top of page
  • תמונת הסופר/תמערכת דורות

החיים למרות הכל: קורס המנחים המתנדבים של "חוסן זהב-באים לטוב"

הסדנאות לפיתוח חוסן נפשי, משמעות ושייכות בקרב אזרחים וותיקים מעניקות השראה לכל המשתתפים, והזדמנות לחזק את תחושת הביטחון האישי גם בימים של חוסר ודאות. יומן המלחמה של נגה זיו, מרפאה בעיסוק ומנחה מתנדבת


נגה זיו

מרפאה בעיסוק, MSc.OT, מנחה מתנדבת של "חוסן זהב - באים לטוב" במלחמה 


"אי אפשר לסלק מן העולם את מה שקרה, אבל יש לנו אחריות להביא אל העולם את מה שעדיין לא קרה"

משפט זה של ד"ר ויקטור פרנקל נצרב במוחי, במהלך הדרכה מיוחדת  למנחי "חוסן זהב - באים לטוב" שאורגנה במהירות וביעילות כבר בשבוע השני של המלחמה, על ידי מרכז "חוסן" על שם כהן–האריס בשיתוף החברה למתנ"סים - באים לטוב.


באופן אישי, אימצתי משפט זה כ"דיבור עצמי" לאחר שבכל יקיצה מבוהלת שלי מאז ה-7 באוקטובר, לאחר שינה טרופה ומפורקת , חלפה מחשבה בראשי כאובססיה: "ואולי זה לא קרה.."

ובמקום להתנפץ אל המציאות הקשה והבלתי אפשרית של היום החדש והכואב בחוסר אונים, בכעס, בבלבול, בתחושת שבירת ערכים ואמונות, הרגשתי שבזכות המשפט של ד"ר פרנקל, ניטעה בתודעתי (בתחילה בהססנות) תחושת אחריות וקריאה לפעולה ולתקווה למרות הכול.


בזכות תודעה זו, אחרי עצירה לתרגול נשימות, התבוננות בתחושות הגוף, הצלחתי להרים את עצמי ביתר קלות לשגרת הפעילות הגופנית המרגיעה, לצרכי המשפחה הדחופים בתפקידי כסבתא, לתפקידיי החדשים במערך ההתנדבות הענפה, המרגשת והמגוונת שנוצרה בקהילה הקרובה. די מהר גם חזרתי למחויבויות שלי באקדמיה מלפני השבת השחורה וליצירת גשר ורצף בתוך ולמרות חווית השבר ואי הוודאות שעדיין אנחנו בתוכה ועד היום  זה היום ה-80 בזמן כתיבת שורות אלה. 


מבט לאחור: החיבור האישי  עם "חוסן זהב - באים לטוב" 

הנחיית סדנאות "חוסן זהב", היא אחת מהפעילויות המשמעותיות שזכיתי לקחת בהן חלק בשנתיים האחרונות. ההתוודעות שלי לתוכנית ייחודית זאת הייתה מקרית לחלוטין. התוכנית היא פרי שיתוף פעולה של "באים לטוב" (המערך הלאומי להתנדבות אזרחים ותיקים, אגף בכיר אזרחים ותיקים, במשרד הנגב הגליל והחוסן הלאומי, המופעל ע"י החברה למתנסים) ומרכז "חוסן" ע"ש כהן האריס. ההזדמנות להצטרף לתוכנית  נקרתה בצומת דרכים וזמנים בה נפגשו יציאתי לגמלאות ותקופת מגפת הקורונה, בה רבים מאיתנו גילו את סביבת מגוריהם והתקרבו לקהילתם. כמעט במקרה, דרך הסקרנות שלי במועדון קריאה, התוודעתי למתנ"ס העירוני שהתגלה, להפתעתי, כמקום שוקק ועשיר בתכנים, בניגוד לדעה הקדומה והמעוותת שהייתה לי לגביו בנוסף לתמיכתי הפרטנית  בקשישים, להפגת בדידות.


ישיבת סיום קורס מנחי חוסן זהב באים לטוב


 הצעתי את עצמי לתפקידי התנדבות בהנחיית קבוצות או סיוע וייעוץ לאנשים עם מוגבלויות ובני משפחותיהם, כהמשך לעבודתי כמרפאה בעיסוק וכמרצה בתחום בריאות הנפש והפסיכוגריאטריה. 

למזלי, נקרתה בפני הזדמנות נפלאה להשתתף בקורס הסמכה ייחודי למנחי "חוסן זהב- באים לטוב", אשר מנחים סדנאות במטרה לפתח ולחזק חוסן נפשי, משמעות ושייכות בקרב אזרחים וותיקים.  הקורס שהיה מעניין, חוויתי ומושקע במיוחד, זימן מפגשים מרתקים עם גמלאים מתנדבים מרשויות מקומיות שונות,  ובעיקר - הפגיש אותי עם שתי חברות יקרות, מטפלות - מירה חלילי ונמי דותן, ובהרף עין הפכנו לצוות מקצועי, חושב מנתח ומשתף ובעיקר - חברות טובות וקרובות. לולא הקורס לא היינו מכירות זו את זו למרות שאנחנו גרות ברדיוס של פחות מ-500 מ"ר.


דרך הקורס נגלה בפניי גם עולם ההתנדבות המרגש והמרתק ומעורר ההשראה  של "באים לטוב", שמיצג את העם היפה שלנו. באופן אישי ומקצועי תכני הקורס של "חוסן זהב" היו עבורי סגירת מעגל מקצועי והתפתחותי ושלב של צמיחה מחודשת כגמלאית. שכן, בעבודתי במרכז לבריאות  הנפש ע"ש בריל לפני שנים רבות זכיתי לעבוד לצידם של מייסדי מרכז חוסן ע"ש כהן האריס פרופ' נתנאל לאור ופרופ' דני חמיאל, להם אני חבה תודה והכרה משמעותית בהעשרת הידע  וההתפתחות  המקצועית שלי כקולגה, כמטפלת ומרצה. 


הקורס נוהל  באווירה נעימה, חמה  מפנקת ומקצועית ביותר.  עבודת הצוות של קרינה בן דוד ומרים כריסטן ממרכז החוסן וענת רגב-אדלר מ"באים לטוב" הייתה מודל יפה  לשילוב ושיתוף פעולה זורם והרמוני בין הארגונים. גם הקשר עם המשתתפים היה חם ומקרב, כמדגים את אחד מעקרונות חוסן של תדר מקרב. 

גם לאחר סיום הקורס, בהמשך השנה, זכינו למעטפת מקצועית מלווה. נהנינו מסדרת מפגשי הדרכה והעשרה, פרונטליים ווירטואליים, מקשר שוטף (אשר ממשיך עד היום) של למידת עמיתים ושיתוף  בקבוצת הוואטסאפ בה אנחנו זוכים להתעניינות, עידוד, תמיכה והזמנה להתייעצות וליווי לפי צרכינו במהלך הסדנאות אותן אנו מנחות.


ומאז ה7 באוקטובר

כמו היומנים של "גמלאים פעילים", היומן האישי שלי היה כבר מלא ומוטען לפעילויות של "אחרי החגים" עד סוף השנה. ציפיתי לשגרה הרגועה של התנדבויות, לימודים, משפחה, אירועי תרבות, טיולים ובהם גם הנחיית סדנאות חוסן עם מירה ונמי לקבוצות מגוונות במקום מגורינו. 


והנה, התהפכה עלינו מלחמת "חרבות  ברזל" וחשבנו שבידינו "כלי חוסן זהב" . בתמימותנו, הרגשנו שתפקידנו ואחריותנו להפעיל סדנאות חוסן מיד ועכשיו. אך בהתהפך היוצרות, בתוך הבלבול והכאוס, בתוך בליל הרגשות העצב העמוק, התדהמה, הכעס, תחושת הנטישה,  נקלענו למצוקה קיומית וחוסר ביטחון להציע את הכלים שרכשנו. כלים נפלאים ויעילים, אך מתאימים לאתגרים ה"פשוטים" של תהליכי שינוי והזדקנות.


הסדנא ראשונה שהנחיתי בגרסה זו התקבלה בצמא, המשתתפים השתוקקו לשתף בתחושות הקשות מאז תחילת המלחמה והדיונים בעזרת מושגים של חווית שליטה מחדש, לקיחת אחריות. הדגמת מודל קוגניטיבי של התמודדות עם מחשבות קשות איפשרה לחזק את תחושת הביטחון והשליטה גם במצבים של אי ודאות, כאשר  אנו יכולים לבחור ולפעול בצלילות ומתוך אחראיות לעצמנו ולזולתנו

 כיצד ניטע תחושת ביטחון ושליטה במצבים כה רעועים של פחד ואימה, בין הבשורות הקשות, אזעקות וסיפורי הזוועות , הדאגה לחטופים, לחיילים? – האבחנה, שכל כך אהבתי, לחדד בין מחשבות, דאגות ועובדות איבדה ממשמעותה.  הדאגות התממשו מעבר לכל טווח חשיבה. תרגול הרחבת הקשב, למשל, איבד מהממדים שלו, פתאום נראה בלתי ריאל.  היינו בתוך אפלה. לנו עצמנו היה  קושי לשיים רגשות ולנהל את מחשבותינו. 

או אז קיבלנו את הבשורה המבורכת על יוזמת "מרכז חוסן" ו"באים לטוב" להתאים את הסדנא לצרכי השעה, הצעה שהתקבלה באהבה ובתודה. 


בראש וראשונה, מעבר להיבט הדידקטי, המפגשים היו מאווררים ומכילים וענו מאד על הצרכים הרגשיים האישיים שלנו, והכל בשפה המשותפת של מושגי חוסן. מרים, המנחה, אפשרה לשתף בפתיחות והייתה מודל לניתוח ותיווך בדגש על קבלה, שיתוף, גמישות וחמלה. בנוסף, קיבלנו גרסה מקוצרת של שלושה מפגשים המותאמת לתקופה זו,  שענתה מאוד על הצרכים שהתעוררו.


הסדנא ראשונה שהנחיתי בגרסה זו התקבלה בצמא, המשתתפים השתוקקו לשתף בתחושות הקשות מאז תחילת המלחמה והדיונים בעזרת מושגים של חווית שליטה מחדש, לקיחת אחריות. הדגמת מודל קוגניטיבי של התמודדות עם מחשבות קשות איפשרה לחזק את תחושת הביטחון והשליטה גם במצבים של אי ודאות, כאשר  אנו יכולים לבחור ולפעול בצלילות ומתוך אחראיות לעצמנו ולזולתנו.   


נושא הוויסות הפיזיולוגי ותשומת הלב לגוף זכה במיוחד לסקרנות ולהתעניינות גם אצל אנשים שבעבר "פחות התחברו" או אפילו זלזלו. הסיטואציות בהן חווינו את גופנו במצב הישרדותי טבעי, כמו אפילו בריצה לממ"ד בעת אזעקה, היוו הדגמה מצוינת למודעות גופנית. ואחר מכן התנסינו בטכניקות של ויסות מתח. המשתתפים ציינו במיוחד את תרומת ההסברים ברמה הפסיכו-דידקטית, שניתנו על המנגנונים הביולוגים המעורבים ועל תהליך הנשימה ככלי בסיסי וזמין כל כך, על המערכות הנוירו-הורמונליות, (תפקיד הקורטיזול, אוקסיטוצין, המערכת הלימבית הרגשית  לעומת תפקודי  המוח הפרונטליים והתפקודים האקזקוטיביים), ניתנה טעימה ממחקרי המוח העדכניים שמצביעים בבירור על הקשר ביו תהליכים קוגניטיביים, חושיים ורגשיים, שמדגימים את גמישות המוח ויעילות הכלים בהם אנו מציעים להשתמש. 


בסיום הסדנא עלתה בקשה להמשך, ללימוד מעמיק של נושאים ושעלו בסדנא, כמו תקשורת מקרבת, חמלה, נתינה, משמעות, ערכים ותקווה. ובתוך מציאות מורכבת של אי-ודאות,  בה כולנו עדיין נמצאים, חתמנו את הסדנא במשפטו של פרנקל  - "החיים למרות הכול".


כולי תקוה שמעגלי המתנדבים וסדנאות "חוסן זהב-באים לטוב" ימשיכו להתנהל בקרוב, ולשוב למתכונתן המקורית, במטרה לסייע ולחזק דרכי התמודדות באתגרי החיים של הגיל.  



תכנית "חוסן זהב" - תכנית ארצית הפועלת כעשור תחת מרכז "חוסן" על שם כהן-האריס. בשנתיים האחרונות התכנית פועלת בשיתוף פעולה עם תכנית "באים לטוב" מטעם החברה למתנ"סים. במסגרת משותפת זו הוכשרו כ-120 מנחים מתנדבים המפעילים קבוצות פסיכו-חינוכיות למאות אזרחים ותיקים בקהילות ברחבי הארץ. 

הכותבת נגה זיו MSc.OT  מרפאה בעיסוק, מרצה בכירה בדימוס בביה"ס למקצועות הבריאות של אוניברסיטת תל אביב וגמלאית של שירותי בריאות כללית, מתנדבת מנחה סדנאות "חוסן זהב" - המתנ"ס העירוני -יהוד מונוסון


Comments


bottom of page