דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

חוק הגנה על חוסים: תמונת מציאות קשה

חוק ההגנה על חוסים מיושן ובעייתי. פסק הדין המופיע כאן מצביע על העובדה שלעיתים נכפה אשפוז על אנשים שאינם מעונינים בו, משום שהמדינה יכולה להבטיח הגנה מלאה על החוסים רק במסגרת מוסדית, לא בבית

1/03/2009

חוק ההגנה על חוסים, תשכ"ו-1966 הוא אחד החוקים המרכזיים המשמשים את פקידי הסעד בהתמודדות עם תופעות של ניצול והזנחה של קשישים – בין אם במצבים של הזנחה והתעללות על ידי זרים, ובין אם במצבים של התעללות עצמית. מדובר בחוק מיושן, ולא ברור שהוא נותן מענה לצרכים המורכבים של אוכלוסיית הקשישים של ימינו.

 

הפעם ברצוני להביא בפני הקוראים פסק דין שאליו הסב את תשומת ליבי ראש עמותת יד ריבה, עו"ס מיקי שינלדר. פסק הדין (ב"ש, 4458/00 בית משפט השלום ירושלים, שנדון בפני כבוד סגנית הנשיא, שולמית דותן) אמנם אינו חדש אך הוא מציג דוגמא קלאסית של הפער בין החוק ובין המציאות. ליתר דיוק, פסק דין זה מציג את הדילמות הקשות מנשוא שעימם צריכים להתמודד אנשי המקצוע שמטפלים בזקנים ואלו שאמורים להפעיל את החוק. לאור עוצמת פסק הדין, הוא מובא להלן במלואו, בשינויי עריכה קלים בלבד.

 

"המשיבה הינה קשישה כבת 85, אשר עקב מצבה הרפואי הפיזי נזקקת לטיפול והשגחה בכל שעות היממה. על מצבה הרפואי של המשיבה מעידה תעודת הרופא שצורפה לבקשה. המשיבה הינה אלמנה שאין לה ילדים משלה והתגוררה עד להוצאתה אל בית האבות בדירה שבבעלות אחיה, שעל פי הסכם עימו היא רשאית לגור בה עד יום מותה.

 

בטרם הוצאה המשיבה מן הדירה טופלה על ידי מטפלת מטעם המוסד לביטוח לאומי במסגרת חוק הסיעוד. אולם, משהחמיר מצבה לא ניתן היה להסתפק בשעות הטיפול של המטפלת במשיבה, שכן המקסימום של שעות הטיפול השבועי עומד על 15שעות על פי חוק הסיעוד, בעוד, שכאמור, המשיבה נזקקת לטיפול והשגחה צמודים במשך כל שעות היממה.

 

ביקורי העובדים הסוציאליים מטעם אגף הרווחה של העירייה ומטעם לשכת הבריאות גילו שכאשר המשיבה שהתה לבדה בדירה היא הייתה בתנאים של לכלוך והזנחה אשר סיכנו את גופה ושלומה. לפיכך, נאלצו פקידי הסעד להוציא את המשיבה מן הדירה והעבירו אותה אל בית אבות לצורך טיפול והשגחה והם מבקשים מבית המשפט להורות כי המשיבה תושאר בבית האבות האמור בלית ברירה.

 

 

"פקידי הסעד נאלצו להוציא את המשיבה מן הדירה והעבירו אותה אל בית אבות לצורך טיפול והשגחה... המשיבה הפצירה בבית המשפט להורות על החזרתה לביתה ועל מינוי מטפלת שתשגיח עליה"

 

 

המשיבה התנגדה ומתנגדת לבקשה שלפניי. היא חוזרת על בקשתה ומפצירה בבית המשפט להורות על החזרתה לביתה ועל מינוי מטפלת שתשגיח עליה. במקביל, המשיבה לא השתלבה בבית האבות ובחברת האנשים המצויים בו, והיא אינה חדלה מן התקווה לשוב אל דירתה.

 

אין חולק על כך שהמשיבה זקוקה לטיפול ולהשגחה רצופים. גם המשיבה וגם אחיה מבינים זאת. גם אין חולק על צלילות דעתה של המשיבה. עם זאת, טוענת פקידת הסעד המטפלת במשיבה שהמשיבה איננה מסוגלת להעריך באופן רציונלי את מצבה ואת משמעותו. לכן המשיבה סבורה שניתן להחזיר אותה אל ביתה, בעוד שבאופן אובייקטיבי לא ניתן לעשות זאת מבלי להבטיח השגחה רצופה על המשיבה.

 

נוכח עמדתה הנחרצת של המשיבה ותחינותיה אשר נגעו לליבי, ניסיתי לבחון באמצעות פקידת הסעד ובאמצעות נציגי לשכת הבריאות אפשרות לשכור עבור המשיבה מטפלת שתשגיח עליה בביתה, כפי שנדרש. אולם, למרבה הצער, יכולתה הכלכלית המוגבלת מאוד של המשיבה אינה מאפשרת זאת ואילו משרד הבריאות מממן מתקציבו רק את שהייתה של המשיבה במוסד ואינו בנוי לממן שהייה של המשיבה בדירתה.

 

במצב דברים זה, למעשה, אין מנוס מלהיעתר לבקשה ולהורות שהמשיבה תישאר בבית האבות כדי שאפשר יהיה לטפל בה כפי שמצבה מחייב. עם זאת, אינני יכולה להימנע מלהעיר את ההערות הבאות: על פי חוק ההגנה על חוסים, תשכ"ו - 1966(להלן: החוק), שהוא החוק המסמיך את בית המשפט לטפל בעניין הנידון בבקשה זו, רשאי פקיד סעד לפנות בבקשה לבית המשפט ליתן הוראות, כל אימת שהוא סבור ששלומו הגופני או הנפשי של חוסה בגיר נפגע או עלול להיפגע פגיעה חמורה מהיעדר טיפול ראוי, כאשר החוסה מסרב לטיפול הדרוש.

 

"על פי סעיף 5 לחוק, רשאי בית המשפט: "ליתן כל הוראה הנראית לו דרושה לשמירת שלומו הגופני והנפשי של החוסה". החוק נוקט לשון "כל הוראה". אולם, לפנינו מקרה שבו לבית המשפט אין אפשרות לתת כל הוראה הנראית לו"

"על פי סעיף 5 לחוק, רשאי בית המשפט:"ליתן כל הוראה הנראית לו דרושה לשמירת שלומו הגופני והנפשי של החוסה". החוק נוקט לשון "כל הוראה". אולם, לפנינו מקרה שבו לבית המשפט אין אפשרות לתת כל הוראה הנראית לו. לו היה הדבר בידי הייתי מורה לרשויות המתאימות לקיים תנאים שבמסגרתם תשהה המשיבה בדירתה כפי שהיא רוצה. כך היה בית המשפט ממלא את תפקידו האמור בסיפא של סעיף 5לחוק שהוא: "לשמירת שלומו הגופני והנפשי של החוסה". אילו הייתה המשיבה מוחזרת אל דירתה היה ניתן במקרה האמור לשמור באמצעות טיפול והשגחה של מטפלת על מצבה הגופני של המשיבה, מבלי לכפות עליה, בניגוד לרצונה, שהייה מחוץ לדירתה.

ברור לי שמבחינה נפשית המשיבה סובלת בבית האבות, למרות שהצוות במקום ממלא את תפקידו נאמנה כלפיה. אין לי טרוניה או טענה שאנשי הצוות בבית האבות אינם מטפלים במשיבה באופן סביר. אולם, מפגישותיי עם המשיבה בבית המשפט ומביקורי בבית האבות עולה כי המשיבה אינה משלימה עם שהייתה בבית האבות, היא מתגעגעת לדירתה, היא רוצה לגור בדירתה, היא איננה מעוניינת להתאים את עצמה לכללים המתחייבים מניהול מקום כמו בית אבות, אינה משתלבת בחברה ומעדיפה את שכנותיה לדירתה שהיו באות לבקר אותה בזמן שהייתה בבית.

 

ברור לי שאילו המשיבה הייתה מסוגלת מבחינה כלכלית לממן טיפול והשגחה עליה, הייתה עושה כן ולא מעדיפה לצאת לגור בבית אבות או במוסד אחר. מכאן שהמשיבה סובלת עקב מצב כלכלי דחוק גם בערוב ימיה. לפיכך, תחושתי היא שבנסיבות של העניין שלפניי, אין בהוראה שאני נאלצת לתת אותה משום הגנה על מצבה הנפשי של המשיבה ובמידה מסוימת, לפחות במקרה שלפניי, הופכת הסיפא של סעיף 5לחוק למס שפתיים של מילים יפות שלצדן אין כוח ממשי לבית המשפט.

 

הייתי רוצה לקוות שהרשויות המתאימות תתייחסנה למצב המיוחד של המשיבה ולמצבים דומים אפשריים ותשקולנה אם הפתרון שבית המשפט נאלץ לאמץ במקרה זה הוא הפתרון היחיד האפשרי, או שמא, בכל זאת, ניתן לפעול באופן הדרוש לשמירת שלומם הגופני והנפשי של המשיבה ושל חוסים דומים. בלית ברירה, כאמור, אני מורה שהמשיבה תושאר בבית האבות כמבוקש".

 

"למרבה הצער, יכולתה הכלכלית המוגבלת מאוד של המשיבה אינה מאפשרת לשכור עבורה מטפלת שתשגיח עליה בביתה, ואילו משרד הבריאות מממן מתקציבו רק את שהייתה של המשיבה במוסד ואינו בנוי לממן שהייה של המשיבה בדירתה"

 

 

עד כאן פסק הדין. השאלות המתעוררות בעקבותיו אינן פשוטות כלל ועיקר:האם אישה שאיננה יכולה להרשות לעצמה את עלות המימון של טיפול פרטי בביתה צריכה "להיענש" על ידי הפעלת החוק? האם החברה, המדינה, ורשויות הרווחה, יצאו ידי חובתן על ידי אשפוזה של אותה אישה במסגרת מוסדית? ואולי השאלה בעצם צריכה להיות שונה: האם לא הגיעה העת לחשוב מחדש על האופן שבו מעוצבים ומתוקצבים שירותי התמיכה והסיוע של רשויות המדינה, כך שניתן יהיה להעניק לכל אדם את הפתרון המתאים לו, גם אם הוא חסר יכולת וגם אם הוא מעונין להישאר בקהילה ולא להתאשפז כלל?

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים