דורות - מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת

מחשבות בעקבות כנס ההזדקנות בדיור המוגן: הדיור המוגן לאן?

הדיור המוגן הוא תוצר שיווקי של חברה מערבית חילונית שתרבותה עסוקה בכפייתיות בחיפוש אחר הנעורים הנצחיים. ככזה יש בדיור המוגן הבטחה שיווקית וחיזוק של היכולת להכחיש ולהדחיק את מוראות הזיקנה ולראות מבעד למשקפיים ורודים את הסיכויים להנאה, לפינוק, ולחיים טובים

13/05/2009


ראו סיכום יום העיון
בקישור זה


בכנס שהתקיים בחסות עיתון "דורות" וארגון בתי האבות בסוף מרץ, נאספו תחת קורת גג אחת מרבית מפעילי הדיור המוגן בישראל. ככל שהעמקנו בדיונים בכנס, כך חדרה ללב המשתתפים ההכרה כי הענף מתקרב לנקודה שבה יתברר אם יש ביכולתו של הדיור המוגן לשמר את חיוניותו ואת רמת הביקוש הגבוהה המאפיינת אותו בשנים האחרונות. ואולי דווקא יטושטש הבידול שקיים כיום בין הדיור המוגן ובתי האבות ותפיסה חדשה שתציע מוצר אחר תכבוש את השוק? לדוגמה, ניתן לחשוב על כפרי הגמלאים בארה"ב הממוקמים בפרברי הערים, ואשר ניצנים שלהם כבר קורמים עור וגידים בכמה פינות חמד בארץ.
 
בכנס העליתי טענה ולפיה לצורך תכנון העתיד יש ללמוד מהם שורשיו של המוצר שאנו מוכרים. הרי הדיור המוגן הוא תוצר שיווקי של חברה מערבית חילונית שתרבותה עסוקה בכפייתיות בחיפוש אחר הנעורים הנצחיים. יש בדיור המוגן הבטחה שיווקית וחיזוק של היכולת להכחיש ולהדחיק את מוראות הזקנה ולראות מבעד למשקפיים ורודים את הסיכויים להנאה, לפינוק, ולחיים טובים. הזדקנות טבעית המתחוללת במרוצת השנים בכל בית דיור מוגן, חדש וותיק כאחד, באה לידי ביטוי בירידה תפקודית של הדיירים. היא מאיימת על תפיסת המציאות הוורודה ועלולה לערער את בסיס קיומו של הדיור המוגן.
 
שם הכנס "הזדקנות בדיור המוגן" מטעה. הבעיה איננה עצם ההזדקנות של הדיירים, שהיא תהליך טבעי ונורמטיבי. אני חושב שהשם הרלוונטי לכנס צריך היה להיות "הזדקנות הדיור המוגן" או "האתגר בהתמודדות עם הזדקנות הדיור המוגן". 

 

דיירים שנכנסו בגיל צעיר יחסית יכלו להמשיך לגור בדירותיהם בסיוע מטפלות צמודות גם כשתפקודם הדרדר ובלבד שלא לנפץ את האשליה של שייכותם לאוכלוסיית הדיירים העצמאיים

 

בספר שפרסמה ד"ר טובה גמליאל בשנת 2000 בעקבות מחקר אנתרופולוגי שערכה בדיור מוגן יוקרתי לזקנים, היא דיווחה שלא מצאה במוסד בו עבדה אף לא דייר אחד שהיה מוכן להגדיר את עצמו כזקן. זה קרה כי הדיור המוגן נבנה בתפיסה המבדילה אותו לחלוטין מבית אבות. המשווקים פעלו להדגיש את ההבדל בין דיור מוגן לבין בית האבות והגמלאים קנו את ההבטחה השיווקית. אנשים אמידים בעלי השפעה ומעמד החלו לצרוך מוצר שיש בו שתי תבניות של מציאות. תבנית מציאות אחת של מוצר יוקרתי לצרכנים חכמים, משפיעים ומעורים, ותבנית מציאות אחרת של סביבה הומוגנית ומופרדת השייכת לזקנים על דימוייה השלילים. זאת על פי פרשנותה של ד"ר גמליאל. חוויה זו יוצרת דיסוננס הן בקרב הדיירים והן בקרב המפעילים, העמלים לשמור על האטרקטיביות של הדיור המוגן ובכך למעשה מכחישים ומדחיקים את הזיקנה.
 
על פי הבנתי, ניתן היה להמשיך תהליך מורכב ודו משמעי זה רק בתחילת ימיו של המוצר החדש ששמו הדיור המוגן. כך התאפשר לדיירים שנכנסו בגיל צעיר יחסית להמשיך לגור בדירותיהם בסיוע מטפלות צמודות גם כשתפקודם הדרדר ובלבד שלא לנפץ את האשליה של שייכותם לאוכלוסיית הדיירים העצמאיים.
 
לעומת זאת, בבתים הוותיקים, המצב היה שונה. למשל, כשהסבנו את "משען" לרשת דיור מוגן רצינו להצעיר את הבתים או לפחות לעצור את הזדקנותם. בצד השקעה כספית אדירה בחידוש חזות הבתים, שדרוג שטחי הציבור והגדלת שטח הדירות, קבענו סף למגורים בדיור העצמאי. הסף הזה מאפשר לכל דייר, בהתאם למצבו, להמשיך ולגור בדירתו שבדיור המוגן כל עוד אינו נזקק להשגחה לפחות בחלק משעות היממה. דייר שכבר אינו מסוגל לחיות ללא עזרה צמודה נדרש לעזוב את הדיור העצמאי מפאת הסכנה לשלומו והיעדר היתר להעסקת מטפל/ת צמוד/ה בכל שעות היממה. כך נולדה מסגרת המאפשרת פרטיות ובחירה לגבי אופן קבלת השירות, כנדרש בדיור מוגן, ועם זאת מציעה טיפול והשגחה על פי צרכי הדייר.
 

דיור מוגן תומך המאפשר דירות פרטיות ויפות בקומה נפרדת, או במתחם נפרד, משתלב עם רצון הדיירים ומסייע לבעלי הדיור המוגן לשמור על האטרקטיביות של המוצר העצמאי בעיני מתעניינים חדשים

 

המשך הכתבה בגיליון 115 של מגזין דורות. צור קשר להזמין את הגיליון או עשה מנוי שנתי למגזין.

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים