דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

מותר לתת מקום למוות – כלים לליווי רוחני בסוף החיים

הלה שחר ויפעת אורדיבר משתפות את קוראי "דורות" מניסיונן בהובלת פרויקט ליווי רוחני ב"בית יוליאנה"
25/07/2011

אני רוצה שתהיי לצידי ברגע המוות".... כך פתחה לאה (שם בדוי) את הפגישה הראשונה בינינו."ואיך אדע מתי יגיע הרגע?", שאלתי,"האם תוכלי להכין אותי?". "את כבר תדעי" היא ענתה...."אני חושבת שאלוהים כועס עליי בגלל שאני לא מאמינה בו, והוא רואה ויודע הכל"... היא המשיכה. מכאן, במשך פגישות רבות אנו משוחחות על משמעות החיים והמוות, על אמונה, היסטוריה וזיכרונות.

 

את לאה פוגשת הלה אשחר פעם בשבוע במחלקה הסיעודית ב"בית יוליאנה", מרכז דיור מוגן בהרצליה של עולי הולנד, כחלק מעבודתה במקום מאז ספטמבר 2010. ההצטרפות של הלה לצוות התאפשרה במסגרת היוזמה של אש"ל- ג'וינט ובתמיכתה של הפדרציה היהודית של ניו יורק בפרויקט של שילוב מלווים ותומכים רוחניים בבתי אבות ברחבי הארץ.

 

הליווי הרוחני הוא תחום חדש יחסית בארץ. המקצוע התפתח בעשרות השנים האחרונות בארצות הברית ובאנגליה והחל לחדור לתרבות הישראלית לפני שנים אחדות. המלווה הרוחני נוכח לצד החולה ובני משפחתו בכאב, בסבל כמו גם בזמני אובדן וגסיסה, ומציע לו - הקשבה, אהבה, התפתחות וצמיחה. הוא מכיר את התהליכים הנפשיים והרגשיים האופייניים לזמן מחלה או לפרק האחרון של החיים; בדידות, פחד וכאב, ומציע אפשרות לחשוב ולדבר על כך בפתיחות. מצוקה רוחנית, עמה שואף תחום התמיכה/הליווי הרוחני להתמודד, מוגדרת כהיעדר רצון לחיות, היעדר תפיסת משמעות לחיים, היעדר תחושת חיבור לכח עליון (כפי שהאדם הפונה לליווי רוחני מגדיר את החיבור הזה) והיעדר משמעות לקיומו של האדם בעולם ובחיים, ובכלל זה היעדר תקווה, היעדר אמונה בעתיד טוב יותר ותחושת ייאוש וריקנות פנימית של הפונה לטיפול או להכוונה רוחנית.

 

מה שאיפשר את השילוב של הליווי הרוחני בבית יוליאנה בצורה מוצלחת ביותר, הוא שיתוף הפעולה שנוצר בין יפעת אורדיבר, מנהלת השרות הסוציאלי לבין הלה אשחר המלווה הרוחנית. יפעת מספרת שבמהלך העבודה עם קשישים בבית האבות היא ראתה שיש צורך בתמיכה וליווי לדיירים, לא רק כאשר הם נוטים למות, אלא דווקא במעברים בין המחלקות, בהתמודדות עם אובדנים, בזמן התלות ההולכת וגוברת בשירותי סיעוד או בהתמודדות עם המוות הקרב. ראייה זו גרמה לה להירשם לקורס ליווי רוחני לעו"סים העובדים בבתי אבות.

 

בזמן הקורס המרתק נודע ליפעת על הפיילוט של שילוב מלווה רוחני מקצועי בבית אבות, במימון הפדרציה היהודית של ניויורק. בית יוליאנה ניגש למכרז והתקבל לפרויקט. עבודת הליווי הרוחני בבית האבות היא ייחודית והוא אחד מתוך שישה בתי אבות בארץ אשר בו שולבה תמיכה רוחנית.

 

 

לדיירים רבים, חילוניים, חוסר האמונה יכול להעיק בגיל הזה. הם מחפשים את כוח האמונה גם לא בהקשר דתי. והליווי הרוחני מעודד את החיפוש של האלוהי בחייהם כיום

 

 

בית יוליאנה הוקם לפני 31 שנים בהרצליה על ידי ארגון עולי הולנד. המקום מונה כ-175 דיירים, המתגוררים בדיור מוגן, באגף התמיכה ובמחלקה הסיעודית. כ-70% מאוכלוסיית הבית הם הולנדים. השאר הם יוצאי ארצות אירופה ובודדים ילידי הארץ. 80% מהדיירים הם ניצולי שואה.

 

תהליך הכניסה והקבלה של הלה על ידי הצוות הרב מקצועי הלה השתלבה בצורה הדרגתית; בישיבת צוות היא הוצגה בפני הצוות הסוציאלי והרפואי הבכיר, בה נערך דיון לגבי הקריטריונים להפניית דיירים לשירות החדש. בשלב השני נערכו מפגשים עם הצוות הרב-מקצועי - אחים ואחיות, מטפלות ומטפלים בהם היא הציגה את תחום הליווי הרוחני, דבר שפתח דיון על ההתמודדות עם מצבי משבר בכלל ועם מוות בפרט.

 

בשלב השלישי הלה הוצגה בפני הדירים באמצעות הרצאה על הנושא, דבר שחשף אותם לשפה ולתחום החדש. בנוסף פורסמה כתבה על הליווי הרוחני בעלון הדיירים על מנת לתת לשרות חשיפה נוספת.

 

"כאן לא מדברים על מוות ועל השואה"- זו הייתה האזהרה שקיבלה הלה לפני הרצאת ההיכרות שערכה לכלל דיירי הבית. הלה גילתה שלרוב יש הימנעות לציין באופן ברור ומשמעותי את פטירתם של דיירים במקום. כאשר דייר הלך לעולמו, הייתה מתפרסמת מודעת אבל צנועה ביותר ולא ניתן מקום לאזכורו של הנפטר, כמו מרחב לשיחה עליו, כתיבה או כל טקס אחר.

 

בעקבות העבודה המשותפת השינוי במקום מחלחל אט אט. הפעם הראשונה הייתה כאשר נפטרה דיירת שליוותה הלה, אישה מרשימה וחזקה בת 98 . הלה ויפעת נפגשו עם דיירים שהכירו אותה במשך שנים ארוכות ונתנו להם מרחב לבטא את מחשבותיהם ואת זיכרונותיהם איתה.

 

 

המלווה הרוחני נוכח לצד החולה ובני משפחתו בכאב, בסבל כמו גם בזמני אובדן וגסיסה, ומציע לו - הקשבה, אהבה, התפתחות וצמיחה. הוא מכיר את התהליכים הנפשיים והרגשיים האופייניים לזמן מחלה או לפרק האחרון של החיים; בדידות, פחד וכאב, ומציע אפשרות לחשוב ולדבר על כך בפתיחות

 

 

הייחודיות של ליווי רוחני בגיל השלישי

די מהר נחשפה הלה לעובדה שרבים מאד בגיל הזה מבטאים בחופשיות את רצונם למות. אמירות כגון:"אין לי כבר למה לחיות", "אין טעם", "אני לא רוצה לסבול יותר", הן דבר שגרתי במחלקה הסיעודית והן מבטאות כאב נפשי ורוחני עמוק, מתארות משבר של משמעות ותחושה של חידלון בעודם בחיים.

 

מיקוד בהווה ובעבר

לסיוע הרוחני בגיל הזה מאפיינים שונים מאשר בגילאים אחרים. לאדם המבוגר יש בדרך כלל תחושה של עבר. ההווה עשוי להיות כואב, מעיק או מבלבל. אין ראייה קדימה - לעתיד. באספקט של ההווה - יש את החיפוש של הטוב שעדיין קיים, את הגילוי של תכונות או עוצמות. באספקט של העבר - ההכוונה היא להתבוננות על זמנים או אירועים חיוביים בחיים ככלי לגילוי תכונות אשר היו לו לעזר במהלך חייו והאופן שבו הוא יכול לשוב ולהשתמש בהן כעת.

 

התרחבות העצמי

כאשר אנו "יוצאים" מעצמנו, כלומר יכולים לא להתעסק בעצמנו ולהעתיק את המיקוד במישהו אחר, נושא אחר או אפילו אחר מופשט כמו אלוהים - אנו מרגישים מיד טוב יותר. לדיירים רבים, חילוניים, חוסר האמונה יכול להעיק בגיל הזה. הם מחפשים את כוח האמונה גם לא בהקשר דתי. והליווי הרוחני מעודד את החיפוש של האלוהי בחייהם כיום. זה יכול להיות בהגות משותפת, וזו יכולה להיות התעניינות כנה בחבר לבית אשר סובל – עצם היכולת להעניק מביאה תחושת משמעות והקלה.

 

שפת-הרוח, שפת-הנשמה

בתהילים פ"א קיים הפסוק "שפת לא ידעתי אשמע". בגיל המבוגר מאד אנשים באים בדיאלוג מודע או לא מודע עם הלא ידוע, המסתורי והבלתי צפוי. זה יכול להיות עבורם זמן טיפוח של שפת- הנשמה. מילים "ישנות" נטענות מחדש במשמעות; קשר, אהבה, אלוהים, קדושה. אנחנו עוברים למצב של הקשבה מהלב. כל מפגש בו מתעוררת נוכחות של אהבה- הוא מרפא ומביא הקלה.

 

כלים עיקריים לליווי

בתרמיל של הלה מוכנים תמיד ספרים, דיסקים, קלפים, שמן עיסוי ומחברת עם ציטוטים. היא שולפת את מה שצריך בהתאם למה שעשוי לעורר השראה.

 

שיחות מלב אל לב: בניגוד למפגש תרפויטי שמיקודו בהעצמת מודעותו של האדם ובגילוי שורשיהן של התנהגויות, במפגש הזה המיקוד הוא באיכות השיחה עצמה באותו הרגע; הנושאים יכולים להיות מגוונים, אבל המיקוד הוא כל הזמן בלב (ופחות בראש).

 

טקסטים ספרותיים, רוחניים/ מקודשים: לכל אחד יש את מקורות ההשראה שלו. זה יכול להיות התנ"ך, זה יכול להיות שיר ישראלי או משל. מה שחשוב הוא שהטקסט יעיר כוחות של התחדשות, השראה או תובנה חדשה באדם. דיירת בוחרת את הקלף "כל הנשמה תהלל יה". יחד עם הלה הן שרות את הפסוק במשך דקות ארוכות ומדברות על משמעותו עבורה. הדיירת מציינת שבשבילה, כמי שהגיעה ממשפחה דתית מאד, אלוהים נמחק בזמן השואה ועד היום יש לה איתו יחסים מאד אמביוולנטיים.

 

תפילות: הכוח של התפילה מעורר את הלב. דרכה ניתן לבטא תודה, בקשה, תקווה או השראה. במפגשי הליווי נוצרות תפילות אישיות, או עבודה עם תפילות מסורתיות קיימות.

 

מגע: לעיתים קרובות קשה לגעת באנשים זקנים ואז המגע בהם הופך למשהו פונקציונאלי - טיפולי (עזרה בהליכה, לבוש, אוכל, רחצה וניקיון). הלה מקפידה (אם ניתן אישור לכך) לגעת באדם בזמן שיחה, לחבק ולנשק... גם נשים סרבניות שאמרו לה: "אצלנו אף פעם לא עשו דברים כאלה", נמסות. היא מלטפת, מרפה ומשחררת ומשתמשת במגע כדי להעביר מסרים לא מילוליים כאשר נגמרות המילים, או שפשוט נדרשת נוכחות חמה וחומלת.

 

כלים נוספים וחשובים בליווי הם דמיון מודרך, מדיטציה משותפת ושימוש בסרטי קולנוע המוקרנים לכלל דיירי הבית.

 

"גם אם אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי"

מפגשי הליווי הפכו לחלק בלתי נפרד מבית האבות והביאו רוח חדשה למקום. כאשר דייר במצוקה עומד לצידנו וחולק אותה עימנו- המצוקה מוקלת. להחיות, להיטיב עם אדם סובל אינו דבר של מה בכך - זהו דחף אשר נמצא בנשמתה של האנושיות העמוקה שלנו.

 

 

 

 

יפעת אורדיבר, עובדת סוציאלית, תואר שני בתחום גרונטולוגיה, 25 שנות ניסיון בתחום, מנהלת השרות הסוציאלי ב"בית יוליאנה".

הלה אשחר, מטפלת הוליסטית, מלווה ותומכת רוחנית. מרכזת הקורס להכשרת מלווים רוחניים בעמותת "אחווה". מנחה סדנאות ומפגשים בנושא

 

עמותת אחווה פותחת באוקטובר 2011 קורס שנתי מקיף להכשרת מלווים רוחניים. הקורס מתאים לעו"ס, מטפלים ואנשים עם זיקה לתחום. http://www.achvaspirit.org.il

לפרטים נוספים: thesoulsjourney@gmail.com

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים