דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

הרהורים בעקבות כלאדם: על תחזוקת הגוף ותחזוקת הנפש בזיקנה

פיליפ רות, סופר אמריקני, המצוי בין בכירי הסופרים האמריקנים, פירסם בשנת 2006 את ספרו “כלאדם” שיצא לאור בעברית בשנת 2011 (בהוצאת זמורה ביתן). שם הספר “כלאדם” נילקח ממחזה מוסר אנגלי ידוע מסוף המאה החמש-עשרה המתאר את הדרך שעושה האדם הנקרא להתייצב בפני המוות. הספר מספר על כלאדם, עליך ועלי. זה ספר על סיום החיים, זה ספר על התחלת המוות.

22/03/2012

אין דבר כזה לעשות גרסה חדשה של המציאות. רק לקחת אותה כמו שהיא

)ננסי, בתו של כלאדם(

כשצעירים, הצד החיצוני של הגוף הוא מה שמשנה, איך נראים מבחוץ. כשמזדקנים, משנה מה שבפנים, ולאנשים כבר לא אכפת איך אתה נראה

)ממחשבותיו של כלאדם(

תסתכל אחורה ותכפר על כל מה שאתה יכול לכפר, ותוציא את הכי טוב ממה שהשארת

(מדברי אביו של כלאדם)

 

 

 

על עטיפת הספר מצויר שעון כיס משתלשל על שרשרת. כמו של סבא. העטיפה שחורה והשעון לבן. יום ולילה. חיים ומוות. השעה בשעון היא שבע דקות לשתים עשרה, אך נדמה כי מחוג השניות ממשיך לנוע, הזמן מתקתק, חולף, כלה, עוד שבע דקות ודי.

 

גיבור הספר הוא מעצב גרפי במשרד פרסום בניו יורק, אב לשני בנים מנישואיו הראשונים, שאינם רוצים כל קשר איתו, ואב לבת אוהבת מנישואיו השניים. שלוש מערכות הנישואים שהיו לו כשלו והוא נותר בודד. בשנות חייו האחרונות התגורר בכפר למגורי גמלאים בחוף ג’רסי. לאנשים המופיעים בספר, הבת האוהבת, הבנים הכועסים, האח הבריא, יש שמות: ננסי, רנדי ולוני, האווי. אבל לגיבור הספר אין שם. ולא במקרה. הוא כלאדם.

 

בעקבות קריאת ספרו של פיליפ רות “כלאדם” נותרתי מהורהרת וגם עצובה מעט. הספר המשיך ללוות אותי במחשבותיי, והתכנים שבו התכתבו עם ידע תיאורטי על עולם הזיקנה, עם ממצאי מחקרים ועם מפגשים כפסיכולוגית עם אנשים בזקנתם. רציתי לחלוק איתכם הרהורים אלה.

 

 

תחזוקת הגוף

כלאדם מועסק בגופו ומוטרד ממנו. הוא הולך לבדיקות רפואיות שונות, מתווספות אבחנות ומצטברות מחלות, הוא מתאשפז בבתי חולים ומשתחרר לסירוגין ועליו לעבור ניתוח שבו הוא מוצא את מותו. מסלול הבדיקות, הטיפולים, האשפוזים והניתוחים מלווה באבדן קשה של אמון וביטחון בגוף ובתחושה של חוסר שליטה. הגוף הבוגד והמתעתע דורש תחזוקה מתמדת וכרונית. זהו עיסוק מציף, מייגע ומתסכל, ובשפת הספר: החמיקה מהמוות נהפכה לעיסוק המרכזי בחייו, והבלייה הגופנית - לסך כל הסיפור שלו.

 

לסבתא פייגלה, שזיכרונה ממשיך להעשיר את חיי, הייתה דעה נחרצת על החיים, העיקר הבריאות, אמרה, כל היתר כבר יסתדר. ואמנם, מצב הבריאות משפיע על כמויות האנרגיה הגופנית והנפשית העומדות לרשותנו ועל יכולת התפקוד. גוף בריא ומערכת חיסון איתנה מהווים בלמים מפני תוצאות לוואי של מצבי חיים קשים. אך היתרונות של מצב הבריאות מסוננים דרך פילטר אישי: מהי התפיסה האישית שלנו את המצב. יש אנשים חולים שאינם חווים את עצמם כחולים. הם מרגישים בריאים וכך גם מתייחסים אל עצמם, ולמרות התמיכה המועטה שהם מקבלים מגופם הם ממשיכים לתפקד ושומרים על אופטימיות.

 

 

מערכות קשרים מספקות לנו דלק של אינטימיות. אפילו מערכת תמיכה של אדם אחד בלבד יכולה להיות יעילה אם היא מקנה לנו הרגשה שאנו רצויים ואהובים ומחזקת את תחושת השייכות.

 

לקשרים עם אנשים אחרים בחיינו יש גם משמעות רגשית וגם משמעות של מתן עזרה ממשית

 

 

באופן פרדוכסלי תהליך ההזדקנות מחליש את הגוף אך לאו דווקא את הנפש, ולפעמים מציג בפניה אתגרים אשר דורשים שימוש בתעצומות וכוחות יותר מאשר בתקופות חיים קודמות. ממצאי מחקרים אחרונים מצביעים על שמירת שביעות רצון מהחיים בגיל מבוגר, על יכולת רבה יותר לוויסות רגשי וקבלת אירועי חיים שליליים, וכן על תפקוד קוגניטיבי בשל שיש בו פרספקטיבה על החיים, וקבלה של סתירות, מעורפלות ואי-ודאות.

 

 

 

מקורות לתחזוקת הנפש והגוף

תמונה מוכרת. כביש בין-עירוני. מכונית נטושה בצד הדרך, אורותיה מהבהבים ומשולש אדום מוצב מאחוריה. בהמשך הכביש, אנו פוגשים גבר עם פנים מודאגות המנפנף בידיו אלינו, מיכל ריק בידיו, הוא רוצה להגיע אל תחנת הדלק הקרובה. נגמר לו הדלק. מכוניות אינן זזות בלי דלק, וגם אנחנו לא. הדלק שאנו זקוקים לו כדי לנוע, להתקדם ולהשיג מטרות בחיים, מצוי במשאבים העומדים לרשותנו. במקורות התחזוקה שלנו.

 

מהם משאבים עבורנו? הם מסמלים את כל מה שעוזר לנו לתפקד, למלא צרכים או להשיג מטרות. יש משאבים אישיים כמו בריאות טובה ואופטימיות, יש בין-אישיים כמו תמיכה של משפחה ונוכחות של חבר קרוב ויש סביבתיים כמו דיור מותאם ועזרים טכנולוגיים. המשאבים העומדים לרשותנו אינם נתון קבוע אלא הם מתמלאים או מתדלדלים במרוצת החיים, תלוי בנסיבות, בקשיים שאתם אנו מתמודדים וכמובן גם בהשקעה שאנו משקיעים בעצמנו ובאורח החיים שלנו.

 

כל פעם מחדש אני מופתעת ממגוון התגובות של אנשים לאירועי חיים דומים. התאלמנות, מעברי דיור, מחלה קשה. יש כאלה שחייהם נעצרים, הם מפסיקים לתפקד ואינם מתאוששים, ואילו אנשים אחרים אוספים כוחות, מתגברים ומחפשים דרכים חדשות. מה סודם? כנראה שעמדו לרשותם מקורות תחזוקה מהם שאבו אנרגיה, כוח ויכולת עמידה.

 

הספרות המחקרית בתחומי הפסיכולוגיה ההתפתחותית, החיובית והקוגניטיבית, מצביעה על מספר מקורות לתחזוקת הנפש ובעקיפין או במישרין גם לתחזוקת הגוף. אלו הן תחנות הדלק המאפשרות להמשיך ולנוע בדרך החיים גם בתקופת הזיקנה ובמצב בריאות ירוד, בעזרתן נוכל להתחזק, לספק צרכים ולהתמודד עם השינויים. מהם אותם משאבים המאפשרים לתחזק ולתדלק את הנפש בזיקנה? נכיר כמה מהם.

 

על גבי אחת ממשאבות הדלק המשמעותיות עבורנו, כתוב: דימוי עצמי חיובי. דימוי עצמי הוא העמדה שיש לנו כלפי עצמנו. עד כמה אנו מעריכים ומכבדים את עצמנו. איננו מושלמים. אין אדם מושלם, אבל אם הדימוי העצמי שלנו חיובי, אנו מסוגלים להכיר גם בכוחות וגם בחולשות, ומוכנים לקבל את עצמנו עם הוורדים ועם הקוצים. אנשים שיש להם דימוי עצמי חיובי מתמודדים יותר טוב מאחרים עם לחצים ואירועים קשים בחיים.

 

מקור נוסף לתחזוקה הוא הנכונות לעשות דברים חדשים. ליצור ולהתחדש. אנשים הפתוחים להתחדשות תופסים את השינויים בחיים כטבעיים ומתייחסים אליהם כאל אתגר ולא כאל איום. הם רואים את הסיכויים הנפתחים לפניהם במצבים חדשים וסיכונים אפשריים אינם מרתיעים אותם. הם מוכנים להסתכן. בכל סיכון מצוי עבורם סיכוי. ועוד משאבת תדלוק בולטת היא תחושת השליטה בחיים – האם אנו מרגישים שחיינו נקבעים ומוכתבים על ידי אנשים אחרים, על ידי הגורל או גרמי השמיים, או אולי אנו מאמינים כי יש לנו אחריות לחיינו, להחלטות ולבחירות, ואפילו למצב הבריאות הנפשי והפיזי? אם יש לנו תחושת שליטה על החיים, ואיננו מרגישים כמריונטות המופעלות על ידי הנסיבות, כנראה שנהיה מסופקים יותר ונתמודד היטב עם מצבים ואירועים קשים.

 

הפסיכולוגים מציעים לתגבר את תחושת השליטה על החיים באמצעות התנסויות במספר רב של מצבי בחירה. רובנו נוטים לעשות דברים בצורה קבועה. לשמור על קשרים עם אותם אנשים, ללכת באותם רחובות, לצפות באותן תוכניות טלוויזיה, ואפילו לאכול אותו אוכל ולשתות את התה עם כפית וחצי סוכר בדיוק. קביעות מקנה ביטחון. אך אם ברצוננו לתחזק את תחושת השליטה עלינו להתמודד מדי פעם עם מצבי בחירה שמזמנים לנו מצבי חיים יומיומיים: האם להשתתף בקורס לאנגלית או למחשבים? האם להעדיף לשמוע היום ברדיו את הקונצרט או את תוכנית האקטואליה? וגם בהחלטות כמו: לנסות סוג חדש של תה לארוחת הבוקר או לנסוע לבקר את הנכדים במסלול אחר מהרגיל.

 

מקור נוסף לתחזוקת הנפש הוא בניית מטרות. מטרה היא כמו תמרור דרכים ועליו חץ, יש כיוון ויש יעד שאליו מתכוונים להגיע. יש טעם לנוע קדימה. מטרות משתנות לאורך החיים והן מותאמות לשלבים ולצרכים ההתפתחותיים וכן לנסיבות החיים. מטרות בזיקנה עשויות להיות שונות ומגוונות, דרך רכישת השכלה, עיסוקי פנאי, פיתוח כישורים שונים ועד להשתתפות בבר מצווה של הנכד או בחגיגת חתונת הזהב. מטרות אינן נמדדות בגודלן אלא בעצם קיומן הנותן תקווה ומשמעות לחיים.

 

משאבת דלק בולטת וחשובה בחיים הם האנשים סביבנו. קשרים חמים, הדדיים ומספקים עם בני משפחה וחברים שיש לנו איתם יחסי אמון מהווים משאב מרכזי. מערכות קשרים מספקות לנו דלק של אינטימיות. אפילו מערכת תמיכה של אדם אחד בלבד יכולה להיות יעילה אם היא מקנה לנו הרגשה שאנו רצויים ואהובים ומחזקת את תחושת השייכות. לקשרים עם אנשים אחרים בחיינו יש גם משמעות רגשית וגם משמעות של מתן עזרה ממשית. אך עיקר חשיבותם הוא בתחושת הביטחון שהם מקנים, עצם הידיעה שבשעת הצורך יש מי שיעמוד לצידנו היא התמיכה. יש לי חברה שאני יכולה לבוא אליה בשלוש בלילה, לדפוק על הדלת ולקבל חיבוק. זאת הכוונה.

 

 

מערכות קשרים מספקות לנו דלק של אינטימיות. אפילו מערכת תמיכה של אדם אחד בלבד יכולה להיות יעילה אם היא מקנה לנו הרגשה שאנו רצויים ואהובים ומחזקת את תחושת השייכות. לקשרים עם אנשים אחרים בחיינו יש גם משמעות רגשית וגם משמעות של מתן עזרה ממשית

 

 

אנשים שמאחוריהם מערכות תמיכה של בני משפחה וחברים, מתמודדים טוב מאחרים עם מצבי חיים כמו תאונות, מחלות, פיטורין ופרישה. הם גם מאריכי ימים ומסתגלים טוב יותר לתהליכי הזדקנות. בנוסף לתדלוק בזמן משבר, בני משפחה וחברים עוזרים לנו לשמור על תחושות של המשכיות ורציפות. כאשר מתרחשים אירועים קשים הקוטעים את רצף החיים, כמו מחלה או מוות של אדם קרוב, התפקידים שיש לנו במשפחה משמשים בתור עוגן המחבר אותנו חזרה לעצמנו ולחיים.

 

אך מקור לתחזוקת הנפש בזיקנה היא לא רק התמיכה שאנו מקבלים מאנשים אחרים, אלא במידה רבה התמיכה שאנו נותנים לאחרים. פעמים רבות שמעתי אנשים במצבים קשים בחייהם אומרים: כשאני עוזר לאחרים אני מתחזק. תמיכה ועזרה לאחרים מחזקות את הדימוי העצמי ומתגברות את תחושות הערך והשליטה.

 

משאב נוסף בזיקנה היא האמונה, דתית או רעיונית, שמשמעותה קבלת עצמנו כחלק זעיר ממערכות רחבות, מופלאות, א-זמניות ואין סופיות הסובבות אותנו. הנחמה בקיומן של מערכות אלה ובהמשכיותן, וההבנה שאנחנו חלק בלתי נפרד מהן מהווה מקור חשוב לחיזוק לאורך כל החיים ובמיוחד בסופם.

 

לאחר סקירת המשאבים העומדים לרשותנו לתחזוקת הנפש בזיקנה אני חוזרת לתחושות העצב שחשתי כאשר קראתי על הזדקנותו של כלאדם, ומנסה להבין את מקורן. אני מחפשת בחייו ובזיכרונותיו את הדימוי העצמי החיובי, את תחושות ההתחדשות והשליטה, את הצבת המטרות, את מעגלי התמיכה המשפחתיים והחבריים, את העזרה לאנשים אחרים ואת מערכות האמונה.

 

מחפשת. האם מצאתי? לא ארחיב יותר, על כך תקראו בעצמכם, מילה אחר מילה, משפט אחר משפט, עמוד אחר עמוד. כך חייו ומותו של אדם. של כלאדם. ולסיום, בלוויה של כלאדם, ליד קברו, אומרת ננסי בתו: אין דבר כזה לעשות גרסה חדשה של המציאות. רק לקחת אותה כמו שהיא. לעמוד על שלך ולקחת אותה כמו שהיא. אני מצטרפת. המציאות היא מציאות, עלינו לקחת אותה כמו שהיא, אבל בידינו לכתוב לה הערות שוליים ולסלוח.

 

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים