דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

לאחר 20 שנה בתפקיד ובגיל 72 "מר אשל", פרופ' יצחק בריק ממשיך באותו הקצב עם אותה מוטיבציה

11/08/2009

 

 

ראיון עם מנכ"ל אשל, פרופ' יצחק בריק, לציון 40 שנות קיום אשל

 

 

 

 

 

40 שנה. הזמנים השתנו. השירותים לזקנים הם מהמתקדמים בעולם. התפקיד של אשל בהקמת בתי אבות הסתיים. פריסת מרכזי היום ברחבי הארץ מיצתה את עצמה. למעלה מ-130 עמותות למען הזקן פועלות עצמאית. לימודי זיקנה באקדמיה הם כבר עניין מובן מאליו. יש קהילות תומכות עם כיסוי משמעותי ברחבי הארץ. כל אלה הרבה בזכות אשל בהובלתך. אז מה נשאר עוד לעשות, מה התפקיד של אשל ב-40 השנים הבאות?

 

נחלק את זה לשניים. ראשית, האם לגבי כל מה שהזכרת אכן הסתיימה העבודה. שנית, מה יש לעשות בשנים הבאות.

 

המלאכה עוד לא הסתיימה באף אחת מהתוכניות. נכון שהושקעו הרבה מאד כספים בהקמה ובפיתוח של בתי אבות, בשיפור התנאים בבתי אבות. נכון ששוק בתי האבות הפרטיים התפתח מאוד, אבל לעולם נזדקק למוסדות למען הזקנים. שיעור המיסוד בישראל הוא אמנם נמוך ביותר, רק 43 מיטות ל-1000 בני 65+, אבל את שיעור המיסוד הזה נצטרך לשמור.

 

אם האוכלוסייה הולכת וגדלה ותוחלת החיים הולכת ועולה, אז אין ספק כי גם אם נישאר בשיעור המיסוד הקיים תמיד נזדקק לתוספת מיטות. האם הסקטור הפרטי ייתן את התשובה לצרכים או לא -זה עניין לויכוח לגיטימי שקיים. אני אישית חושב שבשירותי רווחה בכלל צריך להיות מצב שבו חלק משמעותי מהשירותים הוא ציבורי. אני לא יודע אם זה 50% או 60%, אבל חלק משמעותי צריך להיות ציבורי.

 

 

נעצור כאן לרגע. אני רואה את אשדוד, אני רואה מה קרה בעכו, מה קורה בבית האבות הציבורי בצפת, בשלומי, בבית שאן - הבעלויות הציבוריות מעבירות את תפעול הבתים לגורמים פרטיים. אולי בשדה הזה, בתנאי התחרות הקיימים בשוק, נגמר התפקיד של הציבורי? הוא היה החלוץ, הוא הציב סטנדרטים של איכות, אבל מה התפקיד היום של הציבורי בשוק תחרותי וצפוף כל כך, בוודאי באזורי הביקוש במרכז הארץ?

 

אתה בעצם שואל משהו אחר. אתה שואל למה הפרטי מתפקד ללא בעיות כלכליות והציבורי נקלע לקשיים כלכליים.

 

 

לא. אני שואל האם בעקבות מה שקרה בעכו ובצפת...

 

אין לי עדיין תשובה ברורה מדוע בעכו מצליח יזם פרטי במקום שנכשל הגוף הציבורי. יש לי דוגמאות של אותו סוג של מוסדות, שהוקמו על ידי אשל, שמנוהלים במצב של איזון כלכלי פלוס, עם רמת שירותים גבוהה ביותר. קח לדוגמא את כרמיאל, את גיל-עד. רוב המוסדות מתנהלים בניהול טוב. אפילו בית באייר בירושלים שהיה במשבר, היום, תחת ניהול טוב של עמותה מתחדשת ומתחזקת ושל מנהל המנהל את הבית כראוי, מחק את חובות העבר, יצר מערכת יציבה ומאוזנת.

 

יש לפעמים בעיות של ניהול, של הנהלה, כפי שקורה גם במגזר הפרטי, שגוררות מוסד למצב של גירעונות שהוא לא יכול לעמוד בהם. זה לא צריך להיות כך. במקרה של בית האבות בעכו לקחה את הניהול חברה פרטית שמנהלת 7מוסדות ויש לה יתרון של גודל, בניהול טוב מאוד, והיא מצליחה.

 

תראה, הבעיה מורכבת. המוסדות הציבוריים קשורים בהסכמים קיבוציים ולכן שכר העבודה בהם גבוה יותר. כאשר אותם מוסדות ציבוריים יוצאים מההסכמים הקיבוציים באמת משתפר מצבם הכלכלי.

 

 

אשל, בניגוד לשנות חייה הראשונות, שבהן היעד המרכזי שלה היה הקמת מוסדות, בעתיד לא תהיה גורם מרכזי בפיתוח מוסדות. היא תהיה מעורבת בשיפור הסטנדרטים, בשיפור איכות החיים במוסדות, אבל לא מעבר לזה

 

אז מה מותר הציבורי מהפרטי אם הוא מתנתק מהסכמים קיבוציים ועובר לנורמות ניהול של המגזר הפרטי?

 

הסכם קיבוצי הוא לא אידיאל של גוף ציבורי. הוא אולי אידיאולוגיה סוציאליסטית, אבל לא אידיאל של מוסד ציבורי שנותן סיוע לאוכלוסיות חלשות. אני אגיד לך מה מדאיג אותי -אני רואה שכאשר מוסד פרטי מגיע למצב של חוסר רווחים אין לו עניין להמשיך ולהתקיים, ואז או שהוא מפסיק להתקיים או שהוא מוריד את רמת השירותים. מוסד ציבורי לא יכול להתנהג כך. ואני לא אומר רק ציבורי. ברוך השם יש מוסדות פרטיים מצוינים.

 

 

החומש הבא יהיה החומש הטכנולוגי. אנחנו עם המבט לעתיד ורואים את ההתפתחויות. אנחנו חושבים שחלק גדול מהתשובות לטיפול בזקנים יהיה במישור הטכנולוגי

 

 

אבל, האם לאור התפתחות ענף בתי האבות במדינה בעשורים האחרונים, לא הסתיים התפקיד של אשל בתחום, תפקיד שהיה חיוני לפני 30 ו-40 שנה?

 

זו שאלה טובה. אנחנו היום לא באותה סיטואציה כמו לפני 40 שנה. אשל הקימה 20 מוסדות. אנחנו לא הולכים להקים עוד 20 מוסדות ב-40 שנים הבאות. אנחנו היום מקימים בית אבות במגזר הערבי, בטייבה, וזה בגלל צרכים מיוחדים של האוכלוסייה הערבית.

 

הצורך במוסדות יגדל ולא תמיד השוק הפרטי יענה על כל הצרכים. אני לא רואה גורם פרטי שהולך לבנות בכרמיאל ובדימונה. אשל, בניגוד לשנות חייה הראשונות, שבהן היעד המרכזי שלה היה הקמת מוסדות, בעתיד לא תהיה גורם מרכזי בפיתוח מוסדות. היא תהיה מעורבת בשיפור הסטנדרטים, בשיפור איכות החיים במוסדות, אבל לא מעבר לזה.

 

אצלנו הפוקוס הוא בקהילה. אנחנו רואים בשירותים בקהילה יעד מרכזי, שהרי אנחנו מאמינים במדיניות שכל העולם דוגל בה - שצריך לאפשר לזקן להמשיך לחיות בקהילה עד כמה שניתן.

 

אני רוצה להגיד לך, קשה מאד לתת הוכחה מדעית שהשירותים בקהילה מאפשרים שיעור מיסוד נמוך, אבל העובדה היא שאין עלייה בשיעור המיסוד חרף הגידול באוכלוסייה והעלייה בתוחלת החיים. זו ההוכחה לתרומה של השירותים לזקנים בקהילה. לא רק שירותים שאשל פיתחה. חוק סיעוד עזר הרבה מאוד לעניין הזה. לכן הלכנו חזק מאוד על מרכזי היום, על הקהילות התומכות וגם על שירותים אחרים.

 

האם הגענו ליעד? אנחנו בשעתו קבענו יעד של 300 קהילות תומכות. היום יש 225 קהילות תומכות. היום ברוך לנו, לאחר בדיקה עם ברוקדייל ומשרד הרווחה, שצריך יותר מ-300.

 

מרכזי יום - באמצע שנות ה-80 הצבנו יעד שמרכזי היום יתנו מענה ל-2% מהאוכלוסייה המבוגרת. היום עברנו את זה.2.2% מהאוכלוסייה הרלבנטית מכוסה על ידי מרכזי היום. אגב, מעניין מאד, שיעור המשתמשים במרכזי היום באוכלוסייה הערבית גבוה מאשר באוכלוסייה היהודית, כמעט פי 1.5. השונות בשיעור השימוש במרכזי היום בין הישובים השונים היא עצומה. במחקר שהסתיים עכשיו אנחנו רואים את השונות באופן מובהק.

 

 

האם המחקר גם מסביר את השונות, מדוע ביישוב אחד התפוסה היא 50% וביישוב אחר התפוסה היא 110%?

 

לא. קשה לנו להגיע להסבר פרט לתשובה הבנאלית של שיווק. יש בעיה של שיווק. מהמחקר עולה שרבים מזכאי חוק סיעוד ובני משפחותיהם לא יודעים על מרכז היום והשירותים שהוא מעניק. 130 אלף מבוגרים מקבלים שירותים במסגרת חוק סיעוד, פחות מעשרת אלפים מהזכאים צורכים את שירותי מרכזי היום. תמורת עלות של שעתיים מטפלת בטיפול בית יכול זכאי חוק סיעוד לקבל 6שעות של מרכז יום, עם הסעה מהבית, עם ארוחות, עם פעילות חברתית, עם פיזיותרפיה, עם רחצה, עם הכול. באופן הגיוני אדם צריך להיות אידיוט לא לבחור בזה. למה אנשים לא משתמשים בחלק מהשעות לטיפול במרכז יום? לא קיבלתי הסבר משכנע. אז כפי הנראה אכן מדובר בעניין של שיווק.

 

 

לפי מה שאני שמעתי, מהמחקר עולה שהניצולת של מרכזי היום היא בשיעור של 70%...

 

נכון. יש מרכזים שהם בתפוסה של למעלה מ 100%-ויש כאלה עם 50% .

 

 

אז במציאות הזו אתם מדברים על הקמה של עוד מרכזי יום?

 

במקומות מסוימים הבעיה היא איך למלא את מרכזי היום ובמקומות אחרים חסרים מרכזי יום. תראה, בכל ירושלים יש שלושה מרכזי יום. זה הגיוני? זה לא הגיוני.

 

 

בתל אביב יש רק שניים...

 

להם יש קונספציה אחרת.

 

 

האם הקונספציה שלהם לא נכונה יותר?

 

להיפך. השתכנעתי שהקונספציה התל אביבית היא לא פחות נכונה. היא לא שלמה בחשיבה שלה...

 

 

תמורת עלות של שעתיים מטפלת בטיפול בית יכול זכאי חוק סיעוד לקבל 6 שעות של מרכז יום, עם הסעה מהבית, עם ארוחות, עם פעילות חברתית, עם פיזיותרפיה, עם רחצה, עם הכול. באופן הגיוני אדם צריך להיות אידיוט לא לבחור בזה. למה אנשים לא משתמשים בחלק מהשעות לטיפול במרכז יום? לא קיבלתי הסבר משכנע

 

 

אתה רואה היום את האנשים בשנות ה-70 שלהם שמתפקדים כפי שתפקדו בשנות ה-50 וה-60 לחייהם. אין שום הבדל. ואני רואה את עצמי אותו דבר. הקצב שלי לא השתנה. אני לא מרגיש שמשהו נחלש אצלי. לא במוטיבציה שלי, לא במחויבות שלי, לא בניתוח הידע שלי. אני לא מרגיש ירידה ביכולת

 

 

את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון 117 של מגזין דורות

עשה מנוי

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים