דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

ריבוי הכובעים של הסבתא המודרנית

10/12/2009

הסטראוטיפ המסורתי של "הסבתא", ובפרט של "הסבתא היהודייה", מגלם את ההנחה הבלתי מעורערת שתפקידה המרכזי של הסבתא הוא לעזור לילדים ולנכדים ולתמוך בהם ככל הנדרש. ואולם, תקופתנו נושאת בכנפיה משב רוח חדש, המרענן את תדמיתה המסורתית של הסבתא, זו הנמצאת שם תמיד בשביל צאצאיה. הסבתא בת-זמננו, שלא כמו הסבתא בעבר, שופעת רוח צעירה – היא עובדת, לומדת, מטפחת את חיצוניותה, שומרת קשרים חבריים עם נכדיה הבוגרים ומה לא? ואמנם, הן השיח הציבורי והן השיח האקדמי מרבים להתמקד לאחרונה בתדמיתה החדשה של הסבתא הצעירה ובדמותה רבת-הגוניות בזמננו.

 

 

התבוננות מפוקחת בקווי דמותה של הסבתא בת-זמננו מעלה שלבד מן ה"אורות" הקיימים בתפקיד הסבתי, קיימים להם "צללים" רבים, והם הלחצים המגוונים הטמונים בתפקידה המורכב של הסבתא במאה ה-21. לפני כשני עשורים נראה שהתקופה העמוסה ביותר במעגל חייה של האישה היא תקופת האימהות לילדים קטנים, ולפיכך,"כפל התפקידים של האישה העובדת" היה מטבע לשון שגור בפי חוקרים שהתחקו על מצוקותיה של האישה הצעירה, המצויה ב"מכבש" לחצים, הנובעים מן הדרישות התובעניות של הבית מצד אחד ושל העבודה מצד שני. כיום, לעומת זאת, נראה שהמתח שאפיין את תקופת הטיפול בילדים הקטנים, והיה מנת חלקן של האימהות הצעירות, הועתק לתקופת אמצע החיים ואילך, והוא נחלתן של הסבתות בנות-זמננו.

 

התמורות שחלו בהגדרות החברתיות ל"סבתא המודרנית", בהשפעתם של השינויים הערכיים, הנורמטיביים והטכנולוגיים שחלו בתקופתנו, מניחות לראשה של הסבתא בת-זמננו כובעים רבים. ראשון, מאז ומעולם, הוא כובע האימהות. כובע זה נשאר איתן על ראשה של הסבתא המודרנית. כמו לפני עשורים מספר היא נדרשת, ואף רוצה, לעזור לילדיה הבוגרים, שכבר עזבו את הבית על-פי רוב, ואף הקימו משפחות משלהם, עזרה אינסטרומנטאלית, עזרה רגשית, או כל נתינה אחרת ככל הנדרש. עם זאת, לעומת תקופות עברו, שבהן כובע האימהות היה אחיד למדי בגודלו, סגנונו וצבעיו, כיום לכובע זה רב-גוניות רבה יותר. היום בצד התפקיד הסבתי, הסבתא יכולה להיות אימא לא רק לילדים בגיל ההתבגרות, אלא גם לילדים צעירים אף יותר מנכדיה, הודות לטכנולוגיה הרפואית המודרנית, המאריכה את גיל פוריות האישה.

 

כובע אחר הוא כובע הטיפול בהורים קשישים. בדומה לאימהות, תחום זה מושפע גם הוא ישירות מן הפיתוחים הטכנולוגיים הרפואיים. המודעות לאורח חיים בריא, כמו העלייה הכללית באיכות החיים, הביאו לידי עלייה בתוחלת החיים של בני האדם, עלייה הניכרת בייחוד בקרב הנשים. במציאות זו רבות מן הסבתות בנות-ימינו מטפלות תקופה ממושכת בהורים קשישים, לעתים סיעודיים. מצב זה הוא נחלתן של סבתות רבות, ולאו דווקא צעירות. הסטטיסטיקה מעלה שבגיל אמצע החיים, ואפילו בבגרות המאוחרת, עשרות אחוזים מקרב הנשים עדיין מטפלות בהורים קשישים. נראה שעל אף השינויים הרבים שחלו בתפקידי המינים, הסבתות של דור זה עדיין מגלמות את הערכים של הדור הקודם ביחס לחלוקת העבודה בין המינים, ולמרות הלך הרוח השוויוני, הן, ולא בעליהן או אחיהן, הנושאות העיקריות בעול הטיפול בהורים הקשישים. הדבר נכון לא פעם לא רק ביחס לסבתות המטפלות בהוריהן, אלא גם ביחס לסבתות המטפלות בהורי הבעל, בפרט במגזרים המסורתיים של החברה הישראלית מעצם ראייתם את התפקיד הסיעודי-טיפולי כתפקיד נשי.

 

 

הסבתא באמצע החיים דומה לא פעם ללוליין בעל מאה כובעים, המתחרים זה בזה לתפוס מקום מרכזי על ראשה. אם תחבוש כובע אחד, תצטרך לוותר על האחר. ובכלל, למי תיענה תחילה – לילדיה הבוגרים שעדיין מצויים בבית, ודורשים את תשומת לבה? לילדיה שכבר עזבו את הבית, הצריכים את תמיכתה במאבקם עם לחצי החיים? לנכדיה הקטנים, שהטיפול בהם, עם כל החדווה הטמונה בו, מחייב אותה לא פעם להשבית את עיסוקיה האישיים, ולהחליף את ההורים העסוקים בבניית הקריירה שלהם? להוריה הקשישים, שכובד התמיכה בהם רב לעתים אף יותר מאשר מועקת תחלואי הזקנה עליהם עצמם?

 

 

ומה באשר לכובע הקריירה?– גם כובע זה תובעני בתקופת אמצע החיים במיוחד. אמנם, סבתות רבות חשות ביציבותו של כובע זה על ראשן הודות להשקעה רבת-שנים שהשקיעו בעבודה ובטיפול הילדים יחד במחצית הראשונה של חייהן, ואולם, נראה כי רבות אחרות חשות היטב את משבן העז של רוחות, המאיימות לא פעם לערער את יציבותו של כובע זה. רוחות אלו הן דמותן של נשים צעירות, בגיל בנותיהן של הסבתות, שגדלו על ערכים של הגשמה עצמית, תחרותיות, שאפתנות והשגיות, השואפות לתפוס מקומות בכירים בזירת ההתרחשות החברתית, כאן ועכשיו ומהר ככל הניתן. רוחות אלו מאיימות לעתים להפיל את כובע הקריירה מעל ראשיהן של הסבתות, וכדי לשמור על יציבותו בשלב אמצע החיים נדרשת לא פעם השקעת כוחות ומאמצים רבים.

 

במניין כובעי הסבתא תופס מקום לא מבוטל כובע החיצוניות, המגולם בין היתר בטיפול בבריאות ובמראה החיצוני האסתטי. בתקופת חיים זו, שהיא פרוזדור לתקופת הבגרות המאוחרת, מצב בריאותי תקין אינו מובן מאליו. בדיקות רפואיות, טיפולים ותחזוקה שוטפת של הגוף מערערים את ההנחה שהבריאות היא משאב ברור לגמרי, ואם כן, שמירה עליו מחייבת השקעה, הנוטלת נתח ניכר ממלאי האנרגיות והזמן העומדים לרשותנו. בדומה לכך, גם מראה פיזי רענן אינו דבר מובן מאליו בגיל הסבתות, בייחוד בעידן כזה שבו המראה הצעיר נעשה "רב-מכר". התחשבות בנורמה זו מעלה את המסקנה שעל מנת שכובע החיצוניות הרעננה ימשיך להתנוסס בגאון על ראשה של הסבתא, גם אם שערותיה תחתיו הלבינו זה מכבר, יש להשקיע כוחות בכך. השקעה משמעותה זמן, כסף, אנרגיות, וכמעט תמיד כל אלו יחד.

 

ומה באשר לכובע המייצג את מעגל החברים, או כובע תחזוקת הנפש?– רבות מן הסבתות בתקופת חיים זו מגלות איכויות תוכן, הדורשות ביטוי והניתנות לפיתוח. גילוי זה מלווה אותן בתחושה שנפתח בפניהן "חלון הזדמנויות", גם כי הוא נפתח מאוחר, מוטב מאוחר מאשר אף לא, ואם לא עכשיו אימתי? נראה אפוא כי הסבתא באמצע החיים דומה לא פעם ללוליין בעל מאה כובעים, המתחרים זה בזה לתפוס מקום מרכזי על ראשה. אם תחבוש כובע אחד, תצטרך לוותר על האחר. ובכלל, למי תיענה תחילה – לילדיה הבוגרים שעדיין מצויים בבית, ודורשים את תשומת לבה? לילדיה שכבר עזבו את הבית, הצריכים את תמיכתה במאבקם עם לחצי החיים?לנכדיה הקטנים, שהטיפול בהם, עם כל החדווה הטמונה בו, מחייב אותה לא פעם להשבית את עיסוקיה האישיים, ולהחליף את ההורים העסוקים בבניית הקריירה שלהם? להוריה הקשישים, שכובד התמיכה בהם רב לעתים אף יותר מאשר מועקת תחלואי הזקנה עליהם עצמם?

 

החלפת הכובעים במעגל יומה של הסבתא בת-זמננו, דורשת, אם כן, מיומנות תזמון נכון, ויתור ותיעול נבון של אנרגיות, שהיא לא פעם בגדר אומנות ממש. הסבתות המודרניות ממשיכות אמנם כמו מתמיד לסייע לילדיהן ולנכדיהן, אך נראה שתפקידן כעת מסועף, מורכב ותובעני מאי-פעם, והשאלה הבלתי נמנעת, המהדהדת ללא פתרון, היא מי יעזור לסבתא?

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים