"מיגור הבדידות", "פיתוח יזמות בגיל השלישי", "מיפוי דינמי של צרכים ומענים" - ללא יעדים הניתנים למדידה, גם הכוונות הכי טובות נתקעות בתהליך אינסופי. טור דעה
ד"ר יעל בנבנישתי
גרונטולוגית, מנכ"לית קרן מגדלי הים התיכון
בספרו של לואיס קרול – הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, פוגשת אליס את החתול ומבקשת את הכוונתו:
"התוכל לומר לי בבקשה באיזו דרך עלי לצעוד מכאן?", שאלה אליס
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול,
"לא אכפת לי כל כך לאן", אמרה אליס
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול
"בתנאי שאגיע למקום כלשהו", הוסיפה אליס
"בטוח שתגיעי, אם רק תתמידי בהליכה", אמר החתול.

כאשר בונים תוכניות עבודה קצרות טווח מלאות בחזון אך ללא מדדים, אז בטוח מגיעים למקום כלשהו אבל אם נסתכל היטב נראה שאנו צועדים במעגלים.
בעתות חירום פורחות היוזמות, אנשים וגופים רבים מתגייסים לסייע, בעיקר מתוך תחושת אחריות חברתית וסולידריות. יחד עם זאת, מרבית היוזמות דועכות במהרה וזאת למרות שהאתגרים שצפו בזמן החירום אינם חדשים - הם היו שם תמיד, פשוט עכשיו היה יותר קשב להתייחס אליהן.
אחת הסיבות המרכזיות לדעיכתן של תוכניות היא אי הגדרת יעדים מדידים. זה נכון לפרויקטים הנפלאים שקמו מה-7 לאוקטובר ונכון גם לכל תהליך חדש שנבחר להוביל
המשותף לכולם הוא קיומו של החזון: "מיגור הבדידות" , "פיתוח יזמות בגיל השלישי" , "מיפוי דינמי של צרכים ומענים". מיד אחריו מגבשים יוזמה, לעיתים בונים שותפות, אפילו (בעיקר בזמנים של משברים וחירום) מצליחים לגייס משאבים לטווח הקצר ויוצאים לדרך.
אחת הסיבות המרכזיות לדעיכתן של תוכניות היא אי הגדרת יעדים מדידים – תוצאות מעשיות שאותם מקווים להשיג בפרק זמן מוגדר ושאפשר להעריך אותם כמותית, מעין "מפת דרכים". זה נכון לפרויקטים הנפלאים שקמו מה- 7 לאוקטובר ונכון גם לכל תהליך חדש שנבחר להוביל. ללא יעדים ברי מדידה נמצא עצמנו תקועים בתהליך צעידה אינסופי. מדדים אלו מאפשרים מעקב אחרי האפקטיביות של הפרויקט הנבחר, אך גם גיוס תמיכה ציבורית ופרטית ההכרחיים להמשך הפעילות.
אז איך מגדירים יעד ? יש לכך תבנית ניסוח מסודרת : מ-_____ יגיעו ל-_____, מה (הגדרת תוצרים) ע"י איך (פעולה מסוימת) איפה, מתי (לוח זמנים) ומדוע.
מעבר למה שנאמר, הצבת מפת דרכים יוצרת תחושה של אחריות בקרב המשתתפים והשותפים - כאשר כולם מודעים לאחריותם לעמידה ביעדים ספציפיים הם מתגייסים להשקיע את מירב המאמצים.
ללא ספק, פרויקט או יוזמה שעבדו בצורה יעילה וטובה בזמן שיגרה יהוו בסיס איתן להתמודדות עם מצבי חירום, וניתן גם לנצל את המעבר מזמן חירום לשגרה, רק חשוב לשים לב למספר נקודות:
ראשית, קיימת נטייה לחזור שוב ושוב לשלב המיפוי והכרת הצרכים וכפי שכבר הוזכר קודם - מרבית האתגרים כבר מוכרים. נקודה שניה מתייחסת לחשיבות התיעוד של הידע שנרכש במהלך תקופת החירום, הן ברמת הפרט, הן ברמת הקהילה והן ברמת מספקי הפתרונות. ניתן להשתמש בידע שנרכש כדי להכשיר אחרים להתמודדות עם מצבי חירום, וכמובן - ניתן להשתמש בידע החדש כדי לשפר תהליכים קיימים.
לסיכום, ידע הוא נכס אסטרטגי בין אם נצבר בשגרה ובין אם בזמן חירום. אם נשכיל לתעד אותו ולהשתמש בו, נוכל להתמקד בהצבת יעדים התואמים את אירועי המציאות שמסביבנו. או אז נמצא עצמנו גם חזקים יותר וגם גמישים יותר, בוחרים את הדרך בה עלינו לצעוד ולאן ברצוננו להגיע.
Comments