top of page
  • פרופ' ישראל (איסי) דורון

חיי זקנים חשובים: Old Lives Matter

לא לשכוח את הזקנות והזקנים החטופים! חייהם אינם שווים פחות, ויש לנו חובה מוסרית גדולה ומיוחדת להבטחת שלומם ולחזרתם בשלום. טור מיוחד של פרופ' איסי דורון


פרופ' ישראל איסי דורון

דיקן הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות אוניברסיטת חיפה


באירוע הטרור המחריד שכולנו חווינו ב-7 לאוקטובר היינו עדים לפשעי מלחמה ולפשעים נגד האנושות. בתוך ים העצב והסיפורים האנושיים קורעי הלב באופן חריג ויוצא דופן יש קבוצה של קורבנות, שלפחות היסטורית נראתה פחות באירועי טרור ובמלחמות ישראל - זקני וזקנות החברה הישראלית. מנתונים לא סופיים והערכות זהירות, ניתן לומר שמאות נרצחים וחטופים הם זקנות וזקנים.


מבחינה היסטורית, במלחמות ישראל ובאירועי הטרור הקשים, נפגעו בעיקר צעירים: בין אם היו חיילות וחיילים בשנות העשרים לחייהם, ובין אם היו ילדים כמו בפיגוע בבית הילדים בקיבוץ משגב עם בשנות ה-80, או הפיגוע באוטובוס הילדים בכפר דרום בראשית שנות האלפיים.


מבלי לגרוע מהאסון הנוראי שבחטיפה או ברצח של תינוקות וילדים, האירועים של ה-7 לאוקטובר חשפו את החברה הישראלית, לראשונה, לאין ספור סיפורים טרגיים של זקנים: החל מהטבח שבוצע במיניבוס של גמלאים שיצאו לטיול בים המלח ועצרו בכניסה לשדרות לתיקון הרכב, ולאחר שנכנסו למיגונית הסמוכה – נרצחו כולם; דרך סיפור הגבורה של שלמה רון, תושב נחל עוז בשנות ה-80 לחייו, שלפי הפרסומים החביא את משפחתו בממ"ד והתיישב בסלון ביתו, כדי לגרום למרצחים לחשוב שרק הוא בבית: וכך אכן היה, ושלמה נרצח אך כל יתר משפחתו ניצלה; וכלה ביפה אדר, בת 85, שתמונתה בה היא מחייכת לכאורה בג'יפ המרצחים "זכתה" לפרסום כאחת מתמונות ה"ניצחון" של החמאס.


יפה אדר, בת 85, חטופה בידי חמאס

כמובן, זקנים וזקנות אלה הם רק חלק קטן מהתמונה הגדולה של האסון שפקד את החברה הישראלית. אך חשוב בימים אלה, בהם השיח סביב חשיבות שחרור החטופים נמצא בחזית העניין הציבורי, ורוב תשומת הלב ניתנת לקבוצות בעלות רגישות חברתית גבוהה הרבה יותר - ילדים קטנים ונשים – לא לשכוח את הזקנות והזקנים. חייהם אינם שווים פחות, והחובה המוסרית שלנו להבטחת שלומם וחזרתם בשלום גדולה ומיוחדת.


הזקנים החטופים, חלקם חסרי ישע, חולים או סובלים מבעיות הקשורות בירידה קוגניטיבית. ללא תרופות מצבם הבריאותי עלול להתדרדר במהירות, בנוסף לתנאים ולמצוקות שהם חווים מעצם היותם בשבי האויב. חלקם של זקנים אלה הם ניצולי שואה שהגיעו לישראל מתוך תקווה ואמונה שלא יאלצו לשוב ולחוות אירועי רצח עם. על רקע המציאות אותה הם חווים הטראומה שסבלו בילדותם עלולה לצוף ביתר שאת עם חוויות העבר, שלא לומר תחושת הבגידה והנטישה שחוו ממדינתם.


לבסוף, לא מעט זקנים שנרצחו הם מדור המייסדים של הקיבוצים והמושבים בעוטף עזה ומראשוני המתיישבים בעיירות הפיתוח בעוטף. אשר על כן, חובתנו הערכית היא לא לשכוח את הזקנים והזקנות החטופים, לא להפחית בערכם או במשקל חייהם ולפעול בכל דרך להחזירם חיים לישראל.

פוסטים קשורים

הצג הכול

Commentaires


bottom of page