דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

על אחריותו המקצועית של האפוטרופוס הכללי

11/05/2008

מדור זה עסק בהרחבה בעבר בהיבטים שונים של מינוי אפוטרופוסים על אנשים זקנים. היבט משפטי זה, מעורר סוגיות עקרוניות רבות ומורכבות, לרבות הקלות הבלתי נסבלת אשר בה לעיתים ממנים אפוטרופוס על אדם זקן, על הפטרנליזם הכרוך בהליכי מינוי אפוטרופוס, ועל הפגיעה וההשפלה הכרוכים בהם לעיתים. בין יתר הסוגיות המורכבות המתעוררות בהקשר של מינוי אפוטרופוס על זקנים, הוא היעדר הפיקוח, ההכשרה וההכוונה בנוגע לאותם אפוטרופוסים שמונו בפועל לזקנים. מבקר המדינה נגע בסוגיה זו בדוחות השנתיים שלו, ולכל מי שעוסק בתחום הזיקנה מוכרת התופעה שלפיה לאחר שבית המשפט ממנה אפוטרופוס לזקן – רמת הפיקוח והבקרה בפועל הם מינימאליים.

 

 

בית המשפט: "גלוי וידוע שחלק ניכר מן האפוטרופוסים שמתמנים הינם קרובי משפחה של החסויים, והם אינם יודעי חוק ומשפט, ולכן האפוטרופוס הכללי ממלא גם פונקציה של הנחיה והכוונה של האפוטרופוסים

 

 

בימים אלה ניתן פסק דין חשוב ותקדימי בכל הנוגע למעמדו ותפקידו של האפוטרופוס הכללי בכל הנוגע לפיקוח, בקרה הדרכה והכוונה של אפוטרופוסים. פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט אברהם רובין (ת.א. 5308/05 (ירושלים), פריד יהודה ואח' נ. האפוטרופוס הכללי) עסק בתביעתם של אח ואחות אשר שימשו כאפוטרופוסים על קרובת משפחה קשישה שלהם. במסגרת תפקידם כאפוטרופוסים, שילמו מתוך כספיה עשרות אלפי שקלים לטיפולים הוליסטיים (שהוענקו בפועל על ידי האחות-האפוטרופסית). כאשר נודע הדבר לאפוטרופוס הכללי, הוא הודיע לאפוטרופוסים כי עליהם לקבל בדיעבד את רשות בית המשפט לשם הוצאת הכספים הללו. האפוטרופוסים אכן פנו לבית המשפט לענייני משפחה – אך זה לא אישר את ההוצאה וחייב את האפוטרופוסים להשיב לקופת החסויה סך של 68,000 ש"ח, שהיוו תשעים אחוז מהכספים שהם הוציאו עד אותו שלב מקופת החסויה. לאור החלטה זו החליטו האפוטרופוסים לתבוע את האפוטרופוס הכללי שישיב להם את הסכום הזה, שכן, לטענתם, האפוטרופוס הכללי לא התריע בפניהם שיש פגם במעשיהם ולפיכך התרשל.

 

התובעים בתביעתם מציינים כי במסגרת הדיווח הראשוני שהגישו לאפוטרופוס הכללי, ציינו כי הם משלמים עבור "טיפולים" – כאשר בפועל הטיפולים הללו היו טיפולים הוליסטיים אשר העניקה האפוטרופסית לקרובת המשפחה החסויה שלה. התובעים לא קיבלו שום הערה מהאפוטרופוס הכללי, וכיון שכך, המשיכה האפוטרופסית לתת טיפולים הוליסטיים לחסויה בתדירות גבוהה של חמישה ימים בשבוע, ארבע שעות בכל יום. האפוטרופוסים טענו כי הטיפולים הללו היטיבו מאוד עם החסויה, ובכל מקרה פעלו בתום לב לטובת החסויה.

 

כעבור שנה, הגישו האפוטרופוסים שוב דיווח לאפוטרופוס הכללי אודות ניהול כספי החסויה, תוך פירוט הכספים ששולמו לאפוטרופסית בגין הטיפולים ההוליסטיים. הם לא הסתירו דבר, והציגו את ההוצאות במלואם, תוך פירוט מהותם. רק אז נדלקה נורה אדומה אצל האפוטרופוס הכללי, ובתגובה לדו"ח דרש מהאפוטרופוסים לקבל אישור מבית המשפט לענייני משפחה אודות ההוצאות הכספיות בגין הטיפולים הרפואיים ההוליסטיים שהוענקו לחסויה על ידי האפוטרופסית. בעקבות דרישה זו, הגישו האפוטרופוסים בקשה לבית המשפט לענייני משפחה.

 

באותו הליך, האפוטרופוס הכללי התנגד לאישור הבקשה בטענה כי אין כל אישור רפואי בדבר נחיצות הטיפולים ההוליסטיים וכי יש חשש כי היקף הטיפולים היה מופרז. בית המשפט לענייני משפחה קיבל ככלל את עמדת האפוטרופוס הכללי וקבע כי האפוטרופוסים ישיבו לקופת החסויה כ-90%מהסכום שהוצא על ידם לצורך הטיפולים ההוליסטיים. הערעורים על החלטה זו לבית המשפט המחוזי והעליון – נדחו.

 

האפוטרופוסים הגישו לפיכך את תביעתם כנגד האפוטרופוס הכללי. טענתם היתה כי האפוטרופוס הכללי התרשל בכך שלא הסב את תשומת ליבם לכך שאסור היה להם לממן ללא אישור מראש את הטיפולים ההוליסטיים מקופת החסויה. יתרה מכך, האפוטרופוסים טענו כי חובתו של האפוטרופוס הכללי הינה לפקח על האפוטרופוסים, ולפיכך גם מוטלת עליו החובה להתריע בפניהם על חריגות אפשריות מהדין. הואיל ודיווחו על הטיפולים כבר בדיווח הראשון שלהם – הוא היה חייב לדרוש מהם כבר אז אישור או להפנות את תשומת ליבם כבר אז על חובתם לקבל אישור מבית המשפט לענייני משפחה. לפיכך, למעשה האפוטרופוסים הסתמכו על האישור הראשון של האפוטרופוס הכללי כהיתר להמשיך בטיפולים שהעניקו לחסויה.

 

 

בית המשפט: "...המחוקק ייחד לאפוטרופוס הכללי תפקיד של פיקוח על האפוטרופוסים שנתמנו על גופם או רכושם של חסויים. הנה כך, משעה שנתמנה אפוטרופוס עליו להגיש דוחות פרטה ודוחות לאפוטרופוס הכללי... וזה חייב לבדוק אותם... הבדיקה איננה בדיקה טכנית גרידא, אלא בדיקה מהותית שבסיומה מחויב האפוטרופוס הכללי לרשום את ממצאי הבדיקה"

 

 

בית המשפט החל את פסיקתו בקביעה, המוסכמת, כי על האפוטרופוס הכללי חלה חובת זהירות כלפי התובעים וכלפי אפוטרופוסים הנתונים לפיקוחו. כפי שמציין בית המשפט "מהוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962, עולה כי המחוקק ייחד לאפוטרופוס הכללי תפקיד של פיקוח על האפוטרופוסים שנתמנו על גופם או רכושם של חסויים. הנה כך, משעה שנתמנה אפוטרופוס עליו להגיש דוחות פרטה ודוחות לאפוטרופוס הכללי... וזה חייב לבדוק אותם... הבדיקה איננה בדיקה טכנית גרידא, אלא בדיקה מהותית שבסיומה מחויב האפוטרופוס הכללי לרשום את ממצאי הבדיקה".

 

חשוב מכך, ממשיך בית המשפט וקובע כי:"גלוי וידוע שחלק ניכר מן האפוטרופוסים שמתמנים הינם קרובי משפחה של החסויים, והם אינם יודעי חוק ומשפט, ולכן האפוטרופוס הכללי ממלא גם פונקציה של הנחיה והכוונה של האפוטרופוסים..." ובאותה רוח דברים ממשיך השופט: "בניגוד למפקחים כגון המפקח על הבנקים או המפקח על עסקי הביטוח, האפוטרופוס הכללי מפקח על אפוטרופוסים אשר במקרים רבים אינם יודעי חוק, ולכן הוא נטל על עצמו גם תפקיד של הכוונה וייעוץ, ומכוח תפקיד זה הוא חב חובת זהירות כלפי האפוטרופוסים שבאים איתו במגע". לגופו של עניין, במקרה הנדון, בית המשפט קבע כי האפוטרופוס הכללי התרשל בכך שבעת הגשת הפרטה מטעם האפוטרופוסים, לא התריע בפניהם שהם נוהגים שלא כראוי (ויצוין כי בית המשפט קבע כי לא הוכח בנסיבות העניין שהאפוטרופוסים פעלו בזדון, אלא פעלו בתום לב).

 

להשלמת התמונה ראוי לציין כי בית המשפט לא פטר את האפוטרופוסים מאחריות למעשיהם שלהם, והטיל עליהם אחריות,"אשם תורם" בשיעור 70%. הסיבה להטלת אשם תורם זה על האפוטרופוסים הוצדקה על ידי בית המשפט בקביעה כי אין ספק שפעלו בניגוד עניינים (גם אם בתום לב), והם בעצמם התרשלו כאשר לא ביקשו את אישור בית המשפט מראש. בית המשפט אף קבע כי גם אם האפוטרופוסים אינם בקיאים בחוק, הרי לכשנתמנו כאפוטרופוסים היה עליהם לקרוא את החוק ותקנותיו כדי לדעת כיצד לנהוג. או כדברי בית המשפט: "אדם איננו חייב להסכים להיות אפוטרופוס אך משעה שהסכים והתמנה חלות עליו חובות זהירות מסוימות, ובהן החובה שלא לפעול בניגוד עניינים ובלא לקבל את אישור בית המשפט".

 

הסיפור דלעיל אינו פשוט בכל הנוגע להתנהגות האפוטרופוסים: הענקת טיפול אישי על ידי האפוטרופסית וגביית תשלום מתוך קופת החסויה – גם אם אין מחלוקת שנעשית בתום לב – יש בה משום ניגוד עניינים המחייב אישור בית המשפט. ואכן, כפי שגם מציין בית המשפט, רב האפוטרופוסים המתמנים על זקנים הם קרובי משפחה הפועלים בתום לב, ומתוך דאגה כנה לשלומם. אפוטרופוסים אלה אינם מכירים את חוק או מודעים למלוא החובות המוטלות עליהם. לפיכך, אין אלא לקוות כי בעקבות פסק הדין, יגביר האפוטרופוס הכללי את מאמצי החינוך, ההכשרה, והעברת הידע לבני משפחה המשמשים כאפוטרופוסים בכל הנוגע לחובותיהם החוקיות – דבר שבסופו של דבר גם יגביר את איכות הטיפול והדאגה המוענקים על ידי האפוטרופוסים כלפי בני משפחתם החסויים.

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים