top of page
  • גדי פורת

ברכי דליצקי בראיון פרישה: "המדינה מכבה שריפות אבל לא דואגת למנוע אותן"

מנהלת האגף לאזרחים ותיקים במשרד הנגב, הגליל והחוסן החברתי מסכמת כהונה ארוכה ועתירת עשייה, מדברת על הדברים שאפשר ללמוד רק מניסיון בשטח, וקוראת למדינה להקים סוף סוף רשות מתכללת לטיפול בזקנים - כולל אלה שלא מגדירים את עצמם ככה


גדי פורת

עורך מגזין דורות


לאחר 17 שנים בניהול אגף האזרחים הוותיקים בגלגוליו השונים בין משרדי הממשלה – אזרחים ותיקים, שוויון חברתי, הנגב והגליל – ברכי דליצקי מסיימת החודש (דצמבר 23) את תפקידה ואת השירות הממשלתי ועוברת לתפקיד ניהולי בתחום אחר. לסיכום כהונתה ולתובנותיה על מערך ניהול השירותים לאזרחים ותיקים בישראל ויעדי המדיניות בתחום נפגשתי איתה לראיון פרידה.


שלום ברכי דליצקי, איך הגעת בכלל לעסוק באזרחים ותיקים?

ילדתי את בתי הצעירה דורון, שהיום היא בת 17.5 והחלטתי שאני לא רוצה יותר משאבי אנוש שזה מה שעשיתי כל החיים ויצאתי לשנה של חופשת לידה, הייתי בת 41, וחיפשתי משהו חדש. וחבר נפלא שלי מנציבות שירות המדינה, אמר לי שפותחים משהו חדש. התראיינתי אצל מי שהקים את היחידה לענייני גמלאים אצל השר רפי איתן, ומשם הכל התחיל.

ירדתי בשכר וירדתי במעמד, והגעתי ליצירה חדשה, שהייתה החלום של רפי איתן. הוא סיפר לי שבגרמניה נוער הולך להתנדב עם זקנים לפני שיוצאים ללימודים בקולג'. בהשראה זו הקמתי את "והדרת" - בנות שירות לאומי להפגת בדידות של ניצולי שואה. "והדרת" זה הילד הרביעי שלי.

זה המשיך לערבים, חרדים. ואת זה עשיתי 3-4 שנים. הקמתי יסודות, הדרכות, וכל מה שקשור בזה.



ברכי דליצקי


ואיך הגעת מזה לתכניות לזקנים עצמאיים?

יש בי פלפל. אני לא שוקטת על השמרים. כשהתחיל קצת לשעמם לי, או פחות לאתגר, אז חיפשתי את הדבר הבא. לשמחתי הגיע אורי אורבך ז"ל, עם המון רעיונות, עם עומק מדהים, עם מחשבה. איש ספר. אורי אמר לי שהוא רוצה להיות המשרד לאזרחים ותיקים והתנדבות. למעשה, הזרעים הראשונים של מחשבה על אזרחים ותיקים עצמאיים התחילה אצל אורי אורבך. הוא אמר לי: "את מעבירה את הזקנה את הכביש, והיא בכלל לא רוצה לעבור. זה שהיא עומדת במעבר חציה זה לא אומר שאת צריכה להעביר אותה את הכביש".

התחלנו בהתנדבות של זקנים. התקופה של אורי היתה קצרצרה. חייו היו קצרים. אני מתגעגעת אליו עד היום. ואז הגיע הבום הגדול של גילה גמליאל עם השינוי מהמשרד לאזרחים ותיקים למשרד לשוויון חברתי. אז קיבלתי את התפקיד של ניהול אגף. תחום אזרחים ותיקים הפך, לצערי הגדול, לאגף בתוך משרד עם מניפה רחבה של אוכלוסיות.


"אם לא היה המשרד לאזרחים ותיקים עד היום אף אחד לא היה רואה אזרחים ותיקים עצמאיים. עד היום אף אחד לא היה מדבר על מניעת הידרדרות. התפקיד של האגף היה להשמיע את הקול של האזרח הוותיק מתוך שיתוף של האזרחים הוותיקים והבנת הצרכים שלהם"

ואז למעשה הפכת להיות מנהלת המשרד לאזרחים ותיקים...

כל מקום שהגעתי אליו, אמרו לי תשאירי את הצ'ק אנחנו נסתדר. הרגשתי שאני דורכת על הרגליים של כולם. איפה שאני לא הולכת אומרים לי – 'מה את עושה פה, זה לא התפקיד שלכם. מי אתם. אכזבתם. אתם המשרד לאזרחים ותיקים, אנחנו לא רואים את השינויים שעשיתם'.

חוץ מהחוק לאזרחים ותיקים שיושב אצלנו, אין לנו כל אוטוריטה על נושאים מרכזיים. חוק סיעוד נמצא בביטוח לאומי, גריאטריה במשרד הבריאות. כל נושא בתחום זיקנה יש לו בית אחר שהוא לא המשרד לאזרחים ותיקים.

יצאתי לתהליך של שנתיים כדי להגדיר מה אני עושה. איפה הים הגדול שאני יכולה לשחות בו בלי שכרישים יאכלו אותי ויגידו לי זה לא המקום שלך לכי לבריכה אחרת. לאט לאט הבנו שכולם מתרכזים ב-20% מהאוכלוסייה, שהיא האוכלוסייה שקשה לה, ואף אחד לא מדבר על אוכלוסייה של כמוני וכמוך, שהולכים להזדקן או שהם כבר זקנים, והם עצמאיים לחלוטין, ואין מחשבה על מניעה.

מדינת ישראל מכבה שריפות, אבל לא דואגת למנוע את השריפות האלה. ושם התחלנו להתרכז. ומשם בנינו למעשה את ליבות העשייה של האגף. משם גם גייסתי חלק מהעובדים, ובנינו את העבודה.


בתחילת הדרך הרגשתי שאני דורכת על הרגליים של כולם. בהמשך לכל תחום פעילות שנכנסתי אליו פתאום מסתבר שלמשרדי הממשלה האחרים זה נראה אטרקטיבי נכון ויפה והם רצו להתעסק בו – ואז הייתה מלחמה על טריטוריה

מה השתנה באגף מאז ועד עכשיו? אני נותן לך הזדמנות להשוויץ

אני לא טובה בלהשוויץ. מה היה אז ומה עכשיו? שונה לחלוטין. בהתחלה הייתי נכנסת לחדר והיו אומרים לי: את הולכת לאן שקל. את לא מתעסקת בזיקנה. את מתעסקת בפאן. שלישי בשלייקס - מה זה? זה לא ראוי בכלל שמשרד ממשלתי יתעסק בזה. פנאי משמעותי? אין לזה שום ערך. את לא באמת עוזרת לזקנים, את עושה נעים בגב. לא צריך לעשות נעים בגב. ומשם נבנו תשתיות שעד היום הן בסיס למדיניות ולתוכניות.

לכל תחום פעילות שנכנסתי אליו פתאום מסתבר שלמשרדי הממשלה האחרים זה נראה אטרקטיבי נכון ויפה והם רצו להתעסק בו – ואז הייתה מלחמה על טריטוריה.


במשרד הרווחה והביטחון החברתי לא עסקו בפנאי ובמועדוני גמלאים?

בתעסוקה אף אחד לא התעסק. כשתעסוקה הפך להיות מה שעשינו מזה, אני אזכור כל החיים איך בפורום תבונה יושב מנכ"ל הרווחה לשעבר ד"ר קפלן ואומר 'תעסוקה זה שלנו', ומגייס גם עובד ייעודי לנושא של תעסוקת אזרחים ותיקים. דיור לאזרחים ותיקים? אף אחד לא דיבר על פתרונות דיור אחרים ממה שאנחנו מכירים היום.


לפני כמה שנים זה היה?

עשר.


מה קרה בנושא דיור מאז?

כלום. גם את זה אני יודעת להגיד. מבחינת המשרד לא היו מספיק אמיצים.

וכמה אנרגיות, וכמה ישיבות וכמה כנסים וכמה נאומים ולא קרה דבר...

הגלגלים של המדינה עובדים לאט לאט לאט. צריך להיות מומחה בבירוקרטיה, לדעת איך נעה מדינה. והנה תראה: אפ 60 פלוס יש? - יש. תעסוקת אזרחים ותיקים? – יש.


זקנים טובים בלהתבייש. הוותיקים העצמאיים לא חשבו לרגע להשתמש במוסד שמוגדר עבור זקנים. תראה לי מישהו אחד בעולם הזה שעבר את גיל 70 ואומר אני זקן. הם לא תופסים את עצמם כזקנים. לכן הם לא משתמשים בשירותים שבנויים עבור זקנים

בואי נדבר במספרים. מה זה אומר תעסוקת מבוגרים? כמה מבוגרים היום עוסקים בעבודה מעבר להיות שומר בכניסה לסופר?

יש אלפי אנשים – אני לא אומרת שהם הולכים להיות מנכלים. גם את זה צריך לשנות – גם במחשבה של אזרחים ותיקים. הם לא יכולים להמשיך לעבוד, אלא אם כן התמזל מזלם – הם עצמאיים, לא הפרישו אותם בחוק גיל פרישה וזה מתחבר ביחד גיל פרישה של אזרחים ותיקים ותעסוקה של אזרחים ותיקים.

אבל הם מוצאים את המקום שלהם שהוא טוב להם ומשמעותי להם, ואני יכולה לתת דוגמאות של אנשים שהתחילו תעסוקה באמצעות 'ותיקים בעבודה' והתקדמו. בשנת 22 היו כעשרת אלפים משתתפים, 2400 השמות. בשנת 23 עד נובמבר יותר מעשרת אלפים משתתפים ו-1800 השמות.


בואי נחזור רגע לאפ 60. כמה זמן התוכנית הזאת עובדת?

7 או 8.


האם עשיתם מחקר או מעקב מה קרה לאנשים שנתיים שלוש אחרי שהשתתפו באפ 60?

היה מחקר מלווה לאפ 60 פלוס, השותפים שלנו זה ג'וינט אשל – שותפים מופלאים. חייבים להזכיר אותם. היה מחקר שבדק שנה אחרי וראינו את האימפקט המאוד משמעותי של הדבר הזה, ועכשיו מרחיבים את המחקר לשני כיוונים.

בגלל ההבנה שדברים צריכים להיות כלכליים, אפ 60 פלוס הוא תשתית שחייבת להישאר ברשויות מקומיות, בדיוק כמו כל תשתית אחרת שמדינת ישראל הקימה. יש לנו מחקר כלכלי מלווה כדי לבחון איך נכון להקים אפ 60 פלוס שייתן מענה כלכלי גם לרשות מקומית, גם למשרדי ממשלה וגם לפרט.



הגעתי ליום הולדת של גברת בת 100 מתנהלת עם הליכון ושאלתי אותה איך זה להרגיש זקנה בת מאה? ואז היא עונה לי – 'מיידלע אין לי מושג, כי הזיקנה עוד לא קפצה עלי'. את זה אתה לומד רק מאנשים, לא באקדמיה. את זה למדתי. אין פרויקט אחד שעשיתי בלי שיתוף ציבור

התקציב לאפ 60 פלוס הוא 700 אלף שקל לשנה. כמה אנשים עוברים בתכנית?

עד כה 25 אלף איש נרשמו במרכזים בכל הארץ. הגיל הממוצע הוא 67. 30 אחוז מהם גברים - נתון שהולך וגדל.

700 אלף לטעמי זה כלום. אני שואלת: כמה עולה לך בית ספר? כמה עולה טיפת חלב? כמה עולה מרכז צעירים לשנה? זה לא תלוי רק במספר המשתמשים. אתה בונה פה תשתית. בסוף, גם יש את הבושה. זקנים טובים בלהתבייש. הוותיקים העצמאיים לא חשבו לרגע להשתמש במוסד שמוגדר עבור זקנים. כי אני לא זקן. תראה לי מישהו אחד בעולם הזה שעבר את גיל 70 ואומר אני זקן. הם לא תופסים את עצמם כזקנים. לכן הם לא משתמשים בשירותים שבנויים עבור זקנים ולכן אפ 60 פלוס בנוי אחרת. אבל לא אתחמק מהשאלה.

אותו פורמט כלכלי יאפשר להגדיל את אפ 60 פלוס גם לפריפריה החברתית.


היום אין אפ 60 לפריפריה חברתית?

יש, כל האזור של אשכול נגב מערבי. יש שם גם את החזקים. קיבוצים שמקבלים ויש גם את נתיבות, שדרות ואופקים.


מה התקציב של כל המרכזים?

היום יש לנו 18 מרכזים פעילים. הם מתוקצבים שונה. החלום הוא שכל אחד יהיה מתוקצב ב-700-750 אלף כדי שיהיה לו מספיק כוח אדם לעשות את מה שהוא אמור לעשות ואז מוסיפה הרשות את התקציב שלה.


אנחנו עדיין לא יודעים מה קרה עם האנשים שעברו באפ 60 פלוס?

אנחנו יודעים אחרי שנה. אתה רואה שינוי משמעותי, שינוי משמעותי באופן שבו הם רואים את עצמם.


אבל מה הם עושים? לא איך הם רואים את עצמם

זה לא מה הם עושים. סליחה, זאת לא השאלה הנכונה. מה שחשוב הוא מה הם מרגישים עם מה שהם עושים. כשהייתי צעירה וטיפשה בעולמות הזיקנה סיפרו לי ב"והדרת" על בת שירות בנתיבות שישנה צהרים כפיות עם הזקנה והן רואות יחד ערוץ טלנובלה. ואמרתי: מה? על זה את משקיעה כסף? כן! כי זו המשמעות שלה. אז זה לא מה הם עושים. אל תשפוט.


פרופ' שירה הנטמן אמרה לי פעם 'עכשיו כשאני זקנה אני מבינה כמה שטויות לימדתי לאורך החיים'. ואת אמרת "כשהייתי צעירה וטיפשה". עכשיו, רוב האנשים שלך הם צעירים וטיפשים. אין להם את התובנות של אנשים זקנים. וכך מובילים מדיניות...

כל העובדים החדשים שלי הם גרונטולוגים. כולם. כל מי שנקלט בתקופתי הוא גרונטולוג. אבל אמרת משהו שהוא נכון: זה לא הגיל. זה הצעירות בהבנה של מה זה זיקנה. להיכנס ליום הולדת של גברת בת 100 מתנהלת עם הליכון ולשאול אותה איך זה להרגיש זקנה בת מאה? ואז היא עונה לי – 'מיידלע אין לי מושג, כי הזיקנה עוד לא קפצה עלי'. את זה אתה לומד רק מאנשים, לא באקדמיה. את זה למדתי. אין פרויקט אחד שעשיתי בלי שיתוף ציבור.


ישבתי בדיונים שבהם הוויכוח היה מי מתכלל. ישבתי בדיונים שהתווכחו מי המשרד המוביל. ולסדק הזה נכנס ג'וינט-אשל. היום אשל מתכלל זיקנה במדינת ישראל. יש פורום של משרדי הממשלה ורק מתווספים כל הזמן עוד ועוד משרדים ממשלתיים - וזה לא התפקיד של אשל. התפקיד שלו הוא פיתוח שירותים חדשים

בנושא התנדבות, היום אתם מתקשטים ב"באים לטוב", שזו למעשה תכנית שהייתה קיימת קודם תחת השם "תנועת של"מ". באתם עם תקציבים ואימצתם את התכנית. יש לכם השפעה על החברה למתנסים?

יש שינוי במדיניות?

במדיניות לא. התקציבים עשו טוב. הבנינו את הנושא. יצרנו גם מחקר. פתחנו בשיתופים שולחן עגול יחד עם קולקטיב אימפקט בנושא של התנדבות אזרחים ותיקים. ויש השפעה. יש תפוצה יותר רחבה גם לרשויות שלא מתנהלות באמצעות מתנסים. היום אלה "מרכזי משמעות". זה הפינאלה שלי, שהיה כבר מזמן בתוך המשרד, שהראשונים קמים עכשיו בגליל העליון ובנתניה.

ארגון 'באים לטוב' צריך להיות תנועה של אזרחים ותיקים.


אהיה אולי קיצוני, אבל להרים לך להנחתה: למה צריך עוד משרד? אני עושה לפעמים חשבון כמה פונקציונרים בכל המשרדים, שכל הזמן עושים ישיבות זום ורק עושים תיאומים. למה צריך את זה?

אם לא היה המשרד לאזרחים ותיקים עד היום אף אחד לא היה רואה אזרחים ותיקים עצמאיים. עד היום אף אחד לא היה מדבר על מניעת הידרדרות. וגם אם לא הדרדרתי ואני אזרח ותיק בריא, מה אני עושה עם החיים שלי עשרים שנה? מישהו חשב על זה לפני כן? אף אחד. דיור, מישהו חשב על זה לפני כן?

התפקיד של האגף היה להשמיע את הקול של האזרח הוותיק. הקול של האזרח הוותיק בא מתוך שולחנות שיתוף של אזרחים ותיקים והמוקד לאזרחים ותיקים. דיור עלה משם. ההבנה באה מתוך פניות אל המוקד. האם מדינת ישראל משכילה לטפל בנושא של אזרחים ותיקים? – לא!!


שאלת את אמא שלי למה חשוב לה כל-כך ההנחה לקולנוע במסגרת "שלישי בשלייקס", "המדינה רואה אותי" – ענתה לי. הייתי בשוק ממנה. כל מי שניסה לעצור את שלישי בשלייקס כל הזקנים עפו עליו. לא נתנו. הלוואי שהיו נלחמים ככה על הזכויות שלהם

למה צריך להשקיע באזרחים ותיקים חזקים כלכלית וחברתית? ועוד דבר: את הדיבור על בדידות ושל תעסוקה ושל משמעות היה גם הרבה קודם.

לא שלא קורה כלום. קורה לאט. אם הייתי הולכת לפי האמירות שלך, באמת לא היה קורה כלום. מדינה עובדת לאט. צריך לטפטף ולטפטף. היום כשאני באה לאגף תקציבים ומדברת על משמעות ומדברת על אזרח ותיק עצמאי שצריך לקבל שירותים לא אומרים לי שכחי מזה. ובטח שגם עצמאיים צריכים את זה.

שאלתי את אמא שלי למה חשוב לה כל-כך ההנחה לקולנוע במסגרת "שלישי בשלייקס", "המדינה רואה אותי" – ענתה לי. הייתי בשוק ממנה. כל מי שניסה לעצור את שלישי בשלייקס כל הזקנים עפו עליו. לא נתנו. הלוואי שהיו נלחמים ככה על הזכויות שלהם.


אני חוזר לשאלה הקודמת: האזרח הוותיק מתמודד עם 17 רשויות שונות שעוסקות בזיקנה. היום כמי שהייתה במוקד העניינים של פיתוח שירותים חברתיים לזקנים עצמאיים. מה את מציעה לממשלה?

הוועדה האחרונה שתכללה את הנושא הזה הייתה של חברת הכנסת לשעבר טלי פלוסקוב. אני השקעתי שם המון זמן ומחשבה ובסוף נוצר עוד ספר שמעלה אבק. פרופ' בריק הגיע לפורום תבונה עם אין ספור ספרי תכנון שהעלו אבק. השירותים שניתנים לאזרחים ותיקים, לא יעזור, מפוזרים במשרדי ממשלה: הקליטה, הפנים, הבריאות, הרווחה, השיכון, ביטוח לאומי ומשרד המשפטים – האפוטרופוס הכללי. אז החלום שהיה בזמנו למשרד לאזרחים ותיקים שחשב שהוא יכול לכנס אליו הכל – אי אפשר. ולכן צריך גורם אחד שמסתכל על הכל ומתכלל.


וזה לא המשרד לביטחון חברתי?

אם המשרד לביטחון חברתי יסכים לראות את כלל האזרחים הוותיקים ולא רק את אלה שזקוקים לסיוע, אז אולי כן. אבל הוא לא רואה את זה היום.


אבל הנה, הוא כבר לא שירות לזקן המסכן. הוא הקים מינהל עם 40 עובדים, עם פיתוח שירותים בקהילה, עם עבודה קהילתית. הוא כן משנה כיוון.

ועדיין כשאני מגיעה לרשות מקומית ומדברת בשפה שלי, היועץ לאזרחים ותיקים עושה את העבודה לאזרחים ותיקים אחרים. אני תמיד אזכור שבאחת הרשויות אמרו לי - רק בזכותכם ובזכות תקציב לא גדול שנתתם לנו הצלחתי לשנות את דעתו של מנכ"ל וראש הרשות ולתת שירותים גם לאזרחים ותיקים עצמאיים.

אם משרד הרווחה, המינהל, ישכיל לראות את זה בצורה רחבה מאוד – אבל הוא לא רואה את זה היום ככה. ולכן המשרד הזה, האגף לאזרחים ותיקים עדיין לא התייתר. הלוואי שהוא יתייתר. שיהיה גוף אחד שיתכלל את הכל.

התחילו לדבר בשיתוף פעולה אבל עדיין יש הרבה אגו. אתה רואה בעיני רוחך גוף אחד שמוביל את המחלקה הגריאטרית, האשפוזים, חוק סיעוד, דיור לאזרחים ותיקים? איך? זה לא ריאלי.

אני לא רואה כזה פתרון. זה רק להמשיך את מלחמת העולם. שמע, אני ישבתי בדיונים שבהם הוויכוח היה מי מתכלל. ישבתי בדיונים שהתווכחו מי המשרד המוביל? ולסדק הזה נכנס ג'וינט-אשל. היום אשל מתכלל זיקנה במדינת ישראל. יש הפורום של משקדי הממשלה ורק מתווספים כל הזמן עוד ועוד משרדים ממשלתיים - וזה לא התפקיד של אשל. התפקיד שלו הוא פיתוח שירותים חדשים, לא תיכלול האירוע של זיקנה.

אולי צריכה לקום רשות שאליה מתכנס הכל. הייתי רוצה שזה יהיה כמו ישראל דיגיטלית. שיש לה תקציב והיא מחלקת כסף לכל המשרדים אבל היא מתווה את האג'נדה והיא רואה רחב מה קיים ומה לא. גוף אחד שיש לו רפרנטים בכל המשרדים.


כמה העובדה שהמציאות הפוליטית מתהפכת והמשרד הזה שאת מכהנת בו בגלגוליו השונים עם חילופי מנכ"לים תכופים –משפיעה על אופי העבודה והחשיבה, ועל ההחלטה שלך לסיים את התפקיד?

בסוף הקסם הוא שאם תכנית העבודה שלך היא מספיק מקצועית ומבוססת ויש לה יתדות - כל דבר טוב ממשיך גם בין שינויי שלטון. אין השפעה. יש השפעה לשני דברים: אחד, שכל אחד רוצה לשים טביעת אצבע ולעתים יש חשיבה איתו לאן הוא מוביל את הדבר הזה וקמים דברים חדשים, והדבר השני זה תקציבים, שזה תפקיד של מנכ"ל במשרד ממשלתי. אם אין תקציבים צריך לייצר יש מאין וזה הכי קשה בעולם. הייתה תקופה שהתקציבים ירדו ועלו בחזרה. אבל שנים שהם לא עלו. נשארו בדיוק אותו דבר.


לא דיברנו על יועצי ראש עיר לאזרחים ותיקים. כמה זה שינה? בסופו של דבר הדברים קורים ברשויות המקומיות?

מאוד שינה. את זה השכיל לעשות אהרון אזולאי, לזכותו ייאמר, יחד עם סורל הרלב. הם שינו את החקיקה של חוק אזרחים ותיקים והוסיפו יועץ. היום יש יועצים ביותר מ-200 רשויות מקומיות, ואנחנו מדריכים מנחים אותם. יש לנו קורס שהם עוברים אותו, אנחנו מדברים איתם בשפה שלנו וזה השינוי המהותי, ואתה רואה את זה. השינוי שבו מדינת ישראל תופסת את הזקן שלו היא צריכה לספק שירותים. לא רק לחולים.


כמה אנשים יש באגף שלך?

10 באגף, ועוד 130 באאוטסורסינג. האגף עובד במיקור חוץ שזה ניהול עקיף.

הם עשרה מופלאים. אמרו לי: כל כך קטן וכמה השפיע. זה מדהים בעיניי. זה רק אופטימית חסרת תקנה. אני אדם של שיתופי פעולה, זורקים אותי מהדלת אני באה מהחלון. לא היה לי אגו אבל פיתחתי אגו בשנים האחרונות.


במה היית הכי מתגאה ואומרת שזה היה החותם שלך?

ברמה האישית זה 'והדרת'. אמיתי. אלך עם זה תמיד, כי הקמתי את זה ב10 אצבעות. זה ממש בייבי שלי. והדבר המהותי ביותר ברמת מדיניות הוא האופן שבו אנשים תופסים זיקנה והזדקנות. תחילתו של שינוי. אני חושבת ששמתי תשתית להסתכל על אוכלוסיית הזיקנה בצורה אחרת.



 


תגובת יריב מן, סמנכ"ל בכיר, מינהל אזרחים ותיקים במשרד הרווחה והביטחון החברתי:

משרד הרווחה והביטחון החברתי מבקש להודות לגב' ברכי דליצקי על תקופת עשייה משמעותית למען האזרחים הוותיקים בישראל. ברכי נמנית על משרתי הציבור המחויבים והמקצועיים והיא תחסר לנו כשותפה וכברת פלוגתא.

משרד הרווחה, בהובלת מנכל המשרד לשעבר, ד"ר אביגדור קפלן, פעל להפיכת השירות לזקן למינהל רביעי במשרד לצד שלושה מינהלים מקצועיים אחרים. פעולה זו, לצד הרחבת בסיס התקציב לצד הפיתוח הארגוני המשמעותי ואיוש תקני הנהלה מאפשרים לנו כיום לומר בצורה ברורה כי יש משרד חברתי מוביל בתחום הזיקנה שערוך ומוכן לאתגר. להערכתנו ההתמודדות של המינהל עם שורה של אתגרים בתחומי החירום מוכיחים זאת ואין זה המקום לפרט את העשייה בתחום המענה לשבות מהשבי, השמה מהירה בבתי אבות ודיור מוגן, החזרת הפעילות הקהילתית לשגרה, פריסת שירותים למפונים במלונות ועוד.

משרד הרווחה ממוקד כיום במענה ובטיפול רווחתי שעיקרו בפיתוח השייכות ויישומה בשטח. ואולם, אנו נערכים לתת מענה גם לצורך לשנות ההתבגרות טרם גיל הפרישה ובמהלך השנה הקרובה נקדם את המאבק בגילנות, נציע תוכניות בתחום התעסוקה, ובעיקר - נוביל את ההיערכות הממשלתית להזדקנות האוכלוסייה. אנו עושים זאת לא כי אנו רוצים להוביל, להנהיג, לנהל וכל המלים הללו. אנו עושים זאת משום שיש צורך. חשוב לציין כי משרד הרווחה מספק כיום שירותים לעצמאיים באמצעות המועדונים החברתיים, תוכניות כמו רשת מקומית ותוכניות נוספות.

ובשולי הדברים אומר דבר שרבים לא מודעים לו - הפעילות המבורכת של האגף לאזרחים ותיקים ברשויות המקומיות מתבצעת על ידי העובדים והעובדות הסוציאליות שמשרד הרווחה שותף מרכזי במימון עלויות הפעילות והשכר שלהם.


תגובת יוסי היימן, מנכ"ל ג'וינט אשל:

בהתייחסות לרשות מתכללת אחת - הציפייה הטבעית שיהיה גורם אחד מתכלל ,שיסדר את הכל, כנראה שאיננה ריאלית לנוכח רוחב היריעה של הנושאים בתחום הזדקנות האוכלוסייה, ולאור המציאות הפוליטית בישראל.

ועדיין, ישנם מספר כלים ואמצעים להרחיב את התיאום והסנכרון בין המשרדים לטובת האדם הזקן, כגון:

1. מפת מדדים ויעדים משותפת, והטמעתה בתוכניות העבודה של המשרדים, תוך מדידה מתמדת של המצב. והנה כלי תכנוני מצוין.

2. הרשות המקומית כגורם המתכלל את מבט העל חיי הזקנים בתחומי אחריותו ומשלים את פעולות הממשלה.

3. תשתיות זמינות של דאטה ונתונים מטויבים ומעודכנים, שמשרתים את המתכננים וספקי השירותים השונים.

4. שיתופי פעולה בין משרדיים ובין מגזריים המכירים בערך המוסף השונה של כל גורם ומאפשרים לאחד מהם להיות גורם מוביל והיתר תומכים, כשלנגד עיניהם קידום העניין.

5. שיתוף בידע קיים ופיתוח חדש בבניית תהליכי למידה משותפים של אנשי מקצוע ומנהלים ממערכות שונות לצורך יצירה שפה משותפת.

לאשל הייתה ויש היכולת לתרום בקידום כל אחד מהסעיפים לעיל. וזה אכן מה שאנחנו עושים הלכה למעשה.


Comentários


bottom of page