דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

הורות ותוחלת חיים

העובדה שהורים נהנים מתוחלת חיים גבוהה יותר בהשוואה לאנשים חשוכי ילדים, לא צריכה מחקר נוסף, שכן היא אוששה במספיק מחקרים איכותיים, שפורסמו בעשורים האחרונים. עם זאת, עדיין לא ברור מה הוא המנגנון הקושר בין הורות לשיעורי תמותה נמוכים יותר ומעבר לכך, לא ממש ברור כיצד השפעת ההורות על הסיכוי לתמותה, משתנה לאורך החיים

בעידן שבו להביא ילדים לעולם כבר מזמן אינו עניין מובן מאליו, יש מקום לחקור את הקשר ולהעמיק את ההבנה בנוגע לאופן שבו הימנעות מהבאת ילדים לעולם משפיעה על הבריאות והשרידות בגילאים מבוגרים. זוהי הנקודה שממנה יצאו לדרך החוקרים מהיחידה לאפידמיולוגיה במכון קרולינסקה ומאוניברסיטת שטוקהולם שבשוודיה.

תופעה נוספת, המצדיקה לטענת החוקרים את העיסוק המעמיק בנושא זה, באה לידי ביטוי בכך שבעשורים האחרונים ישנה מגמה גורפת באוכלוסיית הגיל השלישי בשוודיה של מעבר ממגורים במוסדות, כמו בתי אבות, למגורים בבית עם סיוע ותמיכה. בנוסף לכך, שיעור הקשישים השוודים שמקבלים סיוע ותמיכה מילדיהם נמצא גם כן בעלייה מתמדת. תופעות אלו, מן הסתם, אינן בלעדיות לשוודיה או למדינות הנורדיות באופן כללי.

אז מדוע בעצם ילדים זה לא רק שמחה, אלא גם סיכון מופחת לתמותה?

30/04/2017

במחקרים קודמים שבחנו את ההשפעה המגנה של הורות מפני תמותה, נמצאו כמה הסברים לתופעה. להלן כמה מהם על קצה המזלג:

·         ההיסטוריה המיילדותית עשויה להשפיע על שיעורי התמותה של נשים במנגנונים ביולוגיים הקשורים בעיקר לאיברים הרגישים לגירויים הורמונאליים, כמו השד, הרחם והשחלות. השערה זו יכולה להסביר את הקשר שבין הורות לסיכויי התמותה בקרב נשים, אך מאחר שהקשר רלוונטי גם לבני המין הגברי, הרי שבכל מקרה לא מדובר בהסבר היחיד לתופעה.

·         ילדים מבוגרים מעניקים סוגים שונים ומגוונים ביותר של תמיכה להוריהם המזדקנים, למשל לתמיכה המתבטאת באספקת מידע החשוב לשמירה על הבריאות, תמיכה רגשית הידועה כמשפיעה על איכות החיים והבריאות ותמיכה סוציאלית, המפחיתה את הסיכוי להתבודדות ולדיכאון.

·         במחקרים קודמים שנערכו בנושאים הרלוונטיים למוקד המחקר, נמצא כי באופן כללי הורים לילדים נוטים יותר לסגל התנהגויות מעודדות בריאות, בהשוואה לאנשים ללא ילדים.

·         החוקרים מציינים, כי ייתכן שישנם גם גורמים מבלבלים המתווים את הקשר בין הורות לאריכות ימים. כלומר, שלא מדובר בהכרח בקשר סיבתי: עצם העובדה שלאדם מסוים אין ילדים, עשויה לנבוע מכך שהוא סובל מראש מבעיות חברתיות או ביולוגיות כאלו ואחרות, המשפיעות על סיכויי התמותה שלו בגיל מבוגר. במילים אחרות, ייתכן שהעובדה שאדם מסוים הביא לעולם ילדים, מעידה על כך שיש לו יתרונות בריאותיים או סוציאליים (שהם בעלי השפעה על הבריאות בגיל המבוגר), על פני אדם שלא הביא ילדים לעולם.

מבחינת כותבי המחקר, שפורסם בחודש מרס ב-Journal of Epidemiology and Community Health, עיקר המכניזם העומד בבסיס ההשפעה של ההורות על סיכויי התמותה קשור לתמיכה שמקבלים ההורים בגילאים מבוגרים מילדיהם. זוהי ההשערה שעמה יצאו לדרך. בכתבה זו נסכם את הממצאים המרכזיים של המחקר.

כיצד הורות לצאצא אחד לפחות משפיעה על סיכויי התמותה בקרב נשים וגברים שוודיים?

התשובה לשאלה זו הייתה ברורה עוד לפני שנערך הניתוח הסטטיסטי הראשון: הורות, לפחות לצאצא אחד, מקטינה את הסיכוי לתמותה. וביתר פירוט, במחקר הנוכחי, שבו נותחו נתונים של יותר מ-1.4 מיליון גברים ונשים (704,481 גברים ו-725,290 נשים) נמצא, כי תוחלת החיים הנותרת של גבר בן 60 עם ילדים עומדת על 20.2 שנים וזאת לעומת 18.4 שנים, כשמדובר בגבר ללא ילדים: הבדל של קרוב לשנתיים. המצב לא שונה באופן משמעותי בקרב נשים, שכן תוחלת החיים הנותרת של אישה בת 60 עם ילדים היא 24.6 שנים ושל אישה ללא ילדים, 23.1 שנים: הבדל של שנה וחצי.

האם הקשר מתחזק עם העלייה בגיל ההורים?

ממצא חשוב יותר שהתגלה במחקר הוא, שההבדלים בין הסיכוי לתמותה בקרב הורים לבין הסיכוי לתמותה בקרב אלו שאינם הורים, נהיו גדולים ומשמעותיים יותר, עם ההתקדמות בגיל ההורה. בנוסף לכך, נמצא, כי האפקט המגן של ההורות התחזק יותר בקרב גברים עם ההתקדמות בגילאים. ממצאים אלה מיישרים קו עם ממצאים של מחקרים קודמים, שגילו כי הקשר עם הילדים תורם לשיפור הבריאות של הורים באופן כללי, אך תורם יותר לאבות מאשר לאימהות.

כמו כן, ממצא זה תואם מחקרים קודמים, שמצאו כי אנשים ללא ילדים סובלים מחסרים סוציאליים חמורים, בעיקר לקראת סוף החיים, כאשר המעגל החברתי מצטמצם באופן משמעותי.

האם הקשר נותר בעינו כאשר לוקחים בחשבון את הסטטוס המשפחתי?

בשל האפשרות שזוגיות מהווה גורם מבלבל, לקחו החוקרים בחשבון גם את הסטטוס המשפחתי של ההורים. בהקשר זה נמצא, כי הורות מפחיתה את הסיכוי לתמותה הן בקרב נשואים והן בקרב אלה שאינם נשואים, אך נראה, כי ההשפעה החיובית של ההורות רלוונטית במיוחד לגברים שאינם נשואים: ההבדל בין הסיכוי לתמותה של גבר נשוי בן 85 עם לפחות צאצא אחד לבין הסיכוי לתמותה של גבר נשוי ללא ילדים בגיל זה, הוא 0.6%. לעומת זאת, כאשר נערכה השוואה בין גברים בגיל זה, עם וללא ילדים, שאינם נשואים, עמד ההבדל על 1.2%. בקרב נשים עמדו ההבדלים בין סיכויי התמותה על 0.8% ו-0.9%, בהתאמה.

ההסבר שסיפקו החוקרים להשפעה הגדולה יותר על גברים שאינם נשואים הוא, שגברים שלא נמצאים בזוגיות בגילאים מבוגרים צפויים להזדקק לסיוע ולתמיכה גדולים יותר מילדיהם באופן בלעדי, בהשוואה לגברים שנמצאים בזוגיות. זאת, כיוון שהגבר הנשוי יכול לקבל את התמיכה והסיוע שהוא זקוק להם מזוגתו. גם כאן ניתן לראות התאמה לממצאים של מחקרים קודמים, שגילו, כי באופן כללי הימצאות בקשר נישואין מועילה יותר לגברים מאשר לנשים במובן ההישרדותי ובכל הקשור לנטייה לבחור בהתנהגויות מעודדות בריאות.

האם המגדר של הצאצאים משפיע על הקשר בין הורות לסיכוי לתמותה?

במחקרים קודמים נמצא, כי אם להורה יש בת, הסיכוי שלו ליהנות מתמיכה כשיזדקק לה גבוה יותר ובנוסף הסיכוי שלו גבוה יותר להיות בעל קשרים חברתיים סדירים, בהשוואה להורה לבן. כדי לבחון האם המגדר של הצאצאים משפיע על הסיכוי לתמותה, בדקו החוקרים האם אבות ואימהות לבת היו בעלי סיכון נמוך יותר לתמותה מאבות ואימהות לבן. למרבה ההפתעה, לא נמצאו כלל הבדלים בין הקבוצות.

החוקרים מסבירים את הפער בין מה שנמצא לבין מה שהיה ידוע, בכך שבמחקרים קודמים בחנו את ההשפעה של מגדר הצאצאים בהקשר של התמיכה החברתית והמגע החברתי בלבד ויכול מאוד להיות שההשפעה על הסיכוי לתמותה קשורה יותר לאספקטים אחרים של תמיכה.

כמו כן, החוקרים מציינים, כי ייתכן שבמדינה כמו שוודיה, שבה שירותי הבריאות ניתנים כמעט בחינם וישנו שוויון במערכת הבריאות, התמיכה של הילדים באה לידי ביטוי בעיקר במובנים, כמו ניווט בסקטור הבריאותי, מציאת המטפל המתאים והתעקשות על טיפול מוקדם או טוב יותר. ככל הנראה, בסוג כזה של תמיכה, בנים ובנות פעילים באותה מידה.

יתרה מזאת, אמנם במחקרים קודמים נמצא שבנות נוטות להיות באינטראקציה אינטנסיבית וסדירה יותר עם הוריהם בהשוואה לבנים, אך ייתכן שהכלות של הבנים מצליחות לפצות על ההבדלים בטיב ובאיכות התקשורת שבין הבנים לבנות. השערה זו צריכה, כמובן, לקבל אישוש במחקרי המשך.

הסבר נוסף לכך, שלא נמצא הבדל בסיכוי לתמותה בין הורים לבנים לבין הורים לבנות, הוא שלצורך בחינת הקשר בין מגדר הצאצא על הסיכוי לתמותה, נבחרה קבוצה של משפחות עם צאצא אחד בלבד: לפי החוקרים, ייתכן כי היות האדם ילד יחיד מעמיס על כתפיו אחריות גדולה יותר כלפי הוריו ולכן אין הבדל משמעותי בין מידת העזרה והתמיכה שמעניקים בנים יחידים, לבין מידת התמיכה והעזרה שמעניקות בנות יחידות.

מעבר לכל זה, נמצא במחקרים קודמים, שהורים מזדקנים בעלי השכלה גבוהה נוטים לקבל עזרה במידה שווה מבניהם ומבנותיהם ולעומת זאת, הורים בעלי השכלה ממוצעת ומטה נוטים לבקש יותר עזרה מבנותיהם ופחות מבניהם. הואיל והשכלה גבוהה מקושרת לבריאות טובה יותר, ייתכן שהאפקטים השפיעו זה על זה ואף ביטלו זה את זה.

האם המרחק הגיאוגרפי שבין ההורה לילד משפיע על הקשר?

כדי לבחון נקודה זו, נבדק הסיכוי לתמותה של הורים שהתגוררו במרחק של עד 50 ק"מ מילד שגר בקרבה הרבה ביותר והסיכוי לתמותה של הורים שהתגוררו במרחק של יותר מ-50 ק"מ מהצאצא הקרוב ביותר. נתונים אלו הושוו לסיכויי התמותה של אנשים ללא ילדים.

מה שהתגלה זה, שההבדלים בסיכויי התמותה היו משמעותיים יותר בין קבוצת ההורים שהתגוררו במרחק רב מילדיהם לבין קבוצת חשוכי הילדים, בהשוואה להבדלים בין הסיכוי לתמותה של הורים שגרו קרוב יותר לילדיהם לבין הסיכוי לתמותה של אנשים חשוכי ילדים. ממצא זו עומד בניגוד להשערה, לפיה התמיכה החברתית שההורה זוכה לה מצאצאיו משפרת את בריאותו ואת תוחלת החיים שלו, שכן קרבה גיאוגרפית מהווה כביכול ערובה לתמיכה גדולה ורחבה יותר מהילדים. אי לכך, על פניו, היינו אמורים לראות שיפור ניכר בסיכוי לתמותה בקרב הורים שגרים בקרבה רבה לילדיהם, בהשוואה לאנשים ללא ילדים.

עם זאת, ההשפעה של המרחק הגיאוגרפי לא נחקרה בצורה מעמיקה מספיק ולא נבדקה, למשל, ההשפעה של רמת ההשכלה של הצאצאים: במחקרים קודמים נמצא, כי ישנו סיכוי גבוה יותר שצאצא בעל השכלה גבוהה יגור רחוק יותר מהוריו, בהשוואה לצאצא ללא השכלה גבוהה וכן ידוע שהורה לצאצא עם השכלה גבוהה עשוי להפיק מכך רווח משמעותי יותר במובנים של הישרדות. בנוסף לכך, לא ניתנה התייחסות במחקר למצב הסוציו-אקונומי של ההורים ושל הילדים, שעשוי גם כן להשפיע על המרחק הגיאוגרפי מצד אחד, ועל הסיכוי לתמותה, מצד שני. לאור כל זה, לא מייחסים החוקרים לממצא זה חשיבות רבה מדי.

השורה התחתונה

בגילאים מבוגרים, הלחצים והמתחים הנפשיים הקשורים להורות צפויים להיחלש בעוצמתם ובמקביל ההורים יכולים להפיק תועלת רבה יותר מהתמיכה החברתית שילדיהם מספקים להם. במחקרים קודמים נמצא, שתמיכה זו היא בעלת יתרונות בריאותיים משמעותיים. כמו כן, נמצא במחקרים קודמים שקשישים נטולי ילדים, זוכים באופן כללי להרבה פחות תמיכה חברתית בהשוואה להורים מזדקנים: בעיקר נמצא, כי קשישים ללא ילדים שנמצאו במצב בריאותי ירוד ושחיו בגפם, נאלצו להתמודד עם חוסר תמיכה משמעותי ביותר.

כותבי המאמר ניסו לתקוף מכמה זוויות את ההשערה לפיה הירידה בסיכוי לתמותה בקרב הורים, נובעת מהתמיכה החברתית שמספקים הילדים להוריהם, הנעדרת מחייהם של אנשים חשוכי ילדים. הממצא החשוב ביותר שהתגלה הוא, שההבדלים בסיכויי התמותה בין הורים לאלה שאינם הורים, גדלים והולכים עם ההתקדמות בגיל ההורים. ממצא זו יש בו כדי לאשש את השערת החוקרים, לפיה התמיכה החברתית היא זו שעומדת בבסיס הקשר בין הורות להפחתת הסיכוי לתמותה. זאת, כיוון שקרוב לסוף החיים, כאשר המעגל החברתי מצטמצם באופן טבעי, הקשר עם הילדים והתמיכה המגיעה מהם הופכים למשמעותיים במידה גוברת והולכת.

  

עודד פשטצקי, מוסמך (בהצטיינות) בתזונה, בריאות והתנהגות (M.A.N), בית הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים