דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

אין ברירת מחדל- אך יש בחירה בין גמלה בכסף לשירות בעין

27/08/2013

בתום מאבק עיקש ומתואם של איגודים מקצועיים, אנשי אקדמיה, שירותי רווחה ונותני שירותי סיעוד, עסקיים ושלא למטרות רווח, הופרדה הצעת האוצר לגמלה בכסף למעסיקי עובדים זרים בסיעוד מחוק ההסדרים ועברה לתהליך חקיקה מסודר. אבל דרישתו של מרכז מטה המאבק בהצעה, פרופ' יצחק בריק, שלא להיחפז בהליך החקיקה לטובת גמלה בכסף ולקיים דיון ציבורי מעמיק בנושא, נדחתה גם היא, ואפשרות הבחירה בין גמלה בכסף לגמלה כשירות בעין עברה כבר את שלבי החקיקה הראשוניים. על פי ההצעה המתגבשת יהיה על זכאי לגמלת סיעוד או משפחתו לבחור בעת הגשת הבקשה במשרד הפנים לרישיון העסקה של עובד זר בין גמלה בכסף או שירות בעין. ועוד נקבע כי אחת לחודש תוכל משפחת הזכאי לעבור מסלול מגמלה כספית או שירות בעין, ולהיפך.

לסיכום הסיבוב העכשווי על קביעת אופיו של חוק ביטוח סיעוד כדאי לתת את הדעת על הסיבות ש
"מציתות" את סוגיית גמלת סיעוד בכסף או בעין בכל פעם מחדש.

כבכל תחום גם בתחום הסיעוד בקהילה משלמים גופים מקצועיים המתנהלים עם קוד אתי של הגינות ומקצוענות את מחיר ההתנהלות החזירית ותאבת הבצע של עמיתים, שכל האמצעים כשרים בעיניהם להשיג עוד לקוח, ובכלל זה היעדר בקרה על עבודת מטפלים והתעלמות שיטתית מזכויות העובדים.

נדמה שלא היה קרב שבו לא הייתה ידם של נותני שירותי הסיעוד על העליונה. הצליחו לדחות מכרזים שוב ושוב, לסכל כל ניסיון למהלך גורף בשינוי חוק סיעוד, אלא שבמערכה על תדמיתם בדעת הקהל ובקרב מקבלי ההחלטות הם יצאו נפסדים. וחבל.

רובם מבצעים עבודה ראויה. למרות הטענות, למרות תחושות הציבור כאילו נותני השירותים עושים הון על גבי זקנים חסרי ישע, קשה לציבור להעריך כיצד היו נראים שירותי הרווחה במדינה ומה היה מצבם של עשרות אלפי זקנים במדינה אלמלא פקדו עובדיהם של חברות ועמותות הסיעוד 150 אלף זקנים לפחות פעמיים בשבוע. לביתם של 150 אלף זקנים תשושים וסיעודיים נכנסים בכל שבוע עשרות אלפי עובדים ומטפלים. מדווחים. מבוקרים.

ונכון, לא תמיד הדיווחים הם מדויקים. לא תמיד הפיקוח וההדרכה ראויים או עומדים בדרישות האיכות והנהלים. ונכון, לא מעטים המקרים של "הסכמים מתחת לשולחן" בין המטופלים למטפלים, ונכון, יש בעלים של חברות סיעוד שהפכו לעשירים גדולים על גבם של זכויות עובדיהם. ויש לטפל בהם בסנקציות מנהליות ומשפטיות. ולנהוג בהם בחומרה. ונכון, "בזכות" חריצותם של נותני שירותי הסיעוד ושליחיהם הצליחו 150 אלף זקנים לקבל גמלת סיעוד וכשליש מהם לזכות במטפלת זרה צמודה 24 שעות ביממה. שיעור זכאים חסר תקדים.

אבל, כל המשתלחים בגסות רוח בנותני שירותי סיעוד צריכים לזכור כי רובם מנהלים ועובדים סוציאליים ראויים המפעילים עשרות אלפי עובדים ביעילות והמבטיחים שתפתח דלת ביתם של עשרות אלפי זקנים מספר פעמים בשבוע. ואם יש להם להלין אין אלא  על עצמם להלין. שלא פיתחו כלי בקרה אפקטיביים, שנתקפו "רגליים קרות" כל אימת שנדרשו להפעיל סנקציות דרמטיות עד כדי הפסקת ההתקשרות עם חברת סיעוד. שלא נתנו דעתם על שכר ראוי לעבודה חיונית, למסלול קידום של מטפלות, לקידום מקצועי ותדמיתי של מטפלת סיעודית.

זה לא התחום היחיד במדינת ישראל שזכרונו של הציבור וזכרון נבחריו קצר. ששכחו שייזום חוק ביטוח סיעוד נולד בעקבות כותרות תכופות בעיתונות על עוד זקן שריח רקבון גופתו הנשכחת בביתו הזכיר למישהו את קיומו. וזה קרה לא רק בבתיהם של "משפחות במצוקה".

זה נכון לבחון כל מערכת, כל שירות, לאחר חצי יובל להפעלתו. לבחון לעומק. זה בסדר אפילו לכפור בהנחות היסוד. אבל בעבודה יסודית ועניינית, ולא במסגרת של דיונים שטחיים של מסגרות פוליטיות ופופוליסטיות.

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים