דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

מאמר מערכת, גיליון 136: כן. בלי אבל.

6/12/2011

לאורך שנים מסכימים כולם כי בישראל נוצרה עם השנים מערכת בירוקרטית של ריבוי רשויות שאמורות לדאוג לרווחתו ובריאותו של האדם הזקן. כולם מסכימים – הזקן החולה/הנזקק/הסיעודי ומשפחתו מטורטרים בין כתובות ממשלתיות וציבוריות רבות כל אימת שהם נזקקים למימוש זכאות.

 

לאורך שנים מכריזים שרים ופקידים בכירים כי על מדינת ישראל להכין תכנית לאומית להיערכות להזדקנות מואצת של האוכלוסייה. והנה, סוף סוף, קם מיניסטריון, שאחריותו היא דאגה לבריאות אזרחי המדינה, ומכין עבודה יסודית ומקיפה של השירותים והצרכים הבריאותיים של האוכלוסייה המבוגרת בישראל, אולי המסמך המקיף, המקצועי והיסודי שנערך בתחום זיקנה בישראל אי פעם.

 

ובתוקף המנדט של משרד הבריאות לדאוג לבריאותנו ולאספקת שירותי הבריאות, הוא מציע לרכז את כל השירותים והזכאויות של החולה הזקן בכתובת אחת, במבחן הכנסה אחד, תוך הבטחת רצף טיפולי על-ידי קופות החולים, ובאחריות משרד ממשלתי אחד – המיניסטריון האחראי לבריאותנו.

 

וראה זה פלא - כולם מסכימים עם הניתוח המעמיק שערכו בכירי משרד הבריאות בראשות ד”ר חורב, אבל לא עם המסקנות. פתאום אין הסכמה שכתובת אחת עדיפה על ריבוי כתובות, שמערכת הבריאות יודעת לטפל יותר טוב בזקן הסיעודי בקהילה מאשר המוסד לביטוח לאומי או הרשויות המקומיות.

 

כולם כל כך פוזיטיביים, כולם מברכים, אבל. אבל יודעים לציין את המילה: אבל. כן, אבל לא נוותר על הכתובת שלנו, כן, אבל מאיפה יבוא הכסף, כן, אבל ....

 

ואנחנו אומרים – די. כולם מושכים את הזקן לכתובתם ומטרטרים אותו עוד ועוד, וכולם –"טובת הזקן" בלשונם. וטובת הזקן אומרת – די. הסירו את ה"אבל". רק תילחמו שיעמידו את המשאבים למהפכה הדרושה.

 

קריאה מהנה.

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים