דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

מלחמה ושלום: כיצד בני זוג בבגרות המאוחרת מיישבים חילוקי דעות?

מחקרים הראו כי בתקופת הבגרות המאוחרת, מרבית האנשים מעריכים את נישואיהם כמאושרים עד מאושרים מאוד. אולם כמו בתקופות חיים אחרות, גם בתקופה זו מתקיימים בין בני הזוג חילוקי דעות ופורצים ביניהם קונפליקטים. יתר על כן, תקופת הבגרות המאוחרת מאופיינת במעברי חיים רבים, אשר הבולטים שביניהם הנם פרישה מהעבודה, "הקן המתרוקן", מעבר חיים שבו עוזבים הילדים הצעירים ביותר את הבית, נטילת תפקיד המטפל בהורה או בבן משפחה קשיש והתדרדרות מצב הבריאות אשר בעקבותיה מתפתחת תלות בסביבה ובבן הזוג. מעברים אלו עלולים להציף על פני השטח קונפליקטים בלתי פתורים בזוגיות שהיו חבויים מהעין בתקופות מוקדמות יותר בחיי הנישואין, או קונפליקטים חדשים שהתפתחו בשל נסיבות החיים המיוחדות של תקופת חיים זו, אשר כדי ליישב אותם יש לאמץ דפוסים מותאמים. אופיו של דפוס ההתמודדות עם הקונפליקטים שבני הזוג מאמצים, הוא מרכיב חשוב הקובע את איכות חיי הנישואין.

16/09/2015

בחקר הדפוסים שבני זוג מאמצים לפתרון חילוקי דעות בבגרות המאוחרת, אימצו חוקרים מודל המבוסס על הבחנה בין חמישה דפוסים. חלק מהדפוסים מתונים ורכים וחלקם האחר לוחמניים ונוקשים. שלושת הדפוסים הרכים הם: דפוס הוויתור המתבטא בוויתור על  צרכי ה'עצמי' והתחשבות בלעדית בצרכי האחר; דפוס הפשרה המתבטא במציאת איזון בין צרכי ה'עצמי' לצרכי האחר; ודפוס האינטגרציה בין צרכי ה'עצמי לבין צרכי בין הזוג, והדפוסים הקשים הם: דפוס המאבק המתבטא בהתעלמות מצרכי האחר, ודפוס ההימנעות המתבטא בנסיגה מנקיטת עמדה בעת קונפליקט.
עוד מראים מחקרים כי הדפוסים הרכים קשורים להסתגלות בנישואין, ואילו הדפוסים הקשים מובילים אמנם לעתים לפתרון הקונפליקט, או דוחים עימות גלוי בין בני הזוג, אולם הם יוצרים אווירה  מתוחה ביחידה הזוגית. כיוון שרוב הגירושין מתרחשים בשלבים המוקדמים יותר של הנישואין וקונפליקטים בין בני הזוג עשויים להאיץ גירושין, בחנו חוקרים את סוגיית יישוב הקונפליקטים בזוגיות ואת הדפוסים היעילים לפתרונם בשלבים מוקדמים של חיי הזוגיות. עם זאת, מחקרים מעטים בלבד עסקו בהיבט של פתרון קונפליקטים בזוגיות בתקופת הבגרות המאוחרת.
במחקר שערכתי יחד עם שולמית ולפיש, התמקדנו בסוגיית פתרון הקונפליקטים בזוגיות  בבגרות המאוחרת בקרב זוגות אשר נישואיהם ארוכי טווח (בממוצע כ-40 שנה). בנוסף לייחודיות הטמונה בבחינת הסוגיה בתקופת הבגרות המאוחרת, ייחוד נוסף של המחקר הוא ביחידת הניתוח שהתבססה על התא הזוגי. כך, בעוד רוב המחקרים שעסקו בסוגיה בחנו גברים ונשים אשר אינם נשואים זה לזו, במחקר זה נבחנו בעלים ונשותיהם, ועובדה זו אפשרה הבנה מעמיקה יותר של התהליך העובר על בני הזוג בתוך התא הזוגי כאשר מתגלים ביניהם חילוקי דעות. מדגם המחקר כלל 152 משתתפים (76 זוגות), כאשר גילם הממוצע של הגברים עמד על  68 ושל הנשים על 65.
ממצאי המחקר מראים
כי על פי אופיים של דפוסי יישוב הקונפליקטים אשר בני הזוג מאמצים, יחסי הזוגיות בתקופת הבגרות המאוחרת מתגלים כנינוחים למדי. דפוס האינטגרציה אשר נמצא כדפוס יישוב הקונפליקטים השכיח ביותר הוא דפוס נינוח ומתון למדי, אשר אלו המאמצים אותו מנסים למזג בין צרכיהם שלהם לבין צרכיו של בן הזוג. גם דפוסי הוויתור והפשרה הנחשבים כדפוסים נינוחים, מופיעים בשכיחות גבוהה למדי בקרב שני בני הזוג, ואילו הדפוסים הנחשבים על פי הספרות כדפוסים קונסטרוקטיביים פחות, דפוסי המאבק וההימנעות, מופיעים בשכיחות נמוכה הן בקרב הנשים והן בקרב בעליהן.
במקביל לקווי דמיון בין נשים לבעליהן, נמצאו גם הבדלים מגדריים ניכרים ולא צפויים  בסגנון יישוב הקונפליקטים. כך למשל, גברים נוטים להשתמש יותר מנשותיהם בדפוסי הוויתור והפשרה. בנוסף, הממצאים מראים כי גברים נוטים להשתמש יותר מנשים בדפוס ההימנעות אשר אמנם אינו מקדם את יישוב הקונפליקט באופן ממשי, אולם הוא מונע התנגשות בין בני הזוג.
וכיצד ניתן להסביר ממצאים אלו? 
על פי אחת הגישות המקובלות בקרב אנשי מקצוע, במחצית הראשונה של החיים תפקידי ההורות וסיפוק צרכי הילדים תופסים מקום מרכזי. תפקיד ההורה הוא תפקיד אינטנסיבי ותובעני ביותר, ולפיכך כל אחד מההורים מתמחה בהענקת צרכים שונים לילדים ומעביר לבן זוגו את הפונקציה המשלימה. על פי התפיסה המסורתית-סטריאוטיפית, האם מספקת את הפונקציה האמוציונאלית ומוותרת על רצונה לשלוט ולתת לעתים ביטוי להתנהגויות תוקפניות, ואילו האב מתמקד במילוי תפקיד המפרנס. ואולם במשך השנים, החל מאמצע החיים ואל תוך הבגרות המאוחרת, אופיו של תפקיד ההורה הולכת ומשנה גוון, ובשלב זה חלה התרופפות בחלוקת התפקידים בסוגיית ההורות, ויש הטוענים אף למהפך בתכונות של כל אחד משני המינים. בשלב זה, גברים ונשים יכולים להניח לעצמם לבטא גם חלקים אחרים שדוכאו באישיותם במחצית הראשונה של חייהם, וכך מתרחש מעין היפוך בתפקידי המינים המסורתיים. לפיכך, גברים מאפשרים לעצמם לבטא צדדים נשיים באישיותם המתבטאים בוויתור או בפשרה לנשותיהם, ואילו נשים המועצמות עם הגיל, נמנעות מוויתור ואינן מתפשרות כבעבר עם רצונות בעליהן עוד מגלים ממצאינו כי כאשר אחד מבני הזוג, גבר או אישה, משתמש בדפוס האינטגרציה, איכות חיי הנישואין היא גבוהה ביותר. ואולם, ההסבר לאיכות חיי הזוגיות אינו מושתת על דפוסי יישוב הקונפליקטים בזוגיות שבן הזוג עצמו מאמץ בלבד, ונראה כי קיימת תרומה ניכרת גם לדפוסים אשר השותף מאמץ. כך למשל, כאשר נבחנה תרומתם של דפוסי יישוב הקונפליקטים שהבעלים מאמצים להסבר הערכת איכות הזוגיות בקרב נשותיהם, בולטת תרומתו של דפוס הוויתור, ונראה כי נשים מעריכות את חיי נישואיהן כטובים יותר כאשר בעליהן מוותרים להן בעת יישוב הקונפליקטים בזוגיות, ואילו בקרב גברים, כאשר נשותיהם מאמצות את דפוס האינטגרציה, הם מעריכים את חיי הנישואין כטובים יותר. יתכן שגם בממצא זה משתקפת התעצמות הנשים בבגרות המאוחרת לעומת בעליהן ודרישה לוויתור  מצד הגברים בעוד שגברים המגלים נטייה יותר רכה באישיותם, מעדיפים ויתור הדדי שביטויו   אימוץ דפוס מאוזן  מצד נשותיהם בעת פתרון הסכסוך.
האם כאשר אחד מבני הזוג מאמץ אסטרטגיה מסוימת בן זוגו יאמץ את אותה האסטרטגיה? בתשובה לשאלה זו, ההיגיון פועל משני צדי המתרס. מחד, סביר להניח כי יתקיים עיקרון של פיצוי בעת השימוש באסטרטגיות השונות. כך למשל, על פי הגיון זה שימוש במאבק מצד אחד מבני הזוג על מנת להגיע לשליטה בתהליך פתרון הקונפליקט, יביא לשימוש בוויתור ובפשרה על ידי הצד האחר על מנת לאפשר לקשר הזוגי להמשיך להתקיים. ואולם מאידך, ההיגיון פועל גם מהצד השני של המתרס, ועל פי היגיון זה מתקיים דמיון בין דפוסי יישוב הקונפליקטים  בין בני הזוג, וכך ויתור מזמין ויתור ומאבק מוביל למאבק.
ומה מראים ממצאי מחקרנו? במחקר לא מצאנו עדות לעקרונות אלו (פיצוי או דמיון) בצורה מלאה ועקבית. ביטוי מסוים לעיקרון הדמיון מצאנו בדפוס בודד לפתרון קונפליקטים בזוגיות - דפוס ההימנעות, וכך כאשר אחד מבני הזוג משתמש בדפוס ההימנעות, בן זוגו נוטה אף הוא לאמץ דפוס זה. ככל הנראה, כאשר אחד מבני הזוג מגלה בעת קונפליקט בזוגיות נסיגה ואין לבין זוגו עם מי לתקשר, לשאת ולתת או להתעמת, גם בן הזוג מאמץ דפוס פעולה דומה ובין בני הזוג תתרחש הפרדת כוחות. מצב זה עשוי אמנם למנוע מאבק או עימות גלוי באופן רגעי, אך מקור הקונפליקט נשאר ללא פתרון והקונפליקט עשוי להתחדש בזמן אחר.
במבט כללי, ממצאי המחקר מצביעים על כך שבעת פרוץ הקרבות בין בני הזוג, נשים וגברים מנסים לפתור את חילוקי הדעות ביניהם מתוך אימוץ דפוסים ייחודיים, שאינם בהכרח הדפוסים אשר באופן סטריאוטיפי מתאימים לגברים או לנשים, וייתכן שדפוסים אלו הם תולדה של מאפייניהם בתקופת הבגרות המאוחרת. מתוך כך, תהליך יישוב הקונפליקטים הוא מורכב וסבוך ונראה כי לעתים יש בו מאפיינים  מגדריים, אך לעתים מהלכיהם של בני הזוג אינם  מתנהלים על פי תרחישים מגדריים צפויים ומקובלים. 
בהיבט המעשי, על אנשי מקצוע המטפלים בזוגות בבגרות המאוחרת להביא בחשבון כי בעת הניסיון לפתור קונפליקטים בזוגיות, בעלים ונשותיהם מאמצים דפוסים הייחודיים לתקופת חיים זו שנועדו להשכין ביניהם שלום, או לכל הפחות למנוע מלחמה.

 

פרופ' ליאת קוליק, בית הספר לעבודה סוציאלית, בר אילן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים