דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

הזקן בקיבוץ - מלינה משותפת ללינה משפחתית

על שינוי גישה ויצירת חלופה לאשפוז סיעודי בקיבוץ
שיחה עם דפנה שגיא, מנהלת בריאות ורווחה, קיבוץ שפיים. מראיינת: יעל אייזנר

בשנת 2008 הוחלט בקיבוץ שפיים על שיפוץ הבית הסיעודי שפעל במשך כמה עשורים בפיקוח משרד הבריאות ויועד לחברי הקיבוץ ולדיירים סיעודיים אחרים. את השיפוץ לא ניתן היה לבצע ללא פינוי דייריו והבית נסגר זמנית. הדיירים חזרו לביתם עם מטפל/ת אישי (חלקם אחרי כעשור בו שהו בבית סיעודי), אחרים ליחידות דיור שהותאמו במיוחד, דיירת אחת הועברה, לפי בחירת המשפחה, לבית סיעודי מחוץ לקיבוץ. במקביל נבנתה מערכת תומכת לסיעוד הביתי ולהשלמת צרכיהם של החברים הסיעודיים.

23/02/2011

במהלך השנה נערכה חשיבה מחדש על תפיסת הטיפול הסיעודי בקיבוץ, נבחנה שביעות הרצון של הדיירים ובני משפחותיהם מהפתרון הזמני, התפתחה ושודרגה מערכת התמיכה בזקנים הסיעודיים ובהתאם עלתה שביעות רצונם מהמהלך. עד כדי מהפך. בסיומה של השנה הסתיימה ההתלבטות, ומתוך שביעות הרצון הרבה של החברים שחזרו ללינה משפחתית בביתם הפרטי (בטיפול עובד זר) נולד מודל המשמש היום גם קיבוצים אחרים. מודל תומך זיקנה וסיעוד בקיבוץ, ולא בית סיעודי.

 

ביקשנו לשוחח עם דפנה שגיא, מנהלת בריאות ורווחה בקיבוץ שפיים, על שינוי תפיסה ומעבר מלינה משותפת למשפחתית, ומהתנסות אישית לגיבוש מודל חדשני של עשייה מקצועית, המשמש היום גם קיבוצים אחרים.

 

 

אז איך מודל חדש לניהול מערך טיפול בזקנים סיעודיים בקיבוץ נולד?

מקצועי הוא ניהול. עם כניסתי לתפקיד ניהולי חדש אני עורכת בחינה, רענון המערכות ומובילה תהליכי שינוי. בכל מערכת אליה נכנסתי גייסתי לעזרתי את טובי המומחים בתחום. האומץ לעשות מהפך נובע מלמידה מעמיקה ובעיקר מהבנת הצרכים האמיתיים של לקוחות המערכת. כשנכנסתי לבית הסיעודי וראיתי את העיניים של החברים הבנתי שיכול להיות טוב יותר ומחובתי להביא אותם לשם. ביקרתי בבתים סיעודיים בכל הארץ בקיבוץ במושב ובעיר, וביליתי לילות מול המחשב קוראת ולומדת את תחום הסיעוד והגריאטריה.

 

 

איך הגיבו החברים הסיעודיים למהלך? בכל זאת מעבר דרמטי כל כך ממסגרת מוגנת לבית הפרטי יכולה לערער ביטחון של אדם צעיר לא כל שכן של חבר זקן סיעודי.

בנינו תכנית הכנה והסברה בשיתוף עם העובדת הסוציאלית ובגיבוי מזכירות הקיבוץ. החברים הסיעודיים, שלפתע חזרו לביתם המשופץ והמותאם, מצאו עצמם נעים בין שבילי המשק בקלנועיות ומבלים במגוון רחב של פעילויות חדשות. החזרה לחדר האוכל של הקיבוץ,לארוחת הצהריים יחד עם כל אוכלוסיית המקום, החזירה אותם למקומם הטבעי בקהילה. הם הרגישו נהדר. למשפחות החברים היה יותר קשה והפחד מהשינוי היה לא קל. הקדשנו הרבה זמן לשיחות עם הבנים במשק ומחוצה לו, וגייסנו אותם למהלך. בהתחלה השקענו רבות בעיקר בקשר עם המשפחות ובביקורים יום יומיים בכל שעות היום והלילה אצל החברים הסיעודיים.

 

 

ומתוך שביעות הרצון הרבה של החברים שחזרו ללינה משפחתית בביתם הפרטי (בטיפול עובד זר) נולד מודל המשמש היום גם קיבוצים אחרים. מודל תומך זיקנה וסיעוד בקיבוץ, ולא בית סיעודי

 

 

מהי אותה מעטפת תומכת סיעוד אותה פיתחתם ואיך נראה היומיום של הקשיש הסיעודי בשפיים?

המערכת כוללת:

סדר יום

החבר גר בביתו ומטופל על ידי עובד סיעודי זר.

תעסוקה במרכז יום. החבר הסיעודי מגיע למרכז למשך 4שעות לפעילות באחריות צוות התעסוקה. בזמן זה העובד הזר מטפל בבית ופנוי לענייניו.

מועדון אחה"צ - לאחר שהמטופל סיים ארוחת צהריים ונח בביתו הוא מגיע לפעילות פנאי איכותית כגון - חוגי בישול, חומר, דרמה, תנועה, עיסת נייר, טאי צי ועוד.

בימי שישי ארוחת בוקר משותפת לכולם, הכנות וקבלת שבת.

חגים - כל החגים נחגגים עם בני המשפחות.

"מלונית יום א'" - כדי לאפשר יום חופשי שבועי לעובדים, אנו מאפשרים לחברים להגיע ל"מלונית" בה פועל צוות שמטפל בחברים בזמן שהעובדים הזרים יוצאים לחופש.

טיולים - פעמיים בשנה מוציאים את החברים לטיולים בארץ.

 

צוות

כוח האדם במערך: מנהלת תחום רווחה ובריאות, אחראית סיעוד, עובדי סיעוד זרים, אב בית סיעודי -שתפקידו עזרה בטיפול ואחזקת הבתים, צוות המרכז התעסוקתי, מדריכי חוגים, אחות אחראית במרפאה, עובדת סוציאלית, פסיכו- גריאטר, פיזיותרפיסטית, איש תחזוקה לקלנועיות.

 

 

באיזה שלב הבנת שזהו מהלך בכיוון אחד? שאתם לא חוזרים לתכנית המגירה לשיפוץ הבית הסיעודי?

כשהתחלנו לקבל משוב מהמשפחות ולראות את הברק שחזר לעיניי החברים, את שימחת החיים, היה ברור לכל מי שהיה קשור למהלך שזהו זה!! - הסיעוד בבית החבר. ככל שעבר הזמן התברר שגם כלכלית המהלך מוצדק. מאוחר יותר השלמנו מהלך של החלטות מסודרות במזכירות הקיבוץ ובאסיפה הכללית.

 

השינוי היה סמוך לשינוי אורחות החיים בשפיים, והקפדנו שהשיטה להגנה ולטיפול בחבר הסיעודי ייכנסו לחוברת השינוי, מגובים בביטוח רפואי וסיעודי שיאפשר לקיים מערכת כזו גם לאחר השינוי באורחות החיים.

 

 

כשיוצאים לשינוי תפיסתי כל כך משמעותי, נדרש ניסיון, אומץ, פתיחות יוזמה ועוד ועוד. מי יצא עימך למסע הזה? עם מי התייעצת, עם מי חלקת חששות והצלחות? ואיך למעשה הצלחת לסחוף אחרייך דיירים בבית הסיעודי, משפחות, ממלאי תפקידים בקיבוץ, בעצם את כל הקיבוץ למהלך הזה?

יש מצבים שהפרי בשל ואך טבעי שייקטף. חוסר שביעות רצון מהבית הסיעודי, גרעון מתמשך, בצירוף נסיבות מבניות וארגוניות - מזכירות חדשה, מרכזת בריאות ורווחה חדשה, תמיכה ממערכת אזורית ותנועתית - יצרו את התנאים לחולל שינוי. גם האפשרות שנתנה המדינה להביא עובדים זרים למגזר הסיעודי במקביל להחמרה בתנאי הרישוי להפעלת בית סיעודי שכפה משרד הבריאות, שחייבו השקעה כספית אדירה, תרמו לחשיבה מחודשת על עתיד הבית הסיעודי.

לכל אלה יש להוסיף את ה"דרייב" לשינוי משמעותי מתוך אמונה שאפשר אחרת, שיכול להיות טוב יותר, שאשפוז סיעודי הוא לא המענה היחידי והאולטימטיבי לחברים הזקנים הסיעודיים. בקיצור, צריך וחשוב לחשוב מחוץ לקופסה.

 

 

את מתארת מצב שמהניסיון התפתחה התיאוריה, מהמעשה להלכה, ולא להיפך. איך תגדירי את המערכת שלכם היום?

לאחר שנתיים של עשייה מתחזקת ההלכה שניתן להופכה למעשה בתנועה הקיבוצית כולה. בשפיים ברור היום, שבתנאים הנוכחיים, הפנימיים והחיצוניים, השיטה הקיימת -"סיעוד בבית החבר"- או כפי שהיא מופיעה בספרות המקצועית private care, היא הדרך הנכונה. צריך לזכור שבמקרים מסוימים לא ניתן להימנע מאשפוז חבר במסגרת מוסדית, מצב שמחייב אותנו, כקיבוץ, לאשפזו בבית סיעודי איכותי הנמצא בסביבתנו.

 

 

בכדי להפעיל מודל תמיכה שכזה נדרשים תנאים כלכליים, מה היו התנאים ההתחלתיים? והאם כיום, כשנתיים מאז החל, את יכולה לומר שהמודל בר העתקה לכל קיבוץ?

כל קיבוץ חייב לבדוק האם המודל מתאים לו וכיצד ניתן ליישמו. הפרמטרים שיש לבדוק אותם: מצב בתי החברים, גודלם ואפשרות התאמתם לחברים הסיעודיים, הסכמי ביטוח סיעודי, פרמטרים כלכליים, והתנאים המאפיינים את הקיבוץ – יכולת הניהול , עומק ההפרטה, החוסן הכלכלי והחברתי ומערכות התמיכה בחבר הסיעודי. במקביל חשוב לבדוק לעומק את מצב הבית הסיעודי )אם יש כזה(, על כל מרכיביו, ולהתייחס לדרישות המחמירות של משרד הבריאות, והיכולת להפעיל עסק ביעודי הקרקע הקיימים.

 

 

ואחרי שנתיים להצלחת המודל מה העצה שלך לעמיתייך בקיבוצים?

תסתכלו בעיניי הותיקים, פיתחו את הראש, אל תפחדו לשאול וללמוד, מיצאו את האנשים המתאימים כדי לתת לחברינו את הטיפול הטוב ביותר. אל תוותרו על האחריות המרכזית של מוסדות הקיבוץ והיתרונות האדירים של המערכת הקיבוצית. צריך לשים לב - יחס המדינה לעובדים הזרים ושינוי במדיניות, יחד עם תופעות של ניצול לרעה של אוכלוסייה זו, עלולים לחבל במודל ולהפוך אותו לבעייתי. יש חשיבות גדולה לערנות לשינויים במדיניות ובכללי המשחק של משרדי הממשלה השונים. משימה זו מחייבת נגישות פוליטית ולובי פעיל של התנועה הקיבוצית אל מול הרשויות.

נשמח לעזור ולסייע ולארח כל מי שירצה ללמוד וללמד, דברו איתנו.

 

 

החברים הסיעודיים, שלפתע חזרו לביתם המשופץ והמותאם, מצאו עצמם נעים בין שבילי המשק בקלנועיות ומבלים במגוון רחב של פעילויות חדשות. החזרה לחדר האוכל של הקיבוץ, לארוחת הצהריים יחד עם כל אוכלוסיית המקום, החזירה אותם למקומם הטבעי בקהילה. הם הרגישו נהדר.

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים