דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

האתגר – לעצב את תהליך ההזדקנות לא רק להגיב לו

ראיון עם פרופ' ג'ק חביב, מנכ"ל מכון ברוקדייל-מאיירס ויו"ר כנס ים המלח 2011

לקראת כנס ים המלח, הכנס השנתי של בכירי מערכת הבריאות, שעסק השנה בהיערכות המדינה ומערכת הבריאות להתמודדות עם ההזדקנות המואצת של האוכלוסייה, נפגשנו עם יושב ראש הכנס, פרופ' ג'ק חביב. פרופ' חביב הוא המנהל הוותיק של מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, המרכז המוביל למחקר חברתי יישומי בישראל ובעולם היהודי. המכון משמש מקור מידע וליווי למערכות הרווחה והבריאות בישראל ומשאב נתונים ותחזיות מרכזי בתחום הזיקנה.
18/12/2011

מהו כנס ים המלח?

כנס ים המלח הוא התכנסות שנתית של בכירי מערכת הבריאות, לחשיבה משותפת על נושא מרכזי שקשור לפיתוח מערכת הבריאות. בכל שנה דנים בנושא אחד מסוים. משתתפים בו הפקידות הבכירה של משרד הבריאות, הפקידות הבכירה הרלוונטית לנושא במשרד האוצר, נציגים של משרדים אחרים בהתאם לנושא, המנהיגות של קופות החולים, של בתי החולים, של המוסדות המרכזיים במערכת. המטרה של הכנס היא להעמיק את ההבנה של הנושא, לדון בסוגיות קונקרטיות, להצביע על כיוונים להתמודדות עם הסוגיות האלו ולגבש המלצות לכל מערך הבריאות בישראל.

 

הנושא השנה הוא זיקנה?

התמודדות עם תהליך הזדקנות, כן.

 

כנס ים המלח השנה בנושא זיקנה מתקיים במקביל לדיונים סביב הרפורמה מרחיקת הלכת שגיבש משרד הבריאות...

הרפורמה מתייחסת רק לחלק מהנושא, חלק מרכזי, החלק שנוגע יותר לזקן הסיעודי – טיפול בקהילה, טיפול בית, והאשפוז הסיעודי – ומתעמק בו. ותהיה התייחסות לזה בכנס, אבל הכנס לא מתעמק רק בהיבט הזה. הכנס לא מתכנס לדון במסמך הרפורמה.

 

מארגני הכנס החליטו לפרוס ראייה יותר רחבה. דנים בכל ההיבטים של הנושא. בכנס מאד מדגישים את ההגדרה של ה-WHO(ארגון הבריאות העולמי(, שבריאות זה לא רק היעדר חולי ומגבלות תפקוד, אלא גם קידום הרווחה של הקשישים והעצמאות שלהם. והכל. לדוגמא, אחת הקבוצות בכנס מתייחסת בדיוניה לכל התפיסה של זיקנה פעילה.

 

הגישה היא הגישה הכוללנית. החשיבות של האינטראקציה בין כל האספקטים. אני אפילו התפלאתי עד כמה כל האנשים בוועדות המכינות של הכנס דווקא רצו להדגיש יותר את הדברים של רווחה וזיקנה פעילה.

 

אני מניח שאתם במכון ברוקדייל מזינים את המערכת במידע לאורך כל הזמן. עד כמה מקשיבים לכם מקבלי החלטות?

לצורך הכנס, לצורך העבודה בקבוצות, ריכזנו את המידע הכי אקטואלי גם לוועדות המכינות של הכנס. הרבה מידע מרוכז שם. גם במסמך הרפורמה שמציע משרד הבריאות נשענים על מידע ונתונים שהמכון סיפק.

 

 

בכנס ים המלח מאד מדגישים את ההגדרה של ה-WHO )ארגון הבריאות העולמי(, שבריאות זה לא רק היעדר חולי ומגבלות תפקוד, אלא גם קידום הרווחה של הקשישים והעצמאות שלהם

 

 

 

ויש את השנתון שלנו, שהרבה מידע מרוכז בו. אנחנו מרגישים שמשתמשים מאד במידע שלנו. זה לא שאנחנו מסתמכים על זה שמישהו יקרא את הדוח שלנו. זו לא דרך ההפצה העיקרית שלנו. זו דרך הפצה גם לציבור רחב ולכל מי שרוצה להשתמש בו במידע, אנשים שאין לנו קשר איתם. אבל, בכל תחום שאנחנו חוקרים אנחנו יוצרים את המסגרות לדיון עם האנשים הרלוונטיים.

 

כמה פעמים אתם יוצאים מתוסכלים שאתם עובדים כל כך קשה, לאסוף נתונים, להמציא למקבלי ההחלטות נתונים – "תראו איפה אתם חיים" – ולא עושים עם זה דבר?

זה תלוי באופי החומר. חלק מהעבודה שלנו זה ליווי תהליכים שכבר מיישמים אותם, ואז הפידבק שלנו מאד משפיע. קורה שאנחנו מרגישים תסכול כאשר קבלת החלטות לא נשענת על נתונים וניתוחים שאנחנו עורכים, אבל בסך הכל אנחנו מרגישים שיש לעבודה שלנו השפעה על מקבלי החלטות.

 

פוליטיקאים לא תמיד אוהבים שמבלבלים אותם עם עובדות.....

כן, אז אתה שואל בעיקר על הכנסת.

 

שם מתקבלות החלטות.

שרים דרך המשרדים שלהם הם כן מודעים, הם כן מקבלים את זה. יכול להיות בהחלט שמשרדי הממשלה לא מספיק עובדים ומכינים את חברי הכנסת, ואולי הם היו צריכים לעשות את זה הרבה יותר, אבל זו שאלה נפרדת מאשר השפעת המידע שלנו.

 

אנחנו בד"כ מוזמנים גם להציג נתונים בכנסת, כשהנושאים מגיעים לכנסת. גם מערכת מרכז המידע של הכנסת עושה הרבה מאד שימוש בחומרים שלנו והם מביאים את זה לחברי הכנסת.

 

בכנס ים המלח, כשיושבים וממליצים, הרי לכל החלטה יש השלכות דרמטיות על כלכלה ועל צרכים חברתיים שרק ילכו ויגדלו לעומת המשאבים של המדינה. האם גם לזה יש התייחסות?

זו שאלה מאד רצינית. האנשים התבקשו לחשוב על סדר עדיפות. לחשוב על המנופים העיקריים שישפרו או ישנו ויסייע להתמודדות עם התהליכים. מגבלת התקציב היא ברקע, אבל זו לא מסגרת שיושבים ומחשבים כמה עולה כל תכנית או שירות.

 

שאלה: בכל פעם שאני נכנס למרכז יום או לבית אבות סיעודי ורואה את הזקן שאינו מחובר למציאות ו/או שרמת התפקוד שלו מינימלית, או רואה אותו בעליבותו עם המטפלת הזרה ברחוב או בגן העירוני אני אומר לעצמי – אני לא רוצה להיות הזקן הזה, שלא יודע איפה הוא, שמזיל ריר, שאין לו שליטה על חייו, אני לא רוצה להיות שם! ומערכת הבריאות, לא רק שדואגת להחזיק את הסיעודי הקשה בחיים היא משקיעה בו כל מאמץ שהוא הוא יחיה כך חמש ושמונה שנים. ואני לא רוצה שככה, חלילה, יזכרו אותי ילדיי ונכדיי.

זו כמובן שאלה מאד מאד גדולה. אני דווקא רציתי מאד שייקחו את זה כנושא מרכזי, אבל לא רצו. אני שותף בהחלט לחשיבה שלך. אני מזכיר את זה גם במבוא שלי, אבל הצוותים החליטו לא לדון בזה. זו שאלה מאד מאד קריטית. אני חושב שהדיון הזה חשוב שיתקיים, והוא צריך להיות דיון מרכזי של כל גורמי הבריאות.

 

 

האתגר שלנו הוא להכין נכון יותר את האוכלוסייה לזיקנה ולטפל טוב יותר בזקנים, כך שגם הגיל שבו יזדקקו לאותו טיפול יעלה

 

 

יש לסוגיה הזו השלכה על סדרי עדיפויות, על כלכלה והכל.

אני איתך 100% ואני רציתי שזה יהיה דיון מרכזי, אבל....

 

האם בישראל יש מספיק מחקר בזיקנה, האם בישראל אין יותר מדי מחקר במכוני מחקר, ביחס לגודל המדינה, בהשוואה למדינות אחרות?

לא. בגלל שאנחנו מדינה קטנה, ברוב הסוגיות החברתיות יש מעט מאד מחקר ויש מעט מאד חוקרים. העובדה שרוב המחקרים שאנחנו עושים, אנחנו או גורם אחר, זה מחקר יחיד בתחום. בארה"ב אתה יכול למצוא 200 מחקרים על אותו נושא. אני לא אומר שצריך 200, לפעמים זה גם בזבוז, אבל אני חושב שבהחלט צריך להיות יותר.

 

אני חושב, שאין מספיק מחקר. עובדה, היה סקר ארצי אחד לקשישים לפני יותר מעשר שנים, מאז לא היה סקר ארצי על קשישים. רצו לעשות, הייתה יוזמה, זה לא התממש. זו בעיה רצינית. יש מעט מדי תכניות שזוכות להערכה מעמיקה.

 

וזה משום שחסרים משאבים כלכליים, משום שפחות אנשים פונים לתחום הזיקנה באקדמיה?

גם מגבלה תקציבית וגם אין לנו מספיק חוקרים בתחום המחקר היישומי, אין מספיק.

 

אבל בתוך מכון ברוקדייל חקר הזיקנה הוא מאד משמעותי ביחס למחקרים אחרים שאתם עורכים...

כן, בהחלט, הוא מאד מרכזי, הוא הראשון. רק בזקנה אנחנו מוציאים את השנתון. יש את ה"משאב", את מרכז המידע. זה התחום היחיד, לדוגמא, שאנחנו מוציאים באופן שוטף תחזיות על התפתחות האוכלוסייה, עם מגבלות שונות, עם השלכות לצרכים של שירותים שונים. אתה לא יכול למצוא את זה באף תחום אחר, לא רק במכון, במדינה. אף אחד לא יכול להצביע על תחזיות כאלה, באופן שוטף, בשום תחום אחר פרט לתחום הזיקנה.

 

במה אתה רואה את חשיבות הכנס?

הכנס הזה שם על סדר היום של המערכת את הנושא בצורה יותר חדה, בצורה יותר ברורה, בצורה יותר משכנעת. אנשים מבינים יותר את החשיבות של העשייה בתחום הזה ואת חשיבות קידום הנושא. משתתפי הכנס מודעים יותר לצורך של הפיתוח של הקהילה והקהילתי, לחשיבות עבודה משותפת בין הגורמים, החשיבות של קידום בריאות.

 

אני חושב שיש דבר אחד שאני צריך להגיד לך – אני חושב שזה מעניין בתחזיות של התפתחות האוכלוסייה ושאני מדגיש את זה במבוא. מצפים בערך לגידול של בערך 80%במספר הזקנים לעומת כ-30% בכלל האוכלוסייה. זה מ-2009 עד 2030. אבל מה שמאד מעניין זה לראות איך זה מתחלק לשתי תת הקבוצות. בתקופה הראשונה יש גידול יותר מהיר בסך כל הקשישים, אבל כמעט כל הגידול או חלק גדול מהגידול – גילאי 65-74, זו תקופה ראשונה. בתקופה השנייה, כמעט כל הגידול זה הוא באוכלוסייה של בני ה-75+. אז יש הבדל מאד מעניין.

 

בעצם, יש כאן איזושהי הזדמנות - אם נטפל טוב יותר ב-Young oldבעשור הראשון, אז נקל על ההשלכות של הבום הזה שיופיעו בעשור הבא. ולסיכום, האתגר שלנו הוא להכין נכון יותר את האוכלוסייה לזיקנה ולטפל טוב יותר בזקנים כך שגם הגיל שבו יזדקקו לאותו טיפול יעלה. זה האתגר. זה מה שכתבתי במבוא לחוברת הכנס. אנחנו צריכים להגיב לתהליך הזדקנות,אבל אנחנו צריכים גם לנסות לעצב אותו, שיהיה אחר.

 

 

 

בשני העשורים הבאים הצפי לעלייה במספר הזקנים הוא של 80% לעומת עלייה של כ-30% בכלל האוכלוסייה. זה מ-2009 עד 2030. בתקופה הראשונה יש גידול יותר מהיר בסך כל הקשישים, אבל כמעט כל הגידול או חלק גדול מהגידול – גילאי 65-74 , ובעשור שלאחריו יעלה באופן משמעותי מספר בני ה-75.

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים