דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

סוגיית הטיפול בזקנים סיעודיים על ידי עובדים זרים

העסקת עובדים זרים בסיעוד – אינטרס לאומי, כלכלי ומוסרי

8/12/2013

אנו נמצאים בעיצומו של שינוי דמוגרפי משמעותי ביותר – הזדקנות האוכלוסייה. מדובר בתופעה עולמית שכל מדינות העולם נדרשות אליה. בישראל 804,500 איש הם בני 65 ומעלה, מהם 223,270 בגיל 80 ומעלה. בשנים האחרונות חלה עלייה בתוחלת החיים בגין התקדמות הרפואה, שיפור איכות הסביבה ושינוי באורח החיים של הזקנים. תופעה זו תימשך גם בעתיד הקרוב, ועד לשנת 2030 יוכפל מספר הזקנים.

אחת התוצאות של תהליך זה היא עלייה בצריכה של שירותים לאוכלוסייה המתבגרת והמזדקנת. המענים המקובלים מבוססים על שני כיוונים אפשריים: הסידור המוסדי מחד גיסא והטיפול בבית ובקהילה מאידך גיסא. המדיניות המקובלת כיום בישראל ובכל מדינות העולם היא לאפשר לזקנים להמשיך ולחיות בביתם ובסביבתם כל עוד הדבר ניתן, גם כשמצבם הפיזי והמנטלי מידרדר; במילים אחרות: להזדקן בקהילה.

מדינת ישראל השכילה, בשלושת העשורים האחרונים, לפעול בדרכים שונות להשגת היעד של הזדקנות בקהילה. מאז 1988 הופעל חוק הסיעוד, שבמסגרתו נעזרים כיום כ-150,000 זקנים מוגבלים, הוקמו 172 מרכזי יום המספקים טיפול יום לכ-16,000 זקנים, נוסדו 260 קהילות תומכות, בהם חברים כיום כ-50,000 איש וכן שירותי בריאות ורווחה נוספים שסייעו להשאיר את הרוב הגדול של הזקנים בביתם. בכלל זה יש להביא בחשבון גם כ-42,000 איש הנהנים מטיפולם של עובדים זרים בבית. שיעור המיסוד בישראל כיום הוא מהנמוכים ביותר בעולם (36 מיטות לאלף בני 65 ומעלה).

בין כל יתר השירותים לזקנים בקהילה, הייתה לחוק הסיעוד תרומה משמעותית ביותר להשגת היעד של הזדקנות בקהילה. אלמלא היה קיים חוק זה ויתר השירותים המיוחדים שפותחו בקהילה, היה שיעור המיסוד גבוה בהרבה וכתוצאה מכך עלות ההוצאה הציבורית והפרטית הייתה גבוהה יותר, ומה שחשוב לא פחות, איכות החיים של הזקנים המוגבלים הייתה ירודה בהרבה. רוב הזקנים (84.2%) ומשפחותיהם (83.2%), המעסיקים עובד זר, מעדיפים להעסיק עובד זר ולא לעבור למוסד (בר צורי, 2010). המאפיינים של הזקנים המטופלים על ידי עובדים זרים דומים מאוד לאלו של דיירי מוסדות הסיעוד, ולכן אפשר להציג את ההסתייעות בעובדים זרים כחלופה ריאלית לטיפול המוסדי. בהקשר זה חשוב להדגיש שהרצון להישאר בבית מאפיין את כלל הזקנים. כמעט כולם מעדיפים להמשיך ולחיות בביתם ולא במוסד.

בחודש אפריל 2013 היו כ-70,780 זכאים לגמלת סיעוד ברמת קצבה של 150% ו-168%, מתוכם לכ-45.5% היה היתר להעסקת עובד זר. דהיינו, קרוב למחצית מהזקנים הזקוקים לעזרה רבה ברוב פעילות היומיום או לעזרה מלאה בכל פעולות היומיום, מעסיקים עובד זר (32,000 איש). על אלו יש להוסיף כ-10,000 איש שמעסיקים עובדים זרים ואינם זכאים לשירותי חוק הסיעוד, בעיקר בגין מבחן ההכנסות. כלומר, כ-42,000 (!) זקנים מתוך כ-800,000 בני 65+, מטופלים על ידי עובדים זרים.

התועלת המיוחדת בעבודתם של העובדים הזרים היא בכך שהם מבצעים מגוון רחב של פעולות הקשורות לטיפול אישי, בעיקר רחצה, לבישה, הנעלת נעליים וכן עבודות משק הבית, כמו בישול, ניקיון, כביסה, קניות והבאת תרופות. ומעל לכול, העובדה שהם נמצאים בביתו של הזקן וסמוך אליו במשך כל שעות היממה ובמשך כל השבוע (להוציא יום חופשה שבועי, שחלקם גם מותרים עליו תמורת תשלום נוסף). תרומת העובדים הזרים לאיכות חייהם של הזקנים המוגבלים היא דרמטית, וברור שעשרות אלפי זקנים זכו לחיים טובים יותר בשנות חייהם האחרונות בזכות הסדר זה. התועלת בהעסקת העובדים הזרים היא הן בחיסכון הכספי לפרט ולחברה, הן בשמירה על איכות חיים גבוהה יותר והן בתועלות הכלכליות הנלוות. לדוגמה, העסקת עובדים זרים מצמצמת את היעדרות בני המשפחה מעבודה.

אין להתעלם מכך שקיימות גם בעיות בהעסקתם של העובדים הזרים. יש תופעות של הזנחה ואלימות (אם כי אלו קיימות גם אצל עובדים ישראלים ואף בתוך המשפחה), קיים מצב של חוסר הכשרה מקצועית, קיימת תופעה של נטישת הזקן ועוד. אולם עם בעיות אלו יש להתמודד באמצעות נהלים וכללים קפדניים, פיקוח ובקרה ראויים לשמם והכשרה מקצועית לפני העבודה ובמהלכה.

כיום נוצר מצב של מחסור בעובדים זרים בסיעוד אל מול ביקוש הולך וגובר. מצב זה גרם לכך שהשוק הפך משוק של המעסיקים (הזקנים ובני משפחותיהם) לשוק של העובדים הזרים. המשמעות היא ששכרם עלה וגברו דרישותיהם מהמעסיקים הפוטנציאלים. תוצאה אפשרית היא שאלו שיעסיקו עובדים זרים בעתיד יהיו בעלי היכולת והמקרים הקלים יותר, ואילו מעוטי היכולת ובעלי המגבלות הקשות לא יוכלו להעסיק עובד זר. כמו כן יש לתת את הדעת על כך שנמצאים בארץ עובדים זרים רבים, שסיימו את תקופת הרישוי ועובדים כיום בעבודות שונות ללא היתר. מדובר בעובדים מנוסים המכירים את הארץ שיש לשקול כיצד רצוי להתמודד עם בעיה זו.

בצד ההערכה החיובית לתועלת שיש בהעסקת עובדים זרים נשמעות גם טענות נגד העסקתם. טענה אחת מתייחסת להיבט הכלכלי: בעתיד תעלה הדרישה ויעלה השכר של העובדים הזרים. הטענה השנייה מתייחסת להיבט תרבותי, ערכי וחברתי: ריבוי העובדים הזרים שיחיו כאן שנים רבות, או אף ישתקעו כאן, ישפיע על האופי התרבותי, הערכי והחברתי של המדינה. אני רוצה להניח שיש ממש בטענות אלו, אולם השאלה העיקרית היא האם יש חלופות למצב הקיים?

החלופות המעשיות העולות על הדעת לסוג סיוע זה הן בדרך כלל שתיים – סידור מוסדי או מטפלות מקומיות. ובכן, הטיפול המוסדי יקר בהרבה, מספק איכות חיים נמוכה יותר ואינו מקובל כפתרון רצוי על ידי הזקנים ובני משפחותיהם. הטיפול על ידי מטפלות ישראליות איננו ריאלי, משום שכמעט אין מטפלות המוכנות להתגורר בבית המטופל במשך כל ימות השבוע והן לא מוכנות לעבוד בתעריף הקיים.

אפשר גם להעלות חלופות תיאורטיות, למשל בניית מערך טיפול במשמרות על ידי מטפלות ישראליות בתשלום גבוה. ייתכן שאפשר לבנות תכנית טיפול שתצמצם את הצורך בטיפול ובהשגחה בלילה ותיתן מענה שונה. בהקשר זה יש מקום להזכיר את התכנית הניסיונית המקודמת כיום על ידי אשל בכיוון זה – Integrated care, אולם כל אלו בגדר מחשבה ותכנון לטווח רחוק, ובוודאי אין לנו כל אפשרות לדעת כיום באיזו מידה הן תהיינה ריאליות ואפקטיביות אם בכלל.

המסקנה היא שהאינטרס הלאומי, הכלכלי, החברתי והמוסרי הוא לשמר את השירות של העסקת עובדים זרים בסיעוד ולהבטיח שהיצע העובדים בשוק לא יפחת מהביקוש.

 

פרופ' יצחק בריק- יו"ר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה ומרצה בחוג לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים