דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

עוד על עובדים זרים וחוק שעות עבודה ומנוחה

13/12/2009

בפינה זו כבר סקרנו בעבר את הדילמה החוקית ביחס לתחולה של חוק שעות עבודה ומנוחה על עובדים זרים בתחום הסיעוד. כפי שכבר ציינו בעבר, הסוגיה המשפטית לא הוכרעה בעבר, ובנדון ניתנו פסקי דין סותרים. והינה, זה מקרוב, ניתן פסק דין עקרוני חשוב, שככל הנראה "סגר" את הנושא מבחינה משפטית, לפחות עד אשר המחוקק הישראלי יתערב ויכריע בנושא. פסק הדין ניתן במסגרת הכרעה בבג"צ הידוע כבג"צ 1678/07, יולנדה גלוטן נ. עזבון המנוחה לאה יעקב ז"ל ואח' (פסק דין מיום 29.11.09)

 

את פסק הדין כתב כב' המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין, אשר פתח את פסק דינו במילים הבאות: "יש ותקצר ידו של בית המשפט מלהסדיר נכוחה מצב דברים שהמחוקק ממאן להסדירו". כלומר, הסוגיה המשפטית מעלה דילמה ערכית בסיסית:מחד – זכויותיהם של קבוצת עובדי הסיעוד הזרים, שהיא בעצמה קבוצה חלשה וראויה להגנה. ומאידך, אוכלוסיית הקשישים הסיעודיים, התלויים לחלוטין בעזרתם של העובדים הסיעודיים לתפקוד היום יומי, שאף היא אוכלוסייה שברובה הינה ענייה ומוחלשת. כל הכרעה ביחס למידת התחולה של חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951 על עבודתם של עובדי הסיעוד תהיה לה השפעה מכרעת על היכולת הכלכלית של הזקנים ליהנות משירות חברתי חשוב זה.

 

עובדות המקרה היו פשוטות לכאורה:העותרת, באמצעות עמותת קו-לעובד, הועסקה כמטפלת סיעודית על ידי גב' לאה יעקב ז"ל (שכאמור, בינתיים, הלכה לעולמה). העותרת הועסקה במשך כשנה, ועיקר אחריותה היה לדאוג לכך שצינור הנשימה של המטופלת לא יתנתק ממכונת ההנשמה שחוברה לגופה, ולבצע פעולות ניקוז של הפרשות ריר מדי מספר שעות, וזאת במהלך היממה כולה. במקרה שהצינור היה מתנתק נשמע קול צפצוף, ומשום כך לא היה צורך שהעותרת תשהה בקביעות לצידה של המנוחה. כמו כן הועסקה העובדת הסיעודית גם בעבודות משק בית שונות כגון כביסה וניקיון. העותרת תבעה לקבל תשלום בגין שעות נוספות. בית הדין האזורי לעבודה, ובית הדין הארצי לעבודה דחו את תביעותיה לקבל תשלום בגין שעות נוספות. על כך הוגשה עתירה לבג"צ.

 

בית המשפט העליון הציג את ארבעת הגישות האפשריות כיום בכל הנוגע לסוגיה העקרונית של תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על עובדים זרים בסיעוד. הגישה הראשונה, היא גישת רב שופטי בין הדין הארצי לעבודה בפרשה זו, ולפיה אין לקבוע הלכה כללית לגבי תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה - אלא יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו. במקרה הקונקרטי, על פי גישה זו, אין מקום לשלם שעות נוספות שכן אין תחולה לחוק. הסיבה לחוסר התחולה של החוק נובעת מכך שבפועל הוכח כי לא היה באפשרותה של המטופלת סיעודית לפקח על שעות העבודה של המטפלת;בנוסף, דפוס העבודה היה כזה שהיה נדרש בו מידה מיוחדת של אמון, וכן אין לראות בשעות ההשגחה כשעות עבודה בפועל, אלא יותר כשעות "כוננות";ולבסוף, יש לזכור כי ההכרה בכל שעות היממה כשעות עבודה תוביל לכך שזכאי הסיעוד לא יוכלו לעמוד בתשלום ולא יוכלו להעסיק עוד עובדים זרים. כאמור, גישה זו, שבמקרה דנן הובילה למסקנה המשפטי כי אין תחולה לחוק שעות עבודה ומנוחה לאור החריגים המפורטים בו - שיקפה את עמדת רב שופטי בית הדין הארצי לעבודה, אשר דחו את תביעתה של המטפלת הסיעודית במקרה הנדון.

 

 

בית המשפט העליון: הגיעה העת שהמחוקק הישראלי ייכנס לעובי הקורה ויסדיר את הנושא בצורה מפורשת בחקיקה של הכנסת. בין השורות עולה כי בית המשפט העליון מבין כי המתווה החקיקתי המפורט בחוק שעות עבודה ומנוחה אינו מתאים לאופי הייחודי של העסקת עובדים זרים בתחום הסיעוד

 

 

שתי הגישות הבאות – שבית המשפט קורא להם הגישה השניה והשלישית – סוברות כי אין לדחות את התביעה לקבלת שעותנוספות, ואין לקבל גישה לפיה אין תחולה להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה – אך יחד עם זאת, יש לפסוק את היקף השעות הנוספות רק באופן חלקי, ואין להכיר בכל השעות שבהן עומד העובד לרשות המטופל כשעות עבודה בפועל. בהתאם לרוח דברים זו, הגישה השניה ביקשה להוסיף "אחוז מסוים" לשכר העבודה של עובדים סיעודיים כמעין "פיצוי גלובלי" על העובדה שבפועל עובדים שעות רבות. לעומת זאת, הגישה שלישית, מנסה להגדיר ולשרטט גבולות ברורים בין השעות שבהם העובד הזר מטפל בפועל בקשיש הסיעודי, ובין שעות שאותן הוא מקדיש לפנאי או לשינה.

 

לבסוף, הגישה הרביעית, היא כי יש מקום לתחולה מלאה ושלמה של חוק שעות עבודה ומנוחה על עבודתם של עובדים זרים בסיעוד, ולא זו בלבד שלא מתקיימים החריגים לחוק (שפורטו בגישה הראשונה), אלא גם שאין מקום לאבחנות המפורטות בגישות השניה והשלישית – ולפיכך, יש לשלם שעות נוספות על פי חישוב של היקף השעות שבהן אין העובדים הזרים חופשיים לעשות כרצונם כ"שעות עבודה". המשמעות המעשית של עמדה זו יכולה להוביל במקרה קיצוני לכך שיש לראות את כל 24השעות שביממה כשעות עבודה, ולהטיל על הזקנים הסיעודיים את החובה לשלם שעות נוספות בהתאם.

 

המעניין בתיק זה היתה העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה הצטרף כצד להליך המשפטי, ואף נקט עמדה לפיה עמדה פרשנית הגורסת כי אין תחולה לחוק שעות עבודה ומנוחה – איננה הגישה הפרשנית הראויה במקרה הנדון. להיפך, הגישה הראויה היא להחיל את החוק על עניינם של עובדי הסיעוד. יחד עם זאת, הודה היועץ המשפטי לממשלה כי משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה שוקד בימים אלה על תיקוני חקיקה שיתאימו את דיני העבודה החלים על עובדי סיעוד כך שיותאמו למציאות. בכל מקרה, גם היועץ המשפטי לממשלה סבר כי את תשלום השעות הנוספות יש לקבוע על פי הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה, וכי יש להבחין בין שעות העבודה בפועל, ובין שעות המנוחה של העובד.

 

גם מפלגת "גיל" הצטרפה להליך לאור ההשלכות של ההכרעה בעתירה על עשרות אלפי קשישים בישראל המקבלים בדירת הקבע שלהם טיפול סיעודי. שכן, מבחינה כלכלית, קביעה של הקשישים הסיעודיים לשלם למטפלים הזרים שלם שעות נוספות תגרום לכך שאלה לא יוכלו לעמוד בהוצאות הגבוהות, דבר שיגרום להם לעבור למסגרות מוסדיות, ויגרום גם לפגיעה קשה באלפי עובדים זרים שיאבדו את מקור פרנסתם.

 

בסופו של יום, בית המשפט העליון דחה את עתירתה של העותרת – העובדת הסיעודית – במקרה דנן, וקבע למעשה שאין לשלם לה בגין שעות נוספות. למעשה, בית המשפט העליון הותיר על כנו את פסיקת דעת רב שופטי בין הדין הארצי לעבודה, החלטה שאימצה למעשה את הקביעה, שבמקרה הנדון אין תחולה לחוק שעות עבודה ומנוחה על הטיפול הסיעודי. ואולם, בית המשפט העליון אומר בצורה מפורשת וברורה כי הגיעה העת שהמחוקק הישראלי ייכנס לעובי הקורה ויסדיר את הנושא בצורה מפורשת בחקיקה של הכנסת. בין השורות עולה כי בית המשפט העליון מבין כי המתווה החקיקתי המפורט בחוק שעות עבודה ומנוחה אינו מתאים לאופי הייחודי של העסקת עובדים זרים בתחום הסיעוד. דווקא בגלל שמדובר למעשה בשתי אוכלוסיות מוחלשות – הזקנים הסיעודיים, והעובדים הזרים – מחייב הסדר חקיקתי ייחודי, שיאזן בין האינטרסים של שתי הקבוצות הללו. ברור כי אף אחת מהקבוצות לא צריכה ליפול קורבן על מזבח האינטרסים הייחודיים של הקבוצה האחרת. מצד שני, כל הסדר חייב להביא בחשבון גם את האינטרסים של הצד שכנגד. כך לדוגמא, ברור כי החלה דווקנית ומלאה של חוק שעות עבודה ומנוחה – מתוך רצון לכאורה לגרום להגנה על האינטרסים של העובדים הזרים – תגרום בסופו של דבר לא רק לפגיעה בקשישים הסיעודיים, אלא גם תגרום להפסקת עבודתם של עובדים זרים רבים, המעוניינים להמשיך ולעבוד בתחום בישראל.

 

בית המשפט מוסיף ומבטא את הכרתו כי "אנו חיים במציאות מורכבת ובלתי אידיאלית ויש להתחשב בכך כאשר ניגשים לבחינת אפשרות החריגה מהוראות המגן כזו נדרשת לשם הגנה על האינטרסים של העובדים הזרים עצמם." כלומר, בשוק גלובלי, שבו קיימים פערים סוציו-כלכליים מהותיים בין תנאי העסקה במשק הישראלי, ובין תנאי ההעסקה בארצות המוצא של העובדים הזרים, יש להתחשב במבחן התוצאה גם בהתחשב בהשלכות על התעסוקה העתידית של העובדים הזרים.

 

לפיכך, המסקנה של פסק דין זה הינה כפולה:מחד – כפי שמציין בית המשפט – "האיזון המדויק בין הצורך בהבטחת תנאי עבודה נאותים לעובדים זרים בתחום הסיעוד לבין ההכרה בחשיבות השמירה על האינטרסים של העובדים והמטופלים, צריך להיקבע במסגרת הסדר חקיקתי מפורש בסוגיה העומדת על הפרק... ויפה שעה אחת קודם". מאידך – ועד לאותו יום שבו יוסדר הנושא מבחינה חקיקתית, ימשיכו בתי הדין לעבודה להכריע ברמה הנקודתית, בכל מקרה לגופו, האם יש או אין תחולה להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

 

 

היועץ המשפטי לממשלה: משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה שוקד בימים אלה על תיקוני חקיקה שיתאימו את דיני העבודה החלים על עובדי סיעוד כך שיותאמו למציאות. היועץ המשפטי לממשלה סבור כי את תשלום השעות הנוספות יש לקבוע על פי הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה, וכי יש להבחין בין שעות העבודה בפועל ובין שעות המנוחה של העובד

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים