דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

מבט אישי - פרצופה הגילני של ישראל

דברים בעקבות התייחסות החברה הישראלית והתקשורת לגילם של חברי וועדת הבדיקה לעניין המשט לעזה

20/07/2010

אם היה למישהו ספק ביחס לצביעות שבה מתייחסת החברה הישראלית לזקניה, בא העיסוק התקשורתי של הימים האחרונים סביב גילם של חברי ועדת הבדיקה לאירועי ההשתלטות על הספינה לעזה והבהירה בצורה ברורה וחד משמעית: ישראל היא חברה גילנית. עברו המפואר של פרופ' עמוס חורב נעלם כלא היה כאשר "התגלה" שהוא בן 86. פרופ' שבתאי רוזן חדל להיות בן אנוש, והפך להיות מעין אטרקציה ביזארית: קשיש בן 93 שעדיין חי ומתפקד. הגיל הכרונולוגי, השתלט על השיח. והשתלטותו לא היתה ניטרלית: היא היתה גילנית.

 

גילנות היא התרגום העברי למושג הלועזי ageism. אחת ההגדרות המקובלות של המושג קובעת שגילנות הינה למעשה הליך שיטתי של סטריאוטיפיזציה ואפליה כנגד אנשים רק בגלל שהם זקנים. הדבר דומה לאופן שבו גזענות או סקסיזם עושים זאת ביחס לצבע העור או למגדר. במסגרת זו, אנשים זקנים מקוטלגים כסניליים, נוקשים במחשבה ובהתנהגות, מיושנים במוסריותם ובכישוריהם. גילנות מאפשרת אם כך לאנשים "צעירים" לראות באנשים זקנים כשונים מהם, ובכך לחדול מלראות את הזקנים כבני אנוש. ואכן, כך נוהגת גם מדינת ישראל בזקניה: מקטלגת אותם בצורה ששוללת מהם את אנושיותם.

 

בעוד שאנחנו נוהגים להתהדר בפסוקים המוכרים כגון "והדרת פני זקן", או "בפני זיקנה תקום", וכמובן - איך אפשר בלי -"אל תשליכני לעת זיקנה", בפועל, החברה הישראלית נוהגת כלפי זקניה בצורה מפלה המבטאת שילוב של בורות, פחד וניכור. מחקרים מצביעים כיצד רבים מאיתנו משרטטים את דמות ה"זקן" ואת ה"זיקנה" בצורה סטריאוטיפית וחד ממדית: זקנים הם מסכנים: חולים, חסרי ישע, עם חצי רגל בקבר. זקנים הם גם לא רלבנטיים: הם לא מעודכנים, הם מיושנים, הם מקובעים בעבר, ובודאי שאינם מסוגלים להשתנות או ללמוד דברים חדשים. דימויים שליליים אלה מקבלים חיזוק בתקשורת ההמונים. אלה מדגישים את היותם של זקנים קורבנות עבירה (ע"ע פרשת איטה פוגל), את היותם חסרי ישע ומסכנים (ע"ע דפוס העיסוק סביב מצבם של ניצולי השואה), או את היותם עניים, חולים וסיעודיים.

 

 

ישראל היא חברה גילנית. עברו המפואר של פרופ' עמוס חורב נעלם כלא היה כאשר "התגלה" שהוא בן 86 . פרופ' שבתאי רוזן חדל להיות בן אנוש, והפך להיות מעין אטרקציה ביזארית: קשיש בן 93 שעדיין חי ומתפקד. הגיל הכרונולוגי, השתלט על השיח. והשתלטותו לא היתה ניטרלית: היא היתה גילנית

 

 

גם המערכות הממשלתיות והמשפטיות נוהגות בזקנים בצורה מפלה וסטריאוטיפית. עד לפני זמן לא רב המוסד לביטוח לאומי אסר על חברות סיעוד להעסיק מטפלים ומטפלות מעל גיל 70 – רק בגלל גילם הכרונולוגי וללא כל קשר לכישורי הטיפול שלהם; בית משפט לענייני משפחה אישר זה מקרוב החלטה של ועדה מנהלית שפסלה זוג הורים בשנות ה-50 מלהתקשר עם אם פונדקאית על מנת להביא ילד לעולם תוך התבססות שהדבר לא יהיה ל"טובת הילד"; חקיקה חדשה שאמורה להיכנס לתוקף אוסרת על תרומת ביציות לנשים מעל גיל 54– שוב, ללא כל קשר ליכולותיהן האימהיות או החברתיות; המשמר האזרחי אינו מאפשר גיוס מתנדבים חדשים למשמר האזרחי במידה וגילם מעל 72 , וזאת ללא כל קשר ליכולותיהם הפיזיות או מידת תרומתם לשירות; ולבסוף, כל אחד מתושבי המדינה, שהינו עובד שכיר, פעיל ויצרני, יכול למצוא את עצמו מפוטר – כדין – עם הגיעו לגיל 67, וזאת ללא כל קשר ליכולותיו, רצונותיו, ותרומתו הכלכלית למקום העבודה שבו הוא עובד.

 

המכנה המשותף של כל המקרים הללו הוא שמזווית מבטם של הזקנים עצמם מדובר בפגיעה קשה בכבודם: לא בוחנים אותם באופן אישי, לא באמת מתעניינים ביכולותיהם או תכונותיהם, אלא פוסלים אותם באופן קבוצתי תוך התעלמות מוחלטת ממאפייניהם האינדיבידואלים. "מקטלגים" אותם כקבוצה, בדיוק כפי שבעבר "קטלגו" קבוצות מוחלשות אחרות כגון נשים, ערבים, שחורים או מוגבלים.

 

החברה הישראלית עוברת שינוי חברתי מהותי. מחברה צעירה, שעל דגליה היא הדביקה את דמות החלוץ הצעיר, הנער החסון עובד האדמה, היא חברה מזדקנת. זקניה – אותם צעירים שהקימו אותה לפני שישים ושבעים שנים, ראויים ליחס של כבוד ושוויון. לפיכך, הגיע העת שמדינת ישראל תפנים את הצורך להיאבק נגד הסטיגמות והסטריאוטיפים השליליים כנגד הזיקנה וכנגד הזקנים, ותאמץ מדיניות המתייחסת לזקנים בכבוד, כבני אדם שווי זכויות זאת ללא כל קשר לגילם הכרונולוגי.

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים