקבוצה זו שייכים כל אלו המתקשים לעזוב את המרחב הקבוע והנוח שלהם, כל מרותקי הבית. הם זקוקים לעזרה כמעט בכל פעולות היומיום ובכל הרבדים התפקודיים, רוב האנרגיה מופנית להישרדות פיזית, אך עדיין קיים צורך בתחושת שייכות, חום אנושי וכל דבר שמרחיב את הלב ומעניק 'שאר רוח'. 

 

 2. האם אסון ה-7/10 והמלחמה בעקבותיו, חווית העזיבה את הבית והשהייה עם קהילה (זרה או מוכרת), הציתו טראומות מהעבר? באיזו עוצמה? מה ההשלכות של כך?

התקופה הקשה העלתה בכולנו טראומות לאומיות, חברתיות ואישיות. יחד עם זאת, המבוגרים שבינינו, שחוו על בשרם את השואה ואת מלחמות ישראל, עלולים להיות פגיעים יותר משאר חלקי האוכלוסייה ולחוות זאת בעוצמות גבוהות יותר, עם השפעות רחבות יותר על מגוון תחומי חיים. יש להיות ערניים לכך. לדוגמא, לשאול בעדינות על ההתמודדות ברמה הרגשית וההשלכות על התפקוד היומיומי. חשוב 'לפרק' את התקופה הזאת לתתי תהליכים: מה קרה לי אחרי ה 7/10? איך הגבתי לעזיבת הבית? איך אני מתמודד עם השהות הארוכה מחוץ לבית? איך משפיעה עליי חוסר הוודאות? 

 

 3. בזיקנה יש צורך בהשלמה ובקבלה המאפשרת את סיום המסע בשלווה. האם הזקן עם תקווה מחזיק גם בטוב או שמא מרגיש שהוא עומד בפני סוף עצוב? איך הוא מרגיש לגבי העולם שהוא משאיר אחריו? כיצד התערערו הערכים שהוא חי למענם כל חייו?

בתקופה האחרונה, הירושה המוחשית והרעיונית של הרבה מהזקנים במדינת ישראל ספגה פגיעה אנושה. אחוז גדול מהזקנים לא נולד בארץ. ישראל הייתה עבורם "עיר מקלט". הם הגיעו כניצולים, כפליטים, כציונים, בזכות ערכים ואמונה, בזכות התקווה למצוא בארץ ישראל בית יהודי בטוח. היו שהאמינו בזכות השיבה, בארץ ישראל השלמה, אחרים נאחזו באמונה, בתקווה, בתפילה לדו-קיום,  לשלום. מערכת הערכים והאמונות האלה עומדת למבחן בימים אלו. קשה במיוחד לתושבי העוטף ותושבי צפון הארץ,  אלה שישבו על הגדר "תרתי משמע", ועדיין הרגישו בטוחים בבית. רוב הזקנים  לא חיים בכפר הווירטואלי של הטיקטוק והאינסטגרם. הם חיים את ארץ ישראל ואת השאיפות שלהם לגביה. התפקיד של אנשי המקצוע הוא לעזור להם לאחות לאט לאט את השאיפות, החלומות, הערכים והאמונות שהתנפצו.

 

4. האם האדם מממש את היתרונות של הוותק וניסיון החיים שצבר? האם הוא חש כתורם, משמעותי, רלוונטי?

יש ציפייה חברתית שהוותיקים יהיו 'החולייה החלשה', אבל לרוב זה לא ככה.

אבי ביצור במסקנותיו ממחקר חוסן (ביצור, 2017) כותב: “אוכלוסיית הזקנים הישראליים היא משאב חיוני, אך בלתי מנוצל, בהגנת העורף הישראלי... הרי שהזקנים הם אוכלוסייה שאפשר להיעזר בה לחיזוק חוסנה של חברה במסגרת ההגנה הלא-אקטיבית האזרחית. אפשר לגייס אוכלוסייה זו, המנוסה והחסינה יותר, למתן הרצאות, לשיחות ולדוגמה אישית לבני נוער ולאחרים, כדי לחזקם ולייצבם מנטלית, קוגניטיבית ופיזית…. כדאי וראוי לתכנן ולבנות יסודות מנטליים חסינים ויציבים אצל בני גילים אחרים בעזרתם של הזקנים, היכולים לשמש דוגמה אישית מעוררת השראה… לא כדאי, אפוא, להתעלם ממשאבים יקרים מפז, העומדים לרשותנו, ובהם בראש ובראשונה המשאב האנושי של אנשים בעלי ניסיון, חכמה ודעת הלא הם בני הגיל השלישי”.

המשימה העיקרית הניצבת בפני אנשי המקצוע בימים אלו, בכל הנוגע לאוכלוסייה הזקנה, היא ליצור עבורם מרחב מגונן ומאפשר המשך מימוש עצמי והתפתחות ובמקביל לסייע להם לחזק חוסן אישי

ולהיעזר בחוסן הקהילתי והחברתי סביבם.

 

 

מקורות

 

ביצור, א. (2017). חוסן ועמידות נפשיים – הזקן הישראלי מול האיומים על העורף האזרחי: לקחי מבצע צוק איתן. גריאטריה וגרונטולוגיה. 13-20. האגודה הישראלית לגרונטולוגיה.

פורת עמוס, ע., & אפרת, ה. (2020). מתנות התבונה - התחדשות ותשוקה בתקופת החיים החדשה. ג’וינט ישראל אשל.

 

Comentários


bottom of page