top of page
  • גדי פורת

המלחמה של שלום: ראיון בלעדי עם מ"מ מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי

גם בימי שגרה לא פשוט לנהל את הביטוח הלאומי, אבל מה-7 באוקטובר ירונה שלום נמצאת במרתון קשוח של עשייה לרווחת הנפגעים, המפונים והמשרתים. הצלחנו לתפוס אותה לראיון מיוחד: על ההתגייסות לספק "כיפת ברזל" כלכלית-חברתית לאזרחים, על תרומתם של מתנדבי אגף הייעוץ לאזרח הוותיק, על התמורות בחוק סיעוד והמכרז הקרב, ועל התובנות שלה לגבי הגיל השלישי


גדי פורת

עורך מגזין דורות


בשבועות האחרונים התעורר שוב נושא המינוי של מנכ"ל קבוע למוסד לביטוח לאומי. בעיתונות דובר על ניסיון למינוי פוליטי. לירונה שלום אין זמן להתעסק בזה. כן, היא הגישה מועמדות, ולא, היא לא רוצה לדבר על זה. שנה ורבע היא מכהנת כממלאת מקום המנכ"ל, מאז סיום תפקידו של מאיר שפיגלר, והיא זוכה לשבחים מכל עבר על תפקודה לאורך התקופה, ובמיוחד על הובלת השירות למאות אלפי אזרחים מיום פרוץ המלחמה.


על רקע ביקורת רבה על כשלי הממשלה במתן מענה לנפגעים, בלטה ההצטיינות של מערכות הרווחה בהתארגנות מהירה ויעילה. הרושם שהתקבל אצלי, אני אומר לה, הוא הוא שהייתם הארגון המדינתי הראשון שהתגייס למלחמת חרבות ברזל, ונערך לענות לאתגרים שמעולם לא התמודדתם איתם. זו עבודה מאוד אינטנסיבית. איך נראה היום שלכם?


"אני לא חושבת שמעניין את הציבור איך נראה היום שלנו", היא עונה. "מעניין אותם בסוף לקבל את המענים. איך מישהו אמר לי? זה בסדר שאתם עובדים קשה אבל אנחנו סובלים יותר. הם צודקים לגמרי. זו השעה שאנחנו צריכים להיות שם בלי חשבון, בלי לבדוק כמה שעות אנחנו עובדים. המדינה לא הייתה שם בשבילם ב-7 באוקטובר. אנחנו צריכים להיות שם. בכל מקום שאני יכולה, בחלקת אלוהים הקטנה שלי, לעשות, אני אעשה מאמצים לעשות את המקסימום".



"בחלקת האלוהים הקטנה שלי אני אעשה את המקסימום". ירונה שלום


כבר באותו בוקר שחור הם התחילו לעבוד. "ככל שעברו השעות היה ברור מאוד שזה או אירוע טרור המוני או מלחמה", היא משחזרת. "זו מלחמה שהאזרחים בה הם גם הלוחמים וגם הקורבנות. חלק גדול מהאנשים שנלחמו שם לא היו חיילים. כיתות כוננות, אזרחים פרטיים שיצאו באופקים ונלחמו.

כבר בשבת הבנו את גודל האירוע ומיד יצרנו שותפויות עם משרדים אחרים, ומה שיותר חשוב - התכנסנו אנחנו, מנהלי סניפים והנהלה, במוצאי שבת למפגש זום והתחלנו לחשוב על הצעדים המיידים שעלינו לנקוט. ביום ראשון בצהריים כבר היה לנו קו חירום פתוח מ-8 בבוקר עד 8 בערב, כולל שישי ושבת. בעצם נתנו מענה לאנשים שהיו צריכים אותנו".


כשאת מדברת על מענה את לא מדברת רק על מענה כספי

לא. גם להודיע לאנשים שעומדים לרשותם מרכזי החוסן לקבלת טיפול נפשי. אנחנו, בשיתוף משרד הבריאות, מממנים את מרכזי החוסן. ברגע שהבנו שמפנים אנשים מהיישובים נערכנו לתת מענה מאוד מהיר, כי פתאום אתה קולט את גודל האסון, את כמות הנרצחים, את כמות החטופים, את הכאוס הגדול, ואתה מבין שאנשים יוצאים מהבתים שלהם כנפגעי טרור בלי כלום וצריך לתת מענה ראשוני מידי.


אבל צריך גם תשתית חוקית תקנונית לספק מענה

נכון, יש לנו את התשתית של חוק נפגעי פעולות איבה, ואותה לקחנו, ויחד עם משרד הביטחון סגרנו שאנשים שחוו חרדה קיומית והיו בלוחמה ובאירוע כזה משמעותי, שחוו את הזוועה ביום ה-7 באוקטובר, יקבלו מקדמה שתיתן מענה ראשוני. ככה בעצם, במקום לעבוד פרטנית מול כל אחד, הצלחנו לתת מענה ראשוני מהיר, בנוסף  למרכזי החוסן והאפשרות לקבל טיפולים נפשיים.

לא כל מרכזי החוסן הצליחו להתניע מיד, ובחלק מהמלונות היו מתנדבים שנתנו מענה. אבל כבר בשבוע הראשון הגענו למלונות וישבנו עם המפונים, וניסינו לתת מענים. בדקנו גם צרכים אחרים של קשישים ונכים, כמו האם המטפל עבר איתם למלון או לא. מיד נתנו פתרונות לנכים מהעוטף של הארכת נכות זמנית.

כבר בשבוע הראשון היינו כבר בחלק גדול מהיישובים, דיברנו עם מזכירי היישובים, שמענו אותם, הבנו את הצרכים, עשינו ניתוח הצרכים והתחלנו בהכנת תכנית עבודה מסודרת.  מדי יום עשינו הערכת מצב עם כל מנהלי הסניפים וכל ההנהלה. הקשבנו ודיווחנו. נערכנו לגיוס המילואים. פעם ראשונה בהיסטוריה שהחלטנו לשלם כבר בתום חודש של שירות מילואים ולא בתום תקופת המילואים, כי הבנו שזה הולך להיות שירות ארוך - כדי שלמעסיק לא תהיה בעיה ולמילואימניק לא תהיה בעיה. מיד תפעלנו את נושא דמי האבטלה. הכל בזכות הניסיון מתקופת הקורונה ובזכות שעבדנו יחד, מטה וסניפים, ועבדנו המון עם עזרה הדדית.


ואיפה הממשק עם משרד הרווחה והבריאות?

כבר בשבת יצרנו קשר עם משרדי הרווחה והבריאות ונציגות השלטון המקומי, לתאם בינינו את כל מה שהיה נכון לתאם. בהמשך הדרך  הקשר התיאום הוסדר בצורה טובה יותר, אבל כבר בשבת השחורה הקמנו קבוצת וואצאפ והתחלנו בתיאומים.


העובדים הצליחו להגיע לעבודה?

חלק גדול מהאירוע נפל על סניפי הדרום – אשקלון ובאר שבע. היה מדהים לראות איך כל הסניפים התגייסו, כל העובדים התגייסו. בהתחלה הייתה נוכחות דלה של עובדים, כי כולם נורא פחדו לצאת מהבית. אבל, בעזרת המנהלים וועדי העובדים, הוועד של המשרד הראשי וועדי הסניפים, הצלחנו לגייס את האנשים ומהר מאוד אנשים חזרו לעבודה אם בסניף ואם בעבודה מרחוק. אפילו בסניף באשקלון, שהיו מטווחים כל הזמן, אנשים הגיעו לעבודה או עבדו מהבית. צריך לזכור שגם מקרב עובדי הביטוח הלאומי יש מפונים, ויש שהמשפחות שלהם נפגעו ביום הנורא. שתי עובדות איבדו בן ובת שנרצחו. סיפורים לא פשוטים. עובדים יוצאים למילואים, אימהות עם ילדים קטנים צריכות להתמודד. ובמציאות הקשה הזו ידענו להעביר כוחות, לנייד אותם. גם עובדים שמעוסקים בלוגיסטיקה: 'רק תנו לנו עבודה. תגידו לנו מה לעשות'. לא בחלו בשום עבודה. כל משימה שתגידו אנחנו מוכנים לעשות. היה מדהים לראות את זה. זה  אפשר לנו לערוך שינויים ולגייס את העובדים.


גם מקרב עובדי הביטוח הלאומי יש מפונים, ויש שהמשפחות שלהם נפגעו. שתי עובדות איבדו בן ובת שנרצחו. עובדים יוצאים למילואים, אימהות עם ילדים קטנים צריכות להתמודד. ובמציאות הקשה הזו ידענו להעביר כוחות, לנייד אותם

היא ירושלמית מלידה. 35 שנה עובדת בביטוח לאומי במגוון רב של תפקידים. "בעצם גדלתי בביטוח לאומי", היא אומרת. "החל מביקורת, דרך יועצת מנכ"לים דרך מנהלת ועדות רפואיות. בהכשרתי אני בוגרת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית ותואר שני במינהל עסקים. למדתי גם תכנות. מהבחינה הזאת יש לי ראייה רחבה".

 

ענייננו אזרחים ותיקים. התלוויתי יום אחד לוורה, וראיתי את עבודת המתנדבים שלה.

אני חושבת שלביטוח לאומי יש מערך מאוד ייחודי של מתנדבים בראשותה של ורה שלום. ורה לדעתי – שלה יש את הזכות האמיתית על הדבר הזה – הצליחה לבנות מערך מתנדבים מחויב. יש מוקד 9696* שפועל קבוע בשביל אזרחים ותיקים ותמיד יש שם מענה. להחזיק מערך של כמעט 5,000 מתנדבים, שמחויבים לנושא, שבאים מתחושת שליחות - זו גאווה. והם תמיד מוכנים להתגייס לכל משימה ובעתות מצוקה הם מתקשרים באופן יזום לאנשים שיש איתם בעיה. עכשיו הם מתקשרים לעריריים והם סייעו לאגף הסיעוד בכל מה שהיה צריך. גם עובדי אגף סיעוד יצאו למלונות שיש בהם קשישים שצריכים סיוע, מצאו פתרונות והמציאו פתרונות.


להתנדבות שני פנים. אחד זאת הדרך הכי טובה לדחוק תלות ולהפוך את הזיקנה למיטבית. אתה הופך את הבנאדם לבעל תפקיד. על נכים היו אומרים equal but separated והיום התפיסה השתנתה ואומרים equal and integrated. אני חושבת שהתפיסה על הגיל השלישי צריכה להשתנות. אנחנו היום יוצאים מהעבודה בגיל 67, אנשים יש להם לפחות 15-20 שנה שעשור מתוכם לפחות הם בריאים ויכולים לעשות הרבה דברים בהתנדבות או בכסף. והמדינה לא מספיק יודעת לקחת את זה ולהפוך את זה למכשיר משמעותי שמייצר ערך. והתפקיד שלנו הוא לייצר ערך. ואני חושבת שוורה בנתה מודל לדוגמה שמייצר ערך ממשי.

המתנדבים האלה שהולכים למלונות, והיום אנשים מבוגרים עם ניסיון חיים, חלקם מאוד מאוד מוכשרים פוגשים אנשים צעירים בשעתם הקשה – היום הם עוזרים לכלל המפונים, לא רק לבני הגיל השלישי. הגיל השלישי עוזר לגיל הראשון והשני. אם חושבים על זה אפשר להקים מנגנונים חברתיים שיעשו את זה בצורה יותר מוסדרת במדינה. אני חושבת שרשויות שירימו את הדגל הזה גם ייצרו משמעויות מאוד רציניות לאנשים אצלם ברשות, וגם יביאו כוח עבודה נוסף שיכול להיות מאוד משמעותי. לדוגמה בבתי ספר ובמסגרות חינוך.מי שלא רוצה לעבוד ורוצה להתנדב – גם זה כוח מאוד משמעותי.

ומה שאתם עושים במפעל הזה זה לתת זהות לאנשים.

אני חושבת שאתה הרבה יותר מצודק, ואני אגיד משהו שכנראה ורה הבינה הרבה לפני. ישבנו בשולחן של ארוחת צהרים ומישהו שמבוגר ממני ב-15-20 שנה אמר שלפעמים התחושה שלו מול הילדים שלו שהוא שקוף. ואז מישהו אחר אמר לו, אתה צריך שיהיה לך תפקיד ואז לא תהיה שקוף. זה בדיוק זה.

עכשיו אנחנו מכניסים אותם גם לבתי החולים, כי יש לנו פצועים שנשארו מאושפזים לאורך זמן. והפקידי שיקום לא מצליחים להגיע לכולם, אז שולחים אותם לתת מענה לפצועים. זה מדהים לראות שהם יודעים לתת מענה, ומדהים לראות שבשעת חירום, בשיתוף פעולה עם נטלי הם איתרו מיד את הקשישים העריריים, נתנו את זה לרשויות שייראו אותם, שיבקרו אותם. זה מדהים.


זו השעה שאנחנו צריכים להיות עבור תושבי העוטף והצפון בלי חשבון, בלי לבדוק כמה שעות אנחנו עובדים. המדינה לא הייתה שם בשבילם ב-7 באוקטובר. בחלקת אלוהים הקטנה שלי, אני אעשה מאמצים לעשות את המקסימום

 

מאות מטפלות סיעוד עזבו את המטופלים עם פרוץ המלחמה.

יחסית לא הרבה עובדות זרות עזבו. אני חושבת שהעובדה שהן קיבלו תמיכה במשפחות ושהן פונו מאזורי העימות עזר להם להישאר. וזה אפילו עשה להם טוב כי הייתה להם חברותא של מטפלות זרות בבית האבות או במלון, וכשהתחילו להפעיל בבתי מלון את הפעילויות המיוחדות לקשישים, העובדת הזרה יכולה למצוא לעצמה קצת זמן פנוי ובזכות זה כולם יוצאים מרוצים.


והגמשתם את התנאים לאישור מטפלים?

הלכנו לקראת מרכזי היום וסייענו קצת במימון וגם הגמשנו קצת את התנאים כפי שהיה צריך. מימנו קצת יותר דברים. הדרישות היו סבירות ביותר. כולם הבינו את צוק העיתים.


ועדיין סמי קידר, מנכ"ל ארגון העמותות לא נותן לך מנוחה...

סמי רוצה שנעלה את התעריף למרכזי היום. אני חס וחלילה לא מזלזלת בתפקיד של מרכזי היום. יש להם תפקיד מאוד חשוב, בעיקר באוכלוסיות מסוימות ומוגדרות. יחד עם זאת, תעריפי מרכזי היום לא נקבעים אצלנו אלא ברווחה. סיכמנו שנשב על זה עם הרווחה ללמוד למה לא מצליחים לגשר על הפערים בין ההכנסות להוצאות.

 

יהודה גוהר, מנכ"ל עמותת הסיעוד לב זהב, הציע שאשאל אותך: אנחנו רואים בטלוויזיה את הקמפיין של השב"ס לגיוס עובדים. למה ביטוח לאומי לא עושה ככה לגייס מטפלים סיעודיים?

אני חושבת שזה לא נכון שאנחנו נעשה קמפיין לגיוס מטפלים כי אנחנו לא המעסיק הישיר. אבל יש לי חלום לעשות קמפיין קצת אחר -  קחו אחריות על החיים שלכם, ותגדירו למטפלת מה אתם רוצים שהיא תעשה.


ביטוח לאומי והאוצר הם לא המעסיקים אבל הם קובעים את השכר של המטפל. יש בכלכלה חוקי היצע וביקוש, וכשיש יותר ביקוש משלמים יותר. מי שמנגב באוצר את האבק מהכיסאות מרוויח כפול ממי שמנגב את הטוסיק של אבא של פקיד האוצר.

אתה צודק,  צריך לבדוק גם את שכר המטפלים. אנחנו מדברים עם האוצר גם על שכר המטפלות וגם על וריאציות אחרות שאולי יעזרו. יש לנו כמה רעיונות. לצערי המלחמה קטעה את השיח וכרגע כל תשומת הלב נתונה למלחמה, אבל זה בהחלט נושא שיישאר על השולחן.


אנחנו לא פטרונים, אנחנו צריכים לתת לאדם את הבחירה מי יטפל בו . ואם הוא בוחר בצלילות ובשיקול דעת בבן משפחה שלו - זו הבחירה שלו. אנחנו צריכים לוודא שהאנשים מטופלים ומרוצים מהטיפול

איפה עומד המכרז לנותני שירותים?

קיבלנו 5,000 שאלות מנותני השירותים ואנחנו בישורת האחרונה של המענה. כשנסיים החברות יוכלו להגיש הצעות ואז נראה מה קורה.

 

ולביקורת שאתם חשופים לה: איך הגענו ל-342 אלף זכאים לסיעוד, שיעור שאין כמותו בעולם המערבי. האם המדיניות שלכם להקל מאוד בקבלת גמלת סיעוד בכסף לא יצרה מצב שמחייב לחשב מסלול מחדש?

אני זוכרת את התקופה לפני כהונתו של מאיר שפיגלר, היו כתבות איומות על כמה אנחנו נוראיים ומשפילים את הזקן. יכול להיות שבתקופה מסוימת המטוטלת עברה מצד אחד לצד שני. לטעמי היא מתאזנת לאט לאט. אני חושבת שמה שאנחנו עושים היום אנחנו עושים מאד נכון. קודם כל, אנחנו שומרים על כבודו של הזקן - אנחנו מסתמכים על מסמכים רפואיים, מתשאלים במידת הצורך, עורכים ביקורים במידת הצורך.

סיעוד הפך להיות רובד נוסף של קצבת הזיקנה, במובן הזה שכשאנשים מרגישים שהבריאות שלהם מידרדרת הם מגישים בקשה לקצבת סיעוד, ואני חושבת שזה בסדר ולגיטימי. התנאים הם לא כאלה פשוטים ומקלים. אם תשאל אנשים הם לא יגידו לך שכל אחד יכול לקבל קצבת סיעוד. ולכן, אם מסתכלים על השתתפות המדינה בקצבת סיעוד יחד עם קצבת זיקנה, אני חושבת שיחסית ההשתתפות עדיין נמוכה.

בהנחה שהיינו מצמצמים את מספר מקבלי קצבת הסיעוד ושילכו כולם לבתי אבות, מה היה יקר יותר?בוודאי שבתי אבות. בזכות גמלת סיעוד אנשים נשארים בקהילה. לזה אין ערך?


אתם רואים אנשים שלא נכון להם להישאר בבית, אבל אין לכם את המנדט לא לתת לו גמלה בכסף. לא תמיד בהכרח ההישארות בקהילה היא הפתרון הנכון.

נכון, אבל מי מחליט? בסוף בסוף אתה רוצה שהאזרח יחליט על עצמו.

 

משרד הרווחה רוצה להחזיר את הרשויות המקומיות לחוק סיעוד. איפה אתם בעניין הזה?

מה זה ייתן? הרי הם יצאו מחוק סיעוד כי לא התקיימו תנאי הפיקוח והבקרה שהרשויות המקומיות היו אמורות לקיים. להחזיר אותן עכשיו - לאיזה צורך? לקחנו על עצמנו את הפיקוח והבקרה ואני חושבת שאנחנו עושים את זה לא רע. אנחנו יכולים להשתפר ואנחנו עורכים מכרזים שישפרו את הפיקוח. זה בסדר לחשב כל פעם מסלול מחדש, אבל איזה ערך מוסף יש לרשויות המקומיות? היום הם מתקשים לגייס עובדים סוציאליים. הם במשבר נוראי, אז איך הם ייקחו על עצמם גם את זה?

 

אחת הסוגיות שעולה בימים אלה שאין התייחסות ברמת המדינה לסבים וסבתות שכולים.

זה נכון. יש הרבה אנשים שהם סבא וסבתא שגם צריכים לתמוך בבן או בבת וגם אבלים בעצמם על מות הנכד. ורה שלום כבר יזמה קבוצות כאלה וחושבת על מתן מענה. גם הרווחה תידרש לזה.

 

אסתר רייס, מנהלת אגף הסיעוד לשעבר,  קובלת על הפיקציה של בני משפחה מטפלים כעובדי חברת סיעוד, שרוצה שהכסף יעבור דרכה. אם המשפחה לוקחת אחריות, למה צריך תיווך של חברות הסיעוד?

הם צודקים. באמת העלינו את הנושא הזה. לבן משפחה מטפל אפשר להעביר את הכסף ישירות. יש משפחות שמתאים להם שבן משפחה יהיה מטפל. אני חושבת שהתפקיד שלנו הוא לוודא שהם אכן נותנים טיפול. לראות שהזקן אכן מטופל. אם אני הייתי רוצה שבן משפחה יהיה מטפל? - פחות. כשזה ברמה נמוכה זה יכול להיות מאוד חיובי. כשזה ברמה גבוהה יש ערבוב של הרגש עם כעס ודברים נוספים ואני חושבת שמשפחות צריכות לשקול את זה. יחד עם זאת, אם אנחנו לא פטרונים אנחנו צריכים לתת לאדם את הבחירה. ואם הוא בוחר בצלילות ובשיקול דעת בבן משפחה שלו - זו הבחירה שלו. אנחנו צריכים לוודא שהאנשים מטופלים ומרוצים מהטיפול.

 

יש עוד מסר שאת היית רוצה להעביר לקהילה המקצועית בתחום זיקנה?

אני חושבת שהגיל השלישי הוא כוח מאוד רציני. כוח כלכלי, כוח אלקטורלי, כוח ערכי-חברתי. זה כוח מאוד משמעותי, שחלקו נשאר בשוק העבודה, לאו דווקא במשרה מלאה. אפשר בחצי או רבע משרה ואפשר מישהו שהיה בתפקיד X יוכל לעבור לתפקיד Y. המדינה צריכה לדעת לקרב את האזרחים הוותיקים. למצוא את הערך שהם יכולים לייצר ולדאוג לעשות את זה בצורה יזומה. אם נשכיל לדאוג לזה אנשים ירגישו משמעותיים יותר. זה לא מספיק לחיות יותר שנים, צריך שהחיים יהיו טובים.


לאחרונה  פרסמתם את רמת עדכון קצבאות הביטוח הלאומי ונדמה שרק קצבאות הזיקנה כמעט לא מתעדכנות כראוי, ואני חושש שבעקבות המלחמה הסיכוי שיעלו את הקצבאות נמוך.

קצבת השלמת הכנסה עלתה. ראינו בדוח העוני האחרון ששיעורי העוני בקרב אזרחים ותיקים ירדו בזכות התיקונים האלה. אי אפשר להגיד שלא חל שינוי. ואין ספק, עדיף היה להצמיד את קצבת הזיקנה לשכר הממוצע, אלא שהעלויות להצמדת קצבת זיקנה לשכר הממוצע גבוהות מאד והמדינה צריכה להחליט אם היא מוכנה לזה. אני, באופן אישי, חושבת שנכון להצמיד לפי המדד המיטיב.

אם האזרחים הוותיקים רוצים שינוי הם עצמם צריכים להיות קבוצת לחץ יותר משמעותית. אנחנו דאגנו להשלמת הכנסה, ועכשיו, עם פרוץ המלחמה, דאגנו שגם בני 67+ שהוציאו אותם לחל"ת יזכו למענק. אנחנו מסייעים איפה שאפשר, גם בבתי אבות באמצעות קרן סיעוד.

גם קצבת הסיעוד היא תוספת. אדם צריך לחיות מכ-4000 שקל בחודש - זה לא פשוט. בדרך כלל, האוכלוסייה ברמה סוציו-אקונומית נמוכה יותר היא גם זו שסובלת מבעיות בריאותיות קשות יותר. אז למה לא רואים את הקורלציה הזאת? אי אפשר להתעלם מזה.

דבר נוסף, אני חייבת להגיד - השינוי שעשינו בצורת מתן גמלת הסיעוד הוא שינוי מבורך ונכון. גם אם לקח את המטוטלת רחוק מדי, בסוף זה יתאזן.


אתם מעורבים בדיון על הביטוח הסיעוד של קופות החולים?

הביטוח הסיעודי בקופת החולים חשוב, כי לחלק גדול מהאנשים הוא מבטיח שהם יוכלו לקבל טיפול רפואי כיאות, כדי להבטיח שאכן המענה לסיעודיים בקופות החולים יהיה מענה טוב.

להחזיק עובד זר עולה היום בין 12-14 אלף שקל. מי שאין לו הכנסות, הילדים שלו צריכים להתגייס ולממן את אחזקת המטפל הזר. המעטפת הביטוחית המשלימה של קופות החולים היא קריטית. ושוב, מי שנפגע הם אלה שלא יכולים לדאוג לעצמם, ואין כמעט ביטוחים סיעודיים פרטיים שאפשר לרכוש אלא דרך קופות החולים. אולי נכון לדרוש מאיתנו לשלם קצת יותר בגיל שאנחנו עובדים ויכולים לשלם.

ההחלטות על הביטוח הסיעודי של קופות החולים הן של שר הבריאות.

 

תודה. אני מאחל לעצמי ולעם ישראל שאזכה עוד לראיין אותך כמנכ"לית קבועה של הביטוח הלאומי.

 



bottom of page